אור החמה על ספר הזהר ג:שצט

נאמנים אלו דוד וכו' שהיו נאמנים באהבתם. זקנים שקנו חכמה עם היות שהיו חיצונים כי יש זקן וכסיל כ"ה תדבר מדת המלכות מלין באתגלייא בקול רם שהיה חרש וקרא אוכח חובה מפני שלא אמר כי צוררים הם לכם על דבר בלעם לקללך משמע שבזה לא נשתתפו. מחו בזנביא. יש מיני קליפות משונות יש קליפ' שהיא רכה וטובה בתחלת' ורעה בסופ' והיינו העקרב שהוא עוקץ בזנבו ויש קליפה להפך שתחלתו רעה וסופו טובה כנחש שנושך בשיניו בראשו נגעו והוא ענין כי יש קליפה שראשה בקדושה ולכך היא טובה ונמשכות המדרגות אלו למטה מאלו עד האחרונה שבתוך החיצונים ושם כח הזיקו ויש קליפה להיפך שראש מדרגותיו החוצה והוא טמא אמנם סוף מדרגותיו הם רפים אינם קשים כ"כ כמו שהם [בכ"י שדים] יהודים שיש שהוא זנב הנחש שאינו עוקץ ומהן תחלתם הטיבו ונבדלו אמנם סופם הריעו מפני היותם באותה הקליפה שהוא כמו העקרב וכיוצא מיד ויבא אלהים היינו המדרגה החיצונית שהיא נמשכת עליו מכח מעשיו ואין בידה הידיעה ולכך הוצרכה לישאל מי האנשים וקשיא לי סוף סוף אפילו שדים יודעים כל כי האי ואיך מיבעיא להו ואפשר לפרש כי השדים קרובים אל מעשה האדם ויודעים בענייני העוה"ז אמנם הכחות העליונים אפילו אם הם חיצונים אינם יודעים בענייני העולם דבר וכן המלאכים ולכך שאלו איה שרה אשתך כדפי' שם בזוהר אמנם הקדושה העליונה בוחן לבות וכליות ולא אצטריך לשאלה.

בלעם בלק בן צפור וכו' ולפי דבריהם צ"ל כי מדרגה זו היתה קדושה שנמשכה עליו ע"י מחזה שד"י ומלת אלהים שם קדוש והכי ס"ל לר' אלעזר כדמפ' ואזיל: