אור החמה על ספר הזהר ג:שפ
Ohr HaChammah on Zohar 3:380 · אור החמה על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →פתח ר' אלעזר ואמר ברכו ה' מלאכיו וגו' שלמי עשיה וכו' הענין כי השפע נמשך ע"י המתעוררים התחתונים וכל א' מושך לעצמו השרפים מקדשים ומושכים שפע לעצמם החיות והאופנים מברכים ומושכים שפע לעצמם הגלגלים מספרים ומושכים שפע לעצמם והיינו קדוש ברוך ימלוך כנודע והוא סוד המשכת השפע בריאה יצירה עשיה וישראל הם המושכים שפע לעשיה וכאשר אין ישראל מקיימים התורה הי' השפע נמשך לעשיה ע"י המלאכים שלא הי' מעורר למטה אמנם כשבאו ישראל ע"י התורה והמצוה הם משלימים העשיה ומושכים לה שפע:
קדושה וכו'. הענין כי קדושה היא השכינה קדוש הוא הזכר והכוונה קדוש מצד החכמה ובהיותו נמשך על וא"ו הוא קדש ו' קדוש ובהיות קדוש נמשך על ה' נעשה קדושה ומהשכינה בסוד קדושה כל א' יכול להתקדש לעצמו מפני * אולי שבא. שבה לקדש מקדושתה לכל בחינה בפני עצמה אמנם למעלה צריך להיות כולם משותפים יחד להמשיך על כלם קדוש. וא"ת והרי לקמן קאמר שהמלאכים הם משכן ה' דהיינו הזכר ברכו ה' מלאכיו וישראל משכין את והיינו את ה'. וי"ל דשאני לן בין ברכה לקדושה רקדושה ודאי עדיפא מברכה ולהכי להמשיך קדוש צריכים שתוף.
ג' קדושות אתמסרו לישראל. כי מאחר שאין קדושה לג' עולמות שהם בי"ע אלא ע"י שיתוף ישראל א"כ ראוי שכל שלשתם יושפעו להם וג' קדושות היינו שהם חברי' עם בחי' כל ג' עולמות בסוד נשמה בריאה רוח יצירה נפש עשיה:
ברכה אינון ואין להקשות. מקדושה שהיא יותר למעלה ענין בפני עצמו. משיכו דברכאן וכו' מהכתר עד המלכות ושם נעשה היא בריכה מריבוי הברכות הנשפעות והיא משפעת לכל התחתונים וכל בחי' הנמצאים שממנה ולמטה ונכללים תחת כנפיה הם יונקים ממנה ורוחשים במימי שפעה וזהו סוד הים גדול במימי הברכות ורחב ידים מריבוי הבחינות אל הנבראים למטה שם רמש ואין מספר וכו' הם המים המגדלים מיני הדגים שהם הקדושים הדקים היונקים משפעה וכו' וז"ש ומגו סגייא מיין וכו' נהרא דנהיר מגו וכו' כלומר היו משיגים הברכות בסוד הזכר ולא שינקו הברכות מהזכר בלי נקבה ח"ו שאין דרך לספי' להשפיע למטה אם לא ע"י המלכות אלא הכוונה שיונקים הברכות דקות בלי שהמלכות תשנה אותם ותהפך אותם אל מציאותה וזה מפני דקותם ויכולים לסבול המזון ההוא כעין שהיו ישראל אוכלים לחם מן השמים אמנם ישראל למטה בהיות נשמתם מתלבשת בגוף עם היות שהיא דקה ורוחניות מהמלאכים עכ"ז מחמת החומר אינם יונקים הברכות כפי ציורם בזכר אם לא שהנקבה תהפוך אותם אל טבעם. ולכך אוחזים בסוד א"ת דהיינו המלכות עם הזכר ואם יקדים וכו' הענין כי הברכה שאדם מברך לחבירו היא שמשפיע בו ומושך לו ברכות ובהיות שהאדם לא בירך לקונו כדי להמשיך עליו דהיינו דשריא על רישיה משך עליו כח האדם ההוא והנה האדם * אולי נעבד. נעבר לו וסטרא דשמאלא קופצת מיד עליו. והיינו שעשה לחבירו במה עליו כדפירש: