אור החמה על ספר הזהר ג:שפב

ההוא שם ידוע וכו' כלומר הכתוב פירשו שאמר גואלנו ה' צבאות וגואלנו אהדר לבינ' שממנ' החירות והגאול'. ושמו ה' צבאות וכן פי' בעובדא דסבא. משיכו דעלמא דאתי דביה כולא ה' צבאות איהו עכ"ל. מורה היות שם זה בבינה ויש לדקדק מה יחס לשם זה בבינה ואפשר כי בכל חילין דספירן ומרכבתן דבהו תליין בה להכי אתקריאת ה' צבאות וכן דייק לשון הסבא דקאמר דביה כולא ואפשר משום דאימא עילאה עד הוד אתפשטת דהיינו מחסד עד הוד הם סוד ה' ספירות לכך היא כק' ה' צבאות דהיינו ת"ת הכולל ג' אבות עד נצח והוד הנכללים בשם צבאות ומה שאמר ההוא שם ידוע הוא מפני שרוח הקדש הודיעו באומרו גואלינו וכו'. שם בנו ישראל היינו הת"ת:

כל מפתחן כי הוא כולל כל הספירות כנודע וכל מפתחות אוצרות השפע בידו. והיינו מדת הבן שהוא שולט בכל אשר לאביו ופקידו לכולא וכו' כלומר הפקידו כל אשר להם בידו כענין שאפילו הספירות בהיותם רוצים לקבל שפע מהעליונות צריכים להמשיך אליו הברכות וממנו הם יונקים והיינו אומרו דכולא יפלחון ליה דהיינו העבודה היות עיני כל הצריכים לינק מלמעלה ממשיכים השפע אליו והיינו כביכול העבודה אליו והטעם לזה מפני היות שליטה לספי' זו על כל הספירות שכלם תחת השפעתו וממשלתו. פן יאנף בגין וכו' כלומר הספירה זו היא בקו האמצעי מעוטרת בימין ושמאל וכאשר יגבר השמאל בו ויאנף כביכול כל הספירות אובדים דרך השפע והרחמים וז"ש דאעטרו לי' אבא ואימא לספירת הת"ת בדיני ורחמי חסד וגבורה יושב אוהלים ודאי והם פעמים נוטה לימין פעמים לשמאל:

מאן דזכי לדינא וכו'. הכל כפי המעשה. דעילא ותתא. אם הברכות שמברכין למט' התחתונים וכן הברכות הנמשכות מלמעל' הכל מתעטר על הת"ת בסוד התפל' העושה עטר' להקב"ה וכן כתיב וברכות לראש צדיק דהיינו הת"ת דהיינו ג"כ הברכות הנשפעות מלמעל'. יפרשון המלאכים והמליצים והיינו יקבוהו לשון רבים. מלכא קדישא בינה והיינו לאום כדפי' לעיל. משביר. לשון שברון כמו שבר על שבר והיינו לשון הפעיל והכוונה שהוא מזמין השכינה ומקוה ביאת' והנה הם ב' הכנות והזמנות הא' להזמין הכוס בעצמו דהיינו המלכות כאומרו הב לן ונברך וכו' ואח"כ עם הכוס מזמין למאן דאצטריך דהיינו הבינ' כדפי' לעיל וע"י שהוא מזמין השכינ' גורם שסטר קדוש' משבר ומכניע הקליפ' והיינו הפעיל שגורם שהקליפ' תשתבר ע"י הקדוש'. וה' הוא ובית דינו ולפום מאי דמפרש ואזיל משמע דשמא דא בשכינתא ועם כל זה רמז לת"ת. דהות אתכפייא. עם היות דקיימא לן שלא הי' גלות שכינ' ממש אלא בגלות זה לבד עם כל זה היא הית' עם ישראל בגלותם לשמרם וכתיב ותקצר נפשו בעמל ישראל.

באוכלסא. שש מאות אלף של ישראל ושש מאות אלף רוחנים כדפי' בזוהר בפסוק יצאו כל צבאות ה' וכן בשש מאות אלף:

לא ידיע אי להאי וכו'. ומלת הולך אהדר ליומם כדמפרש ואזיל מארי דביתא שהוא אחז ראשונה במרכבה ויעקב סמוך לו דכתיב תתן אמת ליעקב חסד וכו' יומם יצוה ה' חסדו להוי"ה שהחסד נק' יומם אם לא בריתי יומם ולילה לראיה שהוא מארי דביתא שהוא עיקר הזיווג דכתיב בריתי מייחד יומם ולילה והטעם כדפי' ולמה נק' יומם להיות שהחסד כולל כל ז' ספירות מפני שדרך החסד נאצלו ממנה ולמטה ומציאותם נשארו בה.

כל חד כדקא חזי המלכות מצד הדין לכך בעמוד אש חסד ימנית לכך בעמוד ענן. נהורא דא ממאי הוי כדמפרש ואזיל דהיינו נשמת אביו שהי' מאירה ואמר אותן הדברים.

גבור בארץ. הוא כולל כל הדברים הצריכים גבורה לעבודת ה' בארץ התחתונה דהיינו גבור באוריי' גבור ביצרו. יבורך שהקב"ה נותן לו בנים הגונים יברך שהוא מושך בנשמותיהם ממתיבתא עילאה כדמפרש ואזיל: