אור החמה על ספר הזהר ג:שצג

ומנפל ישראל בידוי וכו' כענין עגלון מלך מואב. מגו מהימנו סגיא וכו' כלומר היא מצד עצמ' אין בה מום וראוי' אל הזווג ולפי' מתייחדת ומושכים לה שפע והיא אינה משפעת אותו שפע לתחתונים מפני רוע מעשיהם ולפי' משפעת השפע מעט מעט ואין ברכ' נמצאת אלא דבר מועט לחד בדרא או תרי בדרא. דאלמלא מהימנותא וכו' כלומר אם היו התחתונים ראויים במעשיהם יותר ממה שהם רוצים לינק היא רוצ' להניק אמנם מעשיהם גורמים תדע כי אדרב' היות' היא משפעת תועלתא כי כאשר היא משפעת היא מקבלת יותר מלמעל' וז"ש ואיהי חדאת וכדין יהבין לה מתנן וכו' מפני זכות מעשה התחתונים:

ומומא אשתכח בהו בישראל. הם המעשים המגונים הרעים שהם מעוררין הדין ובמקום שהי' ראוי שישפיעו לה ביחוד שפע הרחמים מחכמ' מלמעל' נסתמת מקור המוח ונשפע מבינ' מאתר דמתערין דינין ובמקום טפת זרע היא טפת חרדל המעורר עשן ודמעות העינים ואדמימות ובה עיינין מלהטין בסומקא וחוטמא קמוט באשא ותננא ועיינין זלגין דמעות ועוד היות החרדל פועל בה פעולות אלו עדיאת בדין ויתיבת עלה יומין במנין לראות אם ישובו בתשוב'.

וכדין ידעין לעילא. ניכר לכל החיילים העליונים ואתער שמאלא כי כיון שלא שבו והגזר' היא נגלית למט' מתעורר השמאל לעשות נקמ' ולקיים גזרת מלך:

משך חוטא לתתא. היינו כח הדין שהוא נמשך מהגבור' למלכות ומשם לחיצונים לעוררם ואז סתם בעד התפל' והיינו ותכהין וכו' כדין אתערו דסמאל קורים קוסטינר ובהתעוררות זה וקול זה הוא מהתעוררות השמאל הנז' לעיל.

ארבין דימא. כבר פירשתי בכמה דוכתי כי המלכות בכל כחותי' התחתונים נק' י"ם דכתיב זה הים גדול ורחב ידים ויש כחות נק' אניות דכתיב שם אניות יהלכון והנרא' שהם נשמות ואומר ערטיראין הכוונ' שלא זכו להתלבש בזה העולם במצות ותור' והרשיעו ונכרת הנפש ונשאר הרוח והנשמ' ערומות שלולות ואלו הם ראויות לדונם בגיהנם מפני שנטמאו במעשי רשע וז"ש דערטיראין מן הקדוש' ברוחא בישא שהוא יצה"ר והוא תובע אותם לאטבעא לו דהיינו להשקיעם בתוך גיהנם דהיינו מצולת ים הקליפ' וכחותיה אלא אינון מחכאן וכו' הענין כי הטמאים גורמים פגם למעל' וסמאל וחייליו הולכים לקבץ העונות בכל אשר ימצאו ובהיות ישראל שבים בתשוב' לפני קונם וסמא"ל לא ידע ועומד ומצפה השפע הטוב לו ולכחותיו מפני קשגוריא שהוא מלמד על ישראל שאינם ראוים לטוב' ההוא הקב"ה מקבל תשובתם וכל הדין והפגם העליון נשפע לחיצונים כאומרו ותשליך במצולת ים כל חטאתם כי זה חלקם מלמעל' עכירות המים הטהורים ושמרי היין ואז הוא הולך ומחלק לחייליו מה שנתן לו מבית המלך והיינו גזרת יסורים הממרקים אחר התשוב' שנתן להם והוא מחלק לכחותיו שילכו לקיים גזר' ההוא על ישראל למי לחולאים למי לעוני למי למכשולות לוקה יינו ופשתנו וכיוצא והיינו לתועלת ישראל למרק עונות ורע להם שהם חצים כלים כדכתיב חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים שממש מתעכלים בדינים ההם השרים ההם הממונים על עונש ההוא שזהו סגולתם של ישראל שהם מתוקנים בעונש ורצוע' כלה ואובדת:

לאו דא בדא. דנקט בחדא תרעה ובתניינא תרביץ ועוד תרע' ירע מבעי כיון דהדר לישראל.

אלא איהי אמר' וכו' והיינו לישנא דתרע' ת' הנקב' איכה תרע' כלתך היינו שינוי לשון תרע' תרביץ. תרביץ לשון ריבוץ דהיינו תטיף וכו' איכ' תרע' כלתך לבנהא וכו' הענין שבהיות ישראל בין האומות הם משוקעים בתוך הקליפות וא"כ איכ' תרע' כלתך דהיינו המלכות היות' היא גול' בין החיצונים. וכן ג"כ אתה הת"ת איכ' תרביץ השפע טיפין טיפין לחיצונים שא"א לישראל הגולים חוצ' להשפיעם אם לא ע"י השרים החיצונים צפרים שביבי אש חום הצרות מצד הדין החזק: