אור החמה על ספר הזהר ג:שצז

ואי תימא את אמרת צדק דינא תקיפא איהו אינו והא כתיב בצדק ומור' על הרחמים ותירץ והאי הכי הוא גם זה כמוהו. מאזני צדק. ואי אפשר לפרש בו בלא וותרנות שהרי אדרב' צריך להכריע המשקלות. ותירץ שצריך שלא יהי' ותרנות בערך הנותן והמקבל כלומר מדה אחת מכרעת לקבל ואחרת לתת אמנם לתת בהכרע' הא ודאי לא שייך ביה בצדק:

חד דרגא. מלכות אתפליג לתרין אמונ' וצדק ולא שתהי' פעמים המלכות אמונ' ולפעמי'צדק שא"כ תהי' בעת הדין לאומות ולא תהי' רחמים לישראל או איפכא כשתהי' רחמים לישראל לא תהי' דין לאומות וזה בלתי הגון שתהי' זו ולא זו לזה אמר ונהורין קיימאן כלומר שתיהן בבת אחת כדי להשתמש בשניהם כא' וז"ש חד לשאר עמין וחד לישראל:

חד דקרבא בז' עממין. וחד דשלמא באדום ובמואב ובעמון וכולא הוה בצדק מפני שהי' לאומות ואין להם חלק באמונ' ההוא דרגא דילהון אחיד בהו וכו' ירצ' המלכות הנק' את אשר תברך אות' מפני שהיא קשור' עמהם לתועלת ברכותי' וא"כ אינ' עוזבת אות' כל זמן שהיא צריכ' ברכ' ואין לה מברך אלא ישראל לכך את אשר תברך מבורך על ידך וכיון שהיא תתברך על ידך יעזוב את ישראל ותוכל לקלל ואשר תאור וכו' א"כ חכמים היו עד אשר היו מלמדים את בלעם דרך יכנס בזה וממש לקח הדרך שהי' עורך ז' מזבחות כנגד' והי' מעל' פר ואיל בחכמ' ידוע' ולכך נעשו פרי מעשיו שהי' ע"י ז' פרים וז' אילים ג' פעמים הם מ"ב קרבנות וכנגדם אנס מלמעלה ועשק החיצוני מ"ב נשמות קדושות ופרץ הפרצה ההוא ובאו אותם הנשמות ע"י ביא' גרוע' היינו אותם מ"ב נערים שהרג אלישע שכולם נזרעו בלילי יום הכפורים דהיינו ביאה קדושה באיסור כדרך הנשמות העשוקים תחת החיצוני שאינם באות אלא ע"י ביאה קדושה באיסור כעין ממזר וכיוצא ואף אלו באו ע"י ביאה קדושה מישראל באיסור יום הכפורים ושם נתנה לילית האסורה נשמותיה הקדושות ולכך הרגם אלישע בשם מ"ב שהיו בסוד יום הכפורים אימא עילאה ששם סוד השם הזה ונתן לחיצונים חלק שישלוט במיתת העשוקים ההם והיינו ותצאן שנים דובים הם סמאל ולילית בלק ובלעם והם מן היער מעצי היער העליון מאילני סרק שבו וכבר ידעת שסוד העשיה סנדלפון עולה יער והנה המלכות מצד ישראל נקראת כ"ה דהיינו סוד ק"ש כ"ה אתוון שית תיבין שמצד הייחוד נעשה כ"ה דהיינו שעולה המלכות אל הת"ת ולזה השבעה נעשה חמשה שיתקשרו הת"ת והיסוד והמלכות בנקודה אמצעית ויעשו חמש' נקודות דהיינו חג"ת נ"ה וזה כל עיקר השקפתינו בייחוד והוא היה רוצ' לעקר' מן הייחוד ולהפריד' והיינו אולי אקרה כ"ה לעוקרה מייחוד' על ישראל ולעשות' קרי על החיצונים בעלי קראין ואז אינה כ"ה אלא בשבע' ולכך היה עוש' ז' מזבחות ומעל' פר ואיל פר לקושר' אל הדין ואיל הסכים הדין העליון אילו של יצחק תקפוי כדפי' בתיקונים ועוקרו מן הימין וקושרה בשמאל ועשו מעשיו פירות כעין יום הכפורים שאסור תשמיש המטה אמנם הקב"ה לא שמע את דבריו והיה מוחל לישראל דהיינו יום הכפורים אסור תשמיש המטה. אמנם מוחל וסולח ולכך נתן לו הקב"ה חלק מלמעלה כעין שעיר עזאזל והיינו אומרו עמי זכר נא מה יעץ וכו' שהיו דבריו עושים פירות למעלה לולי רחמי שמים שקדמונו דהיינו צדקות ה' ולזה נולדו ביום הכפורים:

פתח ואמר אתה אל תירא עבדי יעקב וכו' האי קרא וכו' ארון הברית מלכות ונק' אתה שהוא לנוכח לשון גילוי והיא הבחינה הגולה עם ישראל וקראה ארון הברית כי כמו שהארון הלוחות מונחות בו שהם תורה שבכתב ת"ת כן בחינה זו הת"ת כלול בה והיינו א"ת אורייתא מאל"ף וע"ד תי"ו ה' ארון ודאי וז"ש האי איהו רזא כלומר מלת את"ה דרגא דאזלא בגלותא וכו' כנודע שגלה ארון אל ארץ פלשתים.

בהדא בנהא נשמתין. מהקב"ה ושכינתיה ולכך היא והוא נכללת עמה גולים. בגין דלית ליה פרישו וכו' דהיינו א"ת שמור' על הת"ת תורה שבכתב כדפרישית. ה' דילה וכו' ומה שהי' עתה נעשה א"ת ה' שהיא של מלכות נפרדת מא"ת שאין יחודם אלא ע"י ישראל וז"ש יהושע ומה תעשה לשמך הגדול אם יפרד ה' מא"ת כן יפרד ה' מיה"ו שהכל דבר אחד. ומשה אע"ג וכו' כי בשלמא יהושע קאמר והכריתו אמנם משרע"ה לא היה בענין זה ולא אמר לו הקב"ה אלא לתת בשר לישראל לזה אמר שעם היות שהקב"ה לא אמר לו להכרית לישראל מעצמו ידע שחטא הבשר יגרום וקדם והתפלל ואמר ואם ככה את עושה לי לאות' המדרג' שנתת לי שנפרדת ע"י כליה של ישראל ח"ו הרגני נא הרוג וכו' אתך אני עמך השכינה הנק' אני ומטעם זה אין כליה לישראל ולעולם כדפי' לעיל: