אור החמה על ספר הזהר ג:שצח

כלה תעדה כליה השכינה מקשטת לישראל ומעטרת אותם באורה ואפשר נמי שהיא מקשטת בנשמתם והא והא איתנייהו כי הנשמות הקדושות הם כלי' וקישוטיה.

אקים את סוכת. הענין כי הצ' היא רחוקה יותר מס' וק' רחוקה יותר מכ' ופי' סוכה וצוקה אינו כפי' כלה שפי' לעיל כי לעיל ישראל דחוקים ומלת כלה ג"כ להם דחוקה ודגושה ואומות העולם רפויים וכן מלת כלה רפוייה אמנם סוכה וצוקה להפך כי ישראל שהיו דחוקים יהיו רפויים סוכה ואומות שהיו רפויים יהיו מכאן ואילך דחוקים ודגושים צוקה. ואי אפשר לפרש בדרך אחרת. ויסרתיך וכו' אייסרך להיות מכופר לעת בואך למשפט. דמחי בזנבא דיליה. בסוף שמו אבל ראש שמו שהוא עם אין בו לקות אבל בלעם ובלק בראש שמם לוקים. כ"ה חשיב לאעקרא. וכו' היא המלכות לעקרה ממקומה ולהיות שפחה במקום גברת'. דור הפלג' אשתדלו וכו'. והיינו דכתיב ועתה לא יבצר מהם כי אחר שהם שפה אחת ודברים אחדים הרי יש להם דיבור ועתה בהיותם עושי' יהיה להם לחיזוק הקליפה דיבור ומעשה לכך לקח הקב"ה שלו דהיינו הדיבור וז"ש הבה נרדה ונבלה שם שפתם ויחדלו לבנות.

וסטרא קמך וכו' דהא עובדא אתתחן כלומר בדיבור ובמעשה תלוי הכל ומעשה שהוא סטרא חד קמך כלומר הרי היא לפניך שהא וקסמים בידם עתה אינו חסר אלא הדיבור כולא בך תליא מפני דהא עובדא אתתקן: