אור החמה על ספר הזהר ג:שצו

ארה לי. לשון אריתי מורי לתת קדר' זו בירושלם מקום מלכות בית דוד לכשף שלא יהי' לו בשום זמן פתחון פה נגד מואב אח"כ נטל לו עצה אחרת אולי בפיו יכרית המשפח' ההוא מישראל והיינו קבה. ונעיץ ליה וכו' ע"י כשפים שעש' נעץ אותם בקרקע בתול' כל המציאות הזה בכל מקום שיהי' כסא מלכות המלך ההוא ולכך נעצ' בירושלים מאלי' והיינו סוד קדר' החיצונית מלא' ראשי נחשים שהם כחות חיצונים השולטים ונעצ' אלף וחמש מאה אמה בסוד ידוע במדרגות החיצונים השולטים ואות' קדר' היא מלכות הוריד' אל החיצונים ודוד המלך תקן המד' הזאת וחפר אלף וחמש מאה עד התהום דהיינו להגיע אל סוד הבינ' שהיא סוד ה"א במילוא' אלף וחמש מאה והיא התהום ודאי ומשם הוציא מימי הרחמים ונסך על מדבחא מלכות ובזה טהר אות' מכל אלו החיצונים ואותו הסיר רחץ אותו מכל אותם הכחות ההם במימי התהום הזה ובטל כל כחות החיצונים והיינו אומרו אנא אסחי על אדום אשליך נעלי וגומר היינו שר אדום מלעיט כל אותו השפע היורד מלמעל' כשהוא בא דרך סמאל מלעיט ובולע אותו ודוד תקן גם זה כי הנעל הזה שהוא מטטרו"ן לבוש לשכינה נועל גרונו שאינו יכול ליגע בשפע עליון ואין סמא"ל שולט אלא מצד החוץ אמנם פנימ' ח"ו אינו נכנס שהרי מטטרו"ן עץ הדעת טוב מגין בפני הרע אמנם פלשת הוא הדין המשתבר ומתבטל מצד גבורות עליונות דהיינו סוד התרוע' והנ' אלו הם ג' בחינות הקליפות יש קליפ' נאחזת במלכות צריך לבטל אות' כמה שנדמית למט' ועל זה כתיב רחצתי את רגלי איככ' אטנפם והיינו סוד מואב סיר רחצי הב' קליפ' עליונ' לסתום פיה שיהי' נאחזת מבחוץ ואינ' נוגעת בפנים והיינו על אדום אשליך נעלי וגו' הג' קליפ' משתברת והיינו עלי פלשת אתרועע עד לבטל' מהעולם:

ועתה לכה נא ארה לי את העם וגו' ר' חזקי' פתח וכו' האי קרא כולי' הוא חד כדמפרש ואזיל כי צדק ואמונ' חד חלצים ומתנים חד וא"כ הכפל מאי חידושא אתא לאשמעינן צדק היינו אמונ' שניהם במלכות ושוים במשמעותם ולהכי כפל דבריו ואמר צדק היינו אמונ' ואמונ' היינו צדק וכן חלצים ומתנים שניהם בנצח הוד ואם כן אומרו אזור מתניו היינו אזור חלציו. בספי' ובמשמעות היינו שכפל אזור מתניו היינו וכו':

לאו צדק באמונ' וכולא חד. כלומר אין כינוי צדק ככינוי אמונ' ושניהם במד' א' דהיינו המלכות ועם היות שניהם במד' א' דהיינו דכולא חד ונוסף על זה שהם בדרגא חד דהיינו קרובת אמונ' וצדק לבחי' א' והעד על זה אומרו אזור מתניו לזו ואזור חלציו לזו עכ"ז הם ב' עניינים כדמסיק. בזמנא דקיימא וכו' המלכות ולה מצד הדין ב' בחינות הא' דקיימא בדינא קשיא שמציאות ההנהג' הוא דין קשה מטעם רוע המציאות וז"ש דקיימא בדינא קשיא היא עומדת ומתעסקת בהנהגת העולם כענין שמציאותו יכריח היות דין קשה ונוסף על זה שהי' הדין מתעורר בפועל מלמעל' וז"ש ומקבלא מסטר שמאלא כענין שעת' יתחייב אלי' דין משתי סבות הא' מפאת מציאת הזמן והמעש' וההנהג' והב' מפאת שהגבור' נתעורר' להשפיע בה דין אז היא נק' צדק כי שם זה לא יורה אלא על תוקף הדין וז"ש דינ' ממש כי אדרבא כשנרצ' להורות על עוצם הדין נאמר צדק והיינו כי כאשר וכו' כלומר והכרח שצדק מור' על תוקף הדין דקאמר קרא כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו וגו' וכוונת הענין משפט הת"ת ברחמים ודאי וצדק מצד תוקף דיני' לא יכלין עלמא למסבל וכדפי' רשב"י ע"ה בעת פטירתו כל יומא אצטערנא דלא יתוקד עלמא בדינוי דצדק אמנם כאשר משפטיך שהיא רחמים לארץ בזה יוכלו למסבל וצדק למדו כל יושבי תבל וז"ש דהא דרגא במשפט חדא הוא עם היות שאמר משפטיך לשון רבים הכל במד' א' אלא על ריבוי הבחינות קאמר משפטיך לשון רבים ואמר כד אתקריב משפט בצדק דהיינו אומרו משפטיך לארץ כדין אתבסם כולא שנתמתק' צדק ודינוי מתמתקין ברחמי המשפט ויכלין עלמא למסבל דינא בצדק שאלונא כן היה העולם נשרף:

וע"ד צדק איהו באמונ'. כלומר מה שהשו' אותם הכתוב עם היות שזו דין וזו רחמים הוא לסב' זו כי צדק בהיות עמה המשפט שהיא נמתקת היא שוה לאמונ' שהיא המלכות בהיות' אמונ' מתייחדת בבחינה הראוי' אלי' תעל' לאין תכלית וז"ש אמונ' נקראת בשעתא דאתחבר בה הת"ת בבחינתו הנק' אמת ותתגל' עליהם הבינ' דהיינו חדו' ובזולת זה יהיו כל הספירות נהנות מהאור הנשפע והיינו וכל אנפין נהירין כדין איקרי אמונ' המלכות מפני שנתייחד' באמת כדפי' ואז אינ' צדק שהוא לצדק המד' על קו הדין אלא אית ותרנותא לכולא שאין מדקדקין על המעשים אלא משפיעים בין ראויים בין בלתי ראויים. וכל נשמתין וכו' היינו כללות שנפקדת הנשמ' באמת ואמונ' כדכתיב בידך אפקיד רוחי וחוזרות עם היות שהם חייבות ולית אמונ' (כולא) אמת הוצרך משום דקשיא ליה א"כ אמונ' וצדק חדא אינון א"כ מאי בין האי להאי כיון דאמרת שצדק נמתקת לזה אמר כי צדק תמצא לפעמים בלא משפט אמנם אמונה אינה נמצאת לעולם בלא אמת א"כ אמונ' היא בחינ' המיוחדת לעולם בת"ת אמנם צדק היא בחי' המלכות בעצמ' ונמתקת במשפט ולעולם היא המלכות.

תרין אזורין. שהי' לו לומר והי' צדק ואמונ' אזור מתניו וחלציו אזור ואזור למה ומה שלא הקשה כך לעיל משום דהוי ס"ד כי צדק ואמונ' תרי מילי נינהו ניחא דהוו תרי אזורין אמנם השתא דפרשינן דחדא מילתא נינהו קשה תרין אזורין למה. אמנם זה יתבאר במה שמתנים וחלצים אע"ג דחד אינון לכאורה עכ"ז תרין דרגין אינון א"כ אזור חד למתנים ואזור חד לחלצי' בשירותא איקרי מתנים בסופא איקרי חלצים הענין כי הירכים הם נצח והוד והגוף עליהם הוא הת"ת וב' בחינות לגוף שהוא השדר' והם המתנים שהם שנים א' מימין וא' משמאל שהם בחי' אל הדין והרחמים הבאים אל הת"ת מחסד וגבור' ומשתתפים אליו והם נמשכים עמו ובאים למט' ונשפעים אל נצח והוד שהם הירכים והנ' בתחלתם מלמעל' בגבור' וחוזק דלא מנתקן מפני כאב כלל דהיינו ייחודם בחזק' נק' מתנים והיינו בחינתם אצל חסד וגבור' וקשרם שם ושם נעל' הצדק לעורר הדין על האומות ששם הגבור' איש מלחמ' והיינו צדק אזור ונאחז במתניו ולמעל' אמנם אל הרחמים היא אזור חלציו דהיינו בהיות הדין מתמתק והולך בהגיע השפעתו אל נצח והוד דהיינו חלצים הדבקים על ריש ירכין שהם ודאי נצח והוד ושם המלכות אמונ' לעורר הרחמים ולמתק הדין ולהשפיע רב טוב לישראל בייחוד אמת עמה והיינו והאמונ' אזור חלציו כדפי' (דיין עילא) לתרין סטרין משיח צדקנו דעליו קאי האי קרא:

חד דרגא דישראל. אמונ' אזור חלציו. וחד דרגא לשאר עמין צדק אזור מתניו: