אור החמה על ספר הזהר ג:שפט

מאן חשבה מכולהו וכו' כלומר העושה תפלתו בסוד המלכות בהיותה למעלה או העושה תפלתו בסוד הת"ת בסוד הדעת או העושה תפלתו בסוד העני כדפי'. דאקדים לתפלה וכו' להיות' עולה מהכנעת הלב והוא עול' וגורם הייחוד למעלה ומטעם זה אין מתעסק בה אלא הקב"ה לבדו כי בהיות היסוד עולה לשפוך תרעומותיו לפני הקב"ה שהיא הבינה גורם הייחוד ואין דבר זה תלוי בדין ח"ו אלא הוא שואל שם הייחוד ונותן לו ותרעומותיו על ישראל שבגלות ועל צורכם ועל עניותם וכיוצא. מאנין דיליה. עני ועני' בסוד הייחוד ושם בהיותם בחיק המלך שופכים תרעומותם על דלית להו מגרמייהו כלום כדפי' בתיקונים בפסוק שמעו הרים את ריב ה'. עביד עטופא. שאין ייחוד לתפלה למשה ותפלה לדוד אם לא ע"י ודאי והוא קודם למעל' אל שניהם. ולא מלכא אנת. ובבחינת המלכות בהיות' למעלה למה אתה אומר שאתה בבחינתה בהיותה עניה. אהדר צלותי' וכו' להדבק בחסד בימין כיון שהוא למעל' בין שתי זרועות כולא הוה ביה בדוד בחינתה למעלה ובחינתה למטה עני וחסיד כדפי' ועכ"ד אצטריך כלומר עם היות שאמרת שמי שאינו עני כמו דוד אין ראוי שיעשה עצמו עני זה אינו אלא ביד כל אדם לעשות עצמו עני בתפלתו בהכנעה ובזה יכנסו תפלתו כדמפרש ואזיל ואתערעת באינון וכו' כלומר חילוקים יש בין מי שהוא עני ממש למי שעושה עצמו עני כי מי שהוא עני ממש נכנס בלי חבורה באחדות אמנם מי שעושה עצמו [עני] פוגע באחרות ואגבם עול' וז"ש אערעת בהו באותם האמיתיות עניות ובחברתם עולה: דלא לשואה גרמיה רשע להתייאש מן התשובה ואי תימא א"כ לא יתודה ויעשה עצמו צדיק גמור שאין צריך תשובה לזה אמר שאינו כן אלא בינוני רשע ויתודה ונשר בעל תשובה ע"י וידוי וכדין איהו חסיד ע"י חסד שהוא הימין הפשוטה לקבל שבים והוא אחד מהם וכבר נתקבלה תשובתו ונכנס בחסד ונעשה חסיד וזה יראה בעצמו בתפלתו: