אור החמה על ספר הזהר ג:שפא

בשעתא דאיהי גו רחימו וכו' הענין כי הזווג בשתי בחינות הא' היא שירד הת"ת למטה אל המלכות והיא שוכנת וחופפת על חיילה ויש לה בחי' ה' דהיינו היותה פורשת כנפי' לכל סטר על ד' מחנותיה כזו # והיא נקוד' אמצעית ובאות' הנקודה האמצעית משכן הת"ת והוא נקודת ציון ושם הייחוד ועם כל זה מאוריה מתפשטין משם לכל הפיאות והיא לעולם על בני ביתה אז בבחי' הייחוד הזה * אולי איהי. אינה אומרת לבני ביתה אל תראוני שאני שחרחורת מפני שעם היות שהשמש שהוא הת"ת בא אליה עכ"ז היא משפעת אותם ויש בה לובן ואויר חלל תחת כנפיה להיות חסים בצלה כל חיילה והטעם שהיא אינה מכינה עצמה אל הייחוד אלא אותה הנקודה לבד ושאר הבחינות הם מתפשטות להשפיע ולהאיר והיינו לובן שבה בחינת חייליה שבהם אחוזות כל מחנותיה אמנם הבחי' השנית היא בהיות המלכות עולה למעלה להתייחד עם הת"ת ואז היא אוספת כל בחינותיה ומתעלמת ומסתתרת ואוספת נתחיה אליה לעלות אל בית בעלה בבחינת בעלה שאין בה אחיזה לנפרדים כלל וז"ש דאיהו לגו רחימו סגי לגבי רחימא דהיינו אהבתו אליו ומגו דחקא דרחימו שהיא התעוררות האהבה למעלה דלא יכלא למסבל שלא לעלות אליו.

אזעירת גרמא דהיינו שהיא אוספת כנפיה הפרושות על כל החיים לכוללם בעצמה לעלות וכל פאותיה נכללות בסוד הנקודה האמצעית כי ממנה יצאו ואליה ישובו להיותם נכללות כולם ביחוד וז"ש עד לא אתחזיאת מנה אלא זעירו דנקודה חדא ואמר זעירו דנקודה כי אותה הנקודה האמצעית היא נפתחת ומתגדלת בענפים בהיותה מתפשטת בד' נקודות לד' הפאות אמנם בהיותה אוספת בחינותיה אליה אפילו הנקודה בעצמה מסתתמת ומקטנת עצמה וז"ש זעירו דנקודה חדא ואיהי י' והיינו סוד שבתוך ה' שבה סוד ויבן ה' אלהים את הצלע:

כדין כסיאת וכו' שאין בחינה בה להשפיע לתחתונים כלל מפני העלמה ולכך היא אומרת אל תראוני דהיינו שאין בה בחינה להאחז בה להשפיעם כעת. וזהו דלית באתר דא חוורו בגווה כי הלובן משל אל דבר המושג והשחרות אל הדבר הנעלם כנודע. וכדמסיק לית לי אתר דהיינו בחינה לאעלא לכון תחות גדפוי דהיינו להאחז בה. והנה העליה אליה היא דרך קו האמצעי ראשונה אל הייחוד דהיינו וא"ו זעירא ואח"כ אל הת"ת דהיינו ו' רבתא והנה ביסוד היא נעשית עטרה בראש צדיק ודאי עטרה על רישיה אמנם בת"ת היא שוכבת חיקו לזה אמרת באהלי קדר דהיינו היסוד ז' שהיא י' על ו' נקודת המלכות על ו' זעירא שבו כיריעות שלמה היינו ת"ת ודאי מלך שהשלום שלו שהוא וא"ו ממש וקרא היסוד קדר על שם ההעלם והשחרות כי למטה ממנה המלכות מושגת וממנו ולמעלה תחלת ההעלם והקדרות ונק' אהלי שהם ז' ספירות בסוד ז' נכללות בו והם ז' אוהלים י' היא א' עם ו' זעירא שבעה שהם שש קצוות עם המלכות או אפשר אהלי תרין מלכות ויסוד כיריעות שלמה הם הספירות הנכללות בת"ת.

את המשכן תעשה עשר יריעות וגו' שמע רחימא היינו הת"ת ושומע קולם שהם רוצים לעורר הזווג למטה כדי שלא תחסר להם מזונם וחיותם אפילו רגע והם מזמרים ומנגנים להמשיכו אליה והוא רואה כי כוונתה לעלות שם והיא תלויה ועומדת בין אלו לאלו כי התחתונים הם חיילה מושכים אותה למטה והיא מפני חשק הזווג רוצה לעלות למעלה עד שכבר תקנה עצמה אל העליה עד שהעלימה כל בחינותיה דלא אתחזיאת מדיוקנאה וכו':

נפיק דודה וכו' הת"ת היכלאה היא בחי' הת"ת בין חסד וגבורה ששם יושב אוהלים והוא יוצא מתוך היכל זה אליה. ואפשר לפרש היכליה הבינה שהוא נעלם בתוכה לפעמים בסוד למה ה' תעמוד מרחוק. וכן ממעמקים קראתיך ה' ומשם מתפשטת אליה אל הזווג.

מתנן נבזבזן. מיני שפע מצד הנצח והוד.

ריחין מצד ג' ראשונות. ובוסמין הם ג' אבות ואשכח לה וכו' שאין בה בחי' ה' שהם ג' ווי"ן ג' אבות כנודע.

קריב לגבה. אל הייחוד בסוד החיבוק דהיינו שמאלו תחת לראשי וכו' והיינו סוד ב' ווי"ן ומנשק לה ואו אמצעית דהיינו ג' ווי"ן כזו ה שהם צורת ה' כנודע:

עד דאתערת זעיר זעיר שהיא מתפשטת באורה והולכת בסוד מילוי הלבנה שהיא מאירה מהנקודה האמצעית כזו כּ ומתמלאת והולכת ע"י מציאות מאורי אור הספירות העליונות הנמשכות אליה ממנו בסוד הזווג וז"ש מגו ריחין ובסמין ואח"כ מתפשטת בענפיה על חיילה וז"ש ובחדוה דרחימו דעמא היא נועלת סימני הזכר ממש ימין ושמאל ואמצע ואתבניאת מצד הבינה שמצד החדוה דרחימא כלומר שמחת אהבה שמהבינה מתעורר אליה האהבה שהיא החיבוק ומשם היא נוטלת ואתבניאת בסוד ויבן ה' אלהים דהיינו בינה יהו"ה מן הימין אלהים מן השמאל ושהיהן יחד אמצע את הצלע מציאות י' שבמלכות ובניינה היא סוד ה' ג' ווי"ן כזו ה ונקודה באמצע כזו הּ לשמוע מה דהיא אומרת השפע שהיא מחלקת להם ומצוה אותם על חילוקו להנהגת התחתונים איש איש על תפקידו. מלכא גו חיילהא. כזו ⁙ נקודה בתוך ה' כזה הּ והכל ענין א':

דחייבין בדרא וגורמין שכינ' שתסתלק ולא לייחוד אלא שאין משפיעין לה מלמעלה והיא מתמעטת. זכאי קשוט. עומדים בפרץ בתפלתם ובתורתם ובמעשיהם. מייחדין אותה ומרבין אותה כנודע והיינו שבאו ישראל ונטלו עטרה דא"ר אלעזר ואמילתיה דר' אלעזר מסייע. אלמלא יחזקאל כלומר אלו יחזקאל שגלה סוד המרכבה היה אומר פי' זה הי' תמיהא כ"ש תינוק כזה והם לא ידעו שרוח הקדש מכשכש בו ע"י נשמת אביו עד שר"ש גלה להם אח"כ:

פתח ואמר מונע בר יקבוהו לאום. וברכה וגו' אתיישב קרא על תיקוניה שעדיין לא תירץ מלת יקבוהו לשון רבים: