אור החמה על ספר הזהר ג:שפו

רזא דמהימנותא. כלל כל האצילות ה' אלהי רזא עילאה כלומר שתי שמות אלו הם מורים סוד ייחוד החכמה והבינה והיינו ה' אלהי ואם היה אומר ה' אלהים היה מורה על כל א' בפני עצמה אמנם באומרו אלהי מוכרח כי השני שמות אלו מיוחדים וכינוי אלהי אהדר לשתי השמות וז"ש רזא עילאה והנה באה החכמה נרמזת בשם יהו"ה כי ד' אותיות אלו יורו בכל מקום רמיזתם תחלת האצילות עד סופו וז"ש שרותא דנקודה עילאה כלומר מתחלת החכמה ולהיות שבאה אלהי בכינוי המורה על המדבר בעדו ולא כן שם יהו"ה שמורה בכל מקום העלם ולא יכנה כלל בשם אלהי שיקבל כל הכינויים כנודע לזה אמר שמורה על החכמה הנעלמת וז"ש שרותא דנקודה עילאה סתימא דלא ידיע מה שאין כן שם אלהי שמפני שיש בו ידיעה מכנה אותו על המדבר בעדו אלהי שאני משיג בו כאשר יתבאר עוד בהיות שם הוי"ה הרומז בחכמה סמוך לשם אלהי הרומז בבינ' מורה על החכמה על הבינה מתעלית וז"ש דנקודה עילא' שהיא מתעלית על הבינה כדפי' והנה הכתר נעלם מצד עצמו אמנם החכמה נעלמת מצד הבינה המתעלמת בעדה והיא פרוכת מסך מסתתמת כל מה שלמעלה והיא קרומא דחפי על מוחא וז"ש נקודה עילאה סתימא דהיינו שמצד מה שהיא עליונה על הבינה הגינה והסתימה הבינה בעדה ונעשית סתימא והיינו שהורה בסוד זה היות יהו"ה סמוך למלת אלה"י ואומרו דלא ידיע רצה כי שם הוי"ה מורה בעצמותו העלם שאין נהגה באותיותיו משא"כ שם י"ה שבחכמה שאינו כ"כ נעלם כמו שם הוי"ה כלו וז"ש והוא בעצמו לא ידיע וא"ת אם אין בו השגה א"כ איך אתה מייחס בו שם הוי"ה כי אותיות אלו יורו על גילוי הבחינה. לז"א אלא אלה"י שאין ידיעה בשם זה אלא מה שמתגלה בשם אלה"י דהיינו גילוי נקודה זו ע"י מה שמתגלה בתוך היכלא שהיא הבינה ולא גילוי עצמי שהרי הבינה בעצמה נעלמת כדמפרש ואזיל אלא גילוי שנדע לייחס בו אותיות אלו הנעלמות:

רזא דקול דממה דקה. הענין כי הספירות יתכנו בשם קולות והיינו ז' קולות שבספר תהלים במזמור הבו וששה מהם הם ששה ספירות מחסד עד יסוד והמלכות אינה נק' קול אלא דבור והקול הז' היא הבינה שהיא על הבנים וכן פי' בתיקונים ויש חילוק בין קול לקולות כי הקולות ששה הם קולות מתגלים כי מלת קול יורה על מים אש ורוח והבינה בבחינות אלו נק' קול היא קלא דלא אשתמע והיינו קול דממ' דקה כענין שהיא נגלית שהיא קול וקול ודאי מתגל' והיא נעלמת שהיא דממ' דקה והיינו שירותא דקיימא לשאלה שיש גילוי קצת שישאל האדם מי כלומר מי היא זאת ומפני העלמה אין השגה ואין בה תשוב' והיינו שרותא דקיימא לשאלה ולא לאתבא וז"ש ובערך התשובה אסתים ולא ידיע ולית מאן דאתיב וכו' והנה הבינה יש לה שתי בחינות הא' בחינתה עם הבנים ובערכם היא נגלית הב' בחינתה עם החכמה והכתר ובערכם היא נעלמת וא"כ בערך ג' ראשונות שבה היא נעלמת וז"ש בגין דאיהי סתים טמיר וגניז בערך ג' ראשונות. אתה דא שרותא היינו חסד שממנה ולמטה היא השגה ועל זה כתיב כי שאל נא לימים הראשונים וכו' וכן שלח תשלח את האם וגו' בענין שהם ג' ראשונות החכמה ראשית לכנות האצילות בנקודה משא"כ בכתר לרוב העלמו הבינה ראשית לשאלה משא"כ בחכמה לרוב העלמה ועם כל זה אין בה תשובה החסד ראשית לשאלה ותשובה משא"כ בבינה ומטעם זה נק' החסד כהן ראשון ודאי וז"ש והוא כהן לעלמין ואמר לעלמין כדכתיב אתה כהן לעולם אמנם מלת לעולם וכן לעלמין צריך לדקדק בה מה הכוונה אמנם יש כהן אחר והוא הנצח והוא הנק' כהן הדיוט והוא חסד לפעמים כשלא יגביר הת"ת בה שפע הגבורה משא"כ זו שלעולם הוא חסד ודאי. דהיינו כהן לעולם לעלמין ודאי ומפני שיש בה גילוי נק' אתה שהיא לנכח דקיימא על דבר המלכות נקשרת בימין וז"ש כהן על דברתי:

וההוא דבר מאן איהו קרא מפרש הכי וקאמר על דברתי שהיא נק' מלכי צדק ותימא למה אמר דבר לפרש על מלכי צדק לימא מתחלה על מלכי צדק ועוד מלכי צדק תרתי למה לימא צדק או לימא מלכי די"ל כי הוא נק' צדק מצד הדין החזק והנה דהממ"ה היה מתקן אותה לעולם ע"י דבורו וזמירותיו והיה קושר' בימין וז"ש על דברתי החסד עם המלכות הנק' דברתי דבר שלי המתוקנת ע"י זמירותיו שהיא מחמת עצמה מלכי מלכות אמצעית צדק שמאלית ואני מחזירה כהן על דברתי חסד עליה היא אל הימין כדפי' וכל מילין שבחא דיליה וכו' כלומר כל דברי שירותיו וזמירותיו הרמז במלכות ובג"כ אתה כלומר עם היות שיצדק מלה זו במקום אחר מפסוק זה יוכרח היותו במדה זו כדפי' אתה כהן.

תלת דוכתי אינון. הא' חסד הב' ת"ת וכן פי' בתיקונים הג' במלכות ארוממך כולא כחדא וכו' כלומר כל שש קצוות יחד ארומם אותם אליך כענין שאתה מתרומם עליהם ומהם משפיע למלכות וז"ש אודה שמך או ירצה כולא כחדא קשר ג' מדות הנז' ומשם אודה שמך אשפיע מההוד למלכות כי הוד עם החסד יש להם יחד כדכתיב ברכות והודאות. כסויא ולבושא. מלת פלא העלם כמשמעו דהיינו כסויא והתלבשה וכו' היינו ז"א לבוש (וכסות) [בכ"י וכתנת] לא"א ואור הכתר מתלבש באור הספירות הנזכרות:

אלף בינה. וא"כ פלא נאמר על הבינה והנה הכלל רומז בבינ' אמנם הפרט רומז תלת סטרין דהיינו חסד גבורה ת"ת ולא שיהיה מציאות ענין זה למטה בספירות ג' אבות אלא למעלה מציאות החכמה הנגלה בבינה וז"ש ראשית דרזא עילאה דאדם קדמאה שהיא חכמה ונק' אלף שהיא נק' ראשית כמנין שאלף עתה ירמוז חכמה שבבינה והפרט סוד תרין דרועין וגופא שבחכמה דהיינו מציאות חסד גבורה ת"ת שבה וז"ש בגין דבדיוקנא דאלף אית תרין דרועין שהם שתי יודי"ן של א' וגופא באמצעיתא של אלף היא וא"ו שבאמצע שני יודי"ן ומורה על עוצם יחודם בחכמה וז"ש וכולא רזא חדא ובהיות סוד ענין זה למעלה ע"י שורש זה הוא היחוד למטה וז"ש ואיהו רזא דיחודא כלו' שהוא סוד היחוד שע"י שורש זה נעשה היחוד בספירות תחתונות אמנם מציאות האלף כדפירשנו למעלה חכמה שבבינה ואפשר דהיינו רזא דיחודא קשר חכמה עם הבינה ובג"כ אלף לחושבנא אחד שמורה על החכמה ועוד שמורה על סוד האחדות דהיינו אחד ועל זה אמר כי עשית פלא סוד ייחוד זה הנרמז בסוד אל"ף שמורה קשר החכמה עם הבינה דהיינו ה' אלהים עם שורש ג' אבות פלאות חכמה הם ל"ב נתיבות דתנן בל"ב נתיבות פליאות חכמה וא' מהם נק' פלא והא' המיוחד שבהם הוא נתיב לא ידעו עיט שהוא הנתיב המופלא על כולם ולכך ראוי שיקרא פלא וז"ש ואיהו פלא:

קרא להאי בקדמיתא. ישעיהו עצמו קרא למקום זה שם אחר בתחלת ספרו שאמר פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום והכוונ' על שש קצוות הנכללים בו אל חסד גבור גבורה אבי ת"ת אב ודאי לנשמות ליחודא קב"ה ושכינתיה עד בנצח. שר בהוד שלום ביסוד והכוונה למימני ביה חושבנא דשית ספירן דכלילין ביה ונק' פלא יועץ שממנו העצה למטה ודאי שמכחו הנצחיים שהם כליות יועצות וזה חילוק שבין ירכין לכליות כי בסוד גופא שהוא הת"ת נצח והוד תרין ירכין ובסוד הדעת אתפשטו מעוי דדכורא והם תרין כוליין נצח והוד ונתיב לא ידעו עיט הוא סוד הדעת המפליא עצמו בפלאות חכמה אם כן ראוי שיקרא יועץ ומה גם אלהנביא שמשם מתייעץ למטה והכא שלא אמר הנביא אלא כי עשית פלא לבד לא אתא למימני חושבנא שהוא חשבון ששה קצוות. אבל עצות מרחוק מאן נינהו. כי נצח והוד אי אפשר כי מה יחס לפלא עם עצות שהם נצח והוד ומה גם אומרו מרחוק לזה אמר כי הם נצח והוד בבחינת שפוון שהם למעלה בין חכמה ובינה והיינו תרי בדי ערבות הדומה לשפתים והם נצח בחכמה והוד בבינה וז"ש דכל עיטא דנבואי מתמן אתיא מסוד מרחוק כענין מרחוק ה' נראה לי למה ה' תעמוד ברחוק והיינו שהשפתים העליונים גוזרים מה שנצח והוד מגידים לנביאים אמונה אומן נראה שהם יסוד אומן מלכות אמונה:

א"ר אלעזר בלעם חייבא מאן קטל ליה וכו' מאן קטל ליה מי ערב לבו לגשת אליו והאיך קטיל ליה שאין ספק שהיה יכול לעשות שלא ישלטו בו בני אדם ולא חרב וכלי זיין האיך הרגוהו בחרב. איעקר להאי כה כלומר מדת כה להפרידה ממקומה שלא תברך ותתהפך ונעקר לקלל. ועכ"ד גניבו דדעתא וכו' הוא היה משבח עצמו ועכ"ז לא היה משבח עצמו על שקר מכל וכל אלא היה אומר האמת בדברים יורו ענין אחר יותר גדול כדמפרש ואזיל כענין שהיה גונב דעת הבריות בזה: