אור החמה על ספר הזהר ג:שצ

אינון דאדכר מינייהו. ויעלה בדעתו שכוונתו שלא לחטוא עוד כלל ועד"ז יתכפרו כולם וז"ש כל אינון אחרנין אתמשכן וכו' בביעור חמץ כלומר ביעור החטאים הוא ביעור הקליפות מנשמת האדם וכן היינו נמי ביעור חמץ ביעור הקליפות ובדיקת הנגעים הוא הדין והוא הטעם וילמוד משם כמו שאותם הקליפות ביעור הבינוניים שהם אותם שיד האדם משגת כדמפרש ואזיל יספיק לביעור כלם וכן הנגעים כן יהיה תשובת העונות דבחדא מחתא אזלי. חסידים באצילות במדת החסד כדפירש וא' מז' בנים שבאצילות נק' חסידים. עבדים מסטרא דנשמתא דבריאה דהיינו בכסא ובמטטרו"ן מסרי נפשייהו היינו שיורדים לעשיה מקום המיתה דהא אצבעאן וכו' רומזים בי' ספי' וזקופות מורה השפעות הספירות וזה דוקא כשזוקף אותם בתפלה ותחנה אבל כשזוקף אותם לבטלה הם כמו סוד ברכה לבטל' ששולטים שם החיצונים ולכך אסור לארמא כו' בקדמיתא עבד וכו' מונה ג' פעמים שעושה עצמו עבד בתפלתו וכל זה הוא תיקון אחד והם ג' פעמים עבד הא' בזמירות כעבד המשבח לרבו. הב' בשעת גמר תפלתו כדפי' רז"ל כעבד שנוטל פרס מרבו והולך לו הג' בגמור תפלתו כאותם התחנונים המועטים שמסדר. בזמנא דעאל ודפיק. כשרוצה ליכנס בתפלה מאמת ויציב מכין עצמו שבברכה זו מתחיל ליכנס בהיכל הרצון ומשם לתפלת העמידה בהיכל קדש הקדשים ואז צריך הכנעה כעני המחזיר על הפתחים ודאי לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחי'. לפרשא חטאוי. בוידוי שם באותה הברכה לבתר לשואה גרמיה וכו' אחר שעלה מדרגה אחר מדרגה דהיינו עבד עני חסיד צריך למסור נפשו בנפילת אפים ולא למסור עצמו סתם למית' ח"ו אלא בסוד ייחוד השם שע"י נשמתו מתייחדות הספירות ואי אפשר לפרש דאק"ש ממש קאי דאי הכי מאי לבתר דקאמר קודם מדרגת עני וחסיד הוי ומנהגינו מנהג יפה ביום ב' וה' שאנו אומרים וזכור עדותינו בכל יום תמיד וכו' וע"י פסוק זה אנו נופלים על פנינו שהוא ממש על קדושת שם שמים והיינו בייחוד: מאן כליל וכו' כלומר וחוזר להיות עבד פעם אחרת מפני שהוא כלל כל שאר תיקונים ודאי שהעבד לפני רבו עני וחסיד ומוסר נפשו על עבודתו וכן למטה מטטרו"ן בסוד העבד כולל כל אלו כנודע. בין עבד קדמא'. וכו' לפי דבריו אלה מורה שממש בק"ש מסר וכו' וזה היפך מה שפירשתי לעיל ונ"ל לפרש דהכי קאמר למימסר נפשיה היינו ממש בק"ש אמנם לכלול עצמו באותם שכבר מתו היינו בנפילת אפים כאומר כבר מקודם נסתלק והיינו דקאמר לעיל לשואה גרמי' גו':