אור החמה על ספר הזהר ג:שצא

ואינון חד וכו' כלומר ששלשה עבדים במזמור תפלה והם בראש המזמור שנים אצל עני וחסיד דכתיב הושע עבדך וכו' שמח נפש עבדך ולהיות דלממסר וכו' היינו כי אליך ה' נפשי אשא אפשר דהכי קאמר נשאתי קודם בק"ש בין עבד לעבד הנזכרים ועם כל זה ניחא למאי דפירש לעיל ואח"כ בסוף המזמור א' לבדו והיינו תנה עוזך וזה הכרח גמור לדברי ר' אלעזר והאחרון הוא לאעטרא שאינו שעושה עצמו הוא עבד שכבר נעשה אלא הקב"ה קורא אותו עבדי אתה וגו':

סטרא אחרא קיימא וכו' היינו למטה מהיכל לבנת הספיר והוא שם באותו המדור יוצא מנוקבא דתהומא רבא ונעש' מחבת ברזל בעד אור הקדוש' הנמשך מפתח היכל לבנת הספיר אשר שם. טהריא"ל ממונ' והיא * בכ"י אוה"ח נעלמת. נועלת שם. טורי חשוך הם נכנסים ביחוד סמאל ובן זוגו להשפיע לחיצונים להנהיגם תוך נוקבא דתהומא רבא ששם הר נשפה טורי חשוך ובין כך ובין כך ריוח והצל' יעמוד ליהודים. ומתפלגי נהורין וכו' כי המאורות לחשבון הנשמות נמשך משם והנשמות מתעטרות באותו אור השכינ' וכשאין אותו הידוע שם הנה אור נשמתו בטל ולפיכך הקב"ה שואל עליו ומכריז כך יבטח בשם ה' ולא ילך להתעסק בסחורה מקום שאינו זוכה לאור זה בין הגוים ובדרכים כי העומד בעיר והולך וזוכה בבית כנסת אחר ודאי שאינו בכלל זה והשתא דהלך חשכים פי' שהלכו סמאל ונוקבי' ולקמן פריך הלכו חשכים מבעי ליה. ואין נוג' לו לאיש הזה מפני שלא בטח בקונו והלך לעסקיו לסחור' מקום אבוד תפל'. שארן בחבורי'. סמא"ל ונוקבי' והיינו הלך בחבורא ומיד אתפרשאן שאינם נוחין זה לזה והיינו עבדת זנונים ואתפרישת מבעל' ולפי' חשכים בפרודא לשון רבים. רוח סמא"ל סערה נוקבי' באה ולא אמר באו אלא באה לשון נקב':

וירא בלק ר' אלעזר אמר ודאי מה דאמר ר' חייא וכו' מה דאמר ר' חייא לעיל שפי' צפור לשון צפור הכשוף אמנם קשה כי מלה זו נאמרה על צפור הקדוש דכתיב גם צפור וצריך לפרש בן צפור על הקדושה והא כיצד ואין לדחות ולומר כי גם צפור מצאה בית לא נאמר אלא ע"ד הפשט דאי הכי דוד מלכא על צפרא וכו'.