אור החמה על ספר הזהר ג:שצה

בנינו זה ולא שאר עמין. כי עם היות ששאר עמין הם מקלקלים יותר עכ"ז ישראל חייבים שהם בנים להקב"ה משא"כ האומות כענין ראה ויתר גוים לפיכך אין תביע' כנגדם דהא בקדמיתא וכו' מורה שאין העון זולל וסובא שא"כ הי' לו לומר כי יהי' לאיש בן סורר ומור' זולל וסובא אמנם מדקאמר לי' בסיפא ולא ברישא משמע שהוא סבת העון ולא העון וכאשר נעש' זולל וסובא עדיין אין תביע' להקב"ה עמהם עד שנעש' על ידם סורר ומור'. אנשי עירו. ודאי מלאכי חבל' שהם תחת ממשלתם לדון כענין והשיבו את האבן על פי הבאר שפירשו בזוהר וכענין הוי אשור שבט אפי וכענין נבוכדנאצר עבדי ועם כל דא שיש להם מדה זו נגד הבן עכ"ז בפעמים אחרים ניחא לי' להקב"ה מה שהוא עוש' להם טוב' עם היות שאינם הגונים וע"ד קארי לה היפ' בנשים עביד לון וכו' ע"י תשוב' והיינו אומרו שמרו משפט ועשו צדק' דהיינו לאחוז בשתי מדות אלו משפט וצדק' דהיינו ת"ת ומלכות אז אני אתקן מה שעשיתם קודם דהיינו זדונות נעשו להם כשגגות קרוב' ישועתי לבא דהיינו מהחכמ' וצדקתי להגלות מהבינ' לתקן את אשר עותו דהיינו ממש סוד זה רמזו רז"ל הקדמונים כשחברו שלש' בבות בסדר נזיקין בבא קמא ארבע אבות נזיקין דהיינו ד' קליפות קשות המחטיאות האדם דהיינו עון משחית אף וחימה אם לא שב נידון בארבעתם דהיינו שישראל צאן אובדות וכו' והם נדבקו בשור ובור ומבעה והבער ד' כחות ליצה"ר נידונים בארבעתם כדכתיב ארבע' [הנה] קוראותיך וכו' אמנם אח"כ בבא מציעא טלית דאשתכח דהיינו שיש שבים בתשוב' ומה שהיו אובדות נמצאו והיינו שכינ' טלית האובדת בסבתם בגלות דאשתכח ושבים בתשוב' שלימ' מיד זדונות נעשו להם כשגגות והקב"ה מקבל תשובתם ונעשו שותפין להקב"ה באחרונ' דהיינו בבא בתרא והנה סוד האבדה היא השגג' כך הקב"ה בבא מציעא כשהם שבים מחשיב אותם כאבד' בשגג' ואינו פוקדם בזדונים אלא כאבד' שלא מדעת וז"ש על כל דבר פשע שישראל פושעים הקב"ה מהפכו מפשע שהוא בבא קמא על שור על חמור על שה דהיינו סוד בחי' היצה"ר ועל אותו דבר פשע הם שבים מיד הם מתהפכים להם על שלמה דהיינו טלית דאשתכח שהיא המלכות שלמה שהיא עמהם בגלותם דהיינו בבא מציעא ושבים האבד' ונמצאת מיד הקב"ה מבקש ומחזר על אבידתו דהיינו שותפין בב"ב דהיינו על כל אבד' אשר יאמר כי הוא זה שהרי הם מתודים ושבים להקב"ה על כל אבד' שהם צדיק כל ומלכות אבד' דכתיב הצדיק אבד ופירשו למטרוניתא אבד אשר יאמר הבינ' אשר יאמר ויגל' כי הוא דהיינו הנעלם מתגל' למט' כי הוא זה על כל אבד' לכל עד האלהים בינ' יבא דבר שניהם דבר מלכות שניהם יסוד ות"ת אם לא שלח ידו אם ישראל לא פגמו במלאכת מלכות רעהו הת"ת דכתיב ריעך וריע אביך אל תעזוב וכו' ועל סוד זה נסמכו ענין הבבות האלו וז"ש ואורח דקרא נקטא דהיינו כענין תחלת הבבות לרמז הסודות האלו וז"ש דכד מטא לבבא מציעא עם היות שדיניה מרובים ובכמה הלכות הוה אמר שרותא דקא נקטו במלה דא אמאי לא לחנם לקחו תחלת דינם בטלית אלא לרמז זה וז"ש כיון דאשכח קרא רב המנונא סבא אמר ודאי דא הסדר הזה של הבבות האלו הלכ' למשה מסיני ואינו סדר האחרונים ובאות כל מילי דרבנן מסיני על הסודות האלו וכיוצא:

אעקר לההוא כ"ה מאתריה. הענין שהשכינה מדת כה קשורה למעלה בזכות ישראל למטה היא חופפת עליהם ונקשרת בה"ת העליון בזכותם א"כ העורר הדין על ישראל למטה וישלטו החיצונים בהם ותסתלק השכינה מעליהם ויתקשר בצד הדינים עם החיצונים נמצא שבהתעקרה מישראל למטה נעקרת מלמעלה ומתגוללת בדינים עם החיצונים וידעי הם שכח המשפיע עליהם לעתות הקצף הוא מדת כ"ה העליונה אלא שפעמים ישראל מתקנים אוהה והיא נקשרת ברחמים ואין החיצונים יונקים ממנ' לכך דמו לעקורה.

לבתר האי כה אעקר לון. היינו בימי דוד וימדדם בחבל כדפי' לעיל דהיינו חבל ממש המלכות הנק' כ"ה יעקב חבל נחלתו ועקר כל אותם שבאו מאותם שנטפלו בענין זה כדפי' שם והיינו דקאמר כי עצום הוא ממני שראה דוד שחלקו בהאי כ"ה מתעצם נגד מואב מפני שיוצא מהם וזהו סוד רות המואביה שצורך גבו' היה להתעצם דוד נגד החיצונים שיהי' לו מבוא משם שאין דרך להתגורר עם החיצונים אלא מי שיהי' לו כניס' מועטת משם מפני שע"י זה יש לו כח להשביתם והיינו דוד י"ד הארי' יהוד' גור ארי' שיש לו כניס' במואב שהרי בועז נטל'. והוא יד שלוח לצד מואב שממנו יוצא דוד שעול' י"ד ולז' לא רצה אלא נכה בו היד ההוא לבד דהיינו זרע נחשון המגיע עד בועז שנוטל רות שממנו דוד כדפי':