אור החמה על ספר הזהר ג:שפז

האל לא כתיב. כי באומרו האל בה"א הידיעה מורה על אל הידוע שהוא הבורא את הכל הנודע לאלוה בפי הכל אמנם באומרו אל מורה שומע אמרים מהנקרא אל דהיינו סמאל שג"כ נק' אל כנודע אל סתם כלומר שאין אצלו מלה שיורה על רוממותו כגון לא איש אל ויכזב וכיוצא יצדק ג"כ היותו בסמאל הכל לפי הענין מנהגי ארבא המלכות וכוחותיה נקראות ים והכחות שהם למטה אניות כדכתיב שם אניות יהלכון ויש אניות שהם טמאות כגון הקליפות ורב החובל על כל הקליפות המנהיג אניה עצמה הטמאה הזאת קראי ליה עליון כדמפרש ואזיל. ותרין בנוי עמיה. כלומר ושתי מיני כשופי בניו עמו כדמסיק לקמיה שולטנו דשליט על חרשין שם הקדוש המבטל כל כח הקליפות ופרח אחריו להפילו למטה ולבטל חרשיו:

אורחא וכו' הענין כי האויר כלו מלא עביו כחות ועניינים שלא ניתן רשות לעין לראות והעוסקים בעניינים ההם יודעים להתערב עמהם והם נכנסים באוירם מקום משכנם וחמש אוירים דבקע היינו שנכנס מושב משכן חמש משפחות מאותם הכחות כדי לבלבלו שלא ידע איזה מקום נכנס ונתפחד צליה ליכנס בטמאים ונתעלם בלעם בין כך ובין כך מעיניו ופנחס היה חכם בחכמה ההוא ומפני שהיה כהן לא עלה ולא רדף אחריו והיה מלמד לצליה מלמטה:

טולא דתנינא היינו צליה שהיה נק' צליה צ"ל י"ה צל של הקב"ה שהוא נחש בריח. בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה. והאדם הכשר צלם ודמות ודאי כי בצלם אלהים וגו' והוא שולט על כל מיני הנחשי' והיינו דרבעין וכו' בחזיין שער והם הכחות ודאי שיהפוך בהם וימצאהו או ירצה יהי דן וכו' דא שמשון תימא אמאי נקיט שמשון בקדמיתא ולא נקט צליה דהוה קדמאה ואפשר דנקט להו כפי מה שהם הכניעו כח הקליפות זו למעלה מזו דרך מקום נגלה אורח יותר למעלה יותר נעלם עקבי סוס יותר גבוה שהוא ההולך בדרך רוכבו יותר גבוה שהוא הרוכב על הסוס והם ד' מיני קליפות הא' דרך הב' אורח הג' סוס הד' רוכבו ואילין נקטי כחותם ממש להרוג הבוטחים בהם והיינו נחש נטל שמשון דהיינו הזכר לבד צליה נקט שפיפון דהיינו דכר ונוקבא כחדא סמא"ל ולילית ובכחות אלו ג"כ נשתמשו האחרים: