אור החמה על ספר הזהר ג:שעח

גפן דאשתמודע מלכות וממה שאמר ובגפן בלשון ידיעה מורה שעל אותה דאשתמודעא בקודשא קאמר ולהכי קאמר ובגפן שלשה ולא אמר והנה גפן לפני ובה ג' וכו' ענבין דילה הם כחות חיצונים שהם כלבים צועקים.

דכל קודשין. בגין יעקב ויצחק וכיוצא אמנם אדם נח קלקלו בה. חמרא. שפע השמאל עתיקא מהבינה חמרא טבא מזוג במימי החסד חמרא דיעקב כי יש חילוק גדול בין היות ההמזגה ע"י יעקב מהיותה מעצמה לזה אמר שאינו אלא ע"י דיעקב ולא זו בלבד אלא שנכלל מכל הבחינות כדקאמר לעיל. ונחית מדרגא לדרגא וז"ש עד דכל אינון דידעין וכו' דהיינו כל בחי' הספירות והוה טב וכו'. כי החיך הוא סוד הטועם כל המדות ועם היות שיש חיך למעלה עכ"ז על דרך השאלה נאמר כאן על היסוד שהוא ג"כ דומה לחכמה בקצת ועם היות שהחיך הוא מצד החכמה שהיא ימנית עכ"ז החמרא מפני המזגתו נחית גם למדות הימין וז"ש והנה טב [לחכא] וההוא גפן מלכות כד מטית היין הנזכר אליה הוא ממש נכללות מהספי' העליונות וז"ש אושיטת מגלה ונכללת ג' שריגים שהם ג' ספירות דהיינו חג"ת שבה כדמפרש ואזיל. ולית קדוש' ולית ברכתא מפני שקדושה וברכה הם ימין ושמאל ואחר שהיין כלול משניהם כמבואר על הדרך הנרמז בהמזגה הנז' ומפני שאמר ולית קדושה ולית ברכתא אלא ביין ואינו שהרי קדש וקדושה אינו ביין וכמה מיני ברכות לזה אמר באתר דחדוה שארי כלומר קדושה וברכה של שמחה כגון קדוש וקידושין וברכת מזון וז' ברכות וכיוצא בהם קדושה וברכה של שמחה והטעם כי השמחה היא ממקום שנמשך היין המשמח דהיינו מהבינה.

דאקשטת. היינו קישוטי עצמה במאורות הספירות שבה רחימו דחדוה היינו סוד האהבה המתעוררת מהשמאל ונגמרת בימין בסוד צפונית מערבית ואח"כ מערבית והיינו דמסיק דההוא יין צפונית דהיינו דאתערב ביה מיא דהיינו דרומית כדין עלתה נצה וכו' היינו סוד מיין נוקבין. כדין אתמליין היינו בחי' הספירות שבמלכות הנקראות מצד היין אשכולות וכל אשכול ואשכול כלול מבחינות דבות והם ענבים ולהיות שאם פתאום בבוא השפע ההוא למלכות היה נשפע היה מכלה ושורף העולם בדיניה לזה אמר שאינו נשפע מיד אלא מתעכב שם עד גמר הזווג ואז יתבשלו הענבים והם * בכ"י אולי רכים. רבים והם תיקון הדין בה שיהי' לשמחה לזווג. ומטי על הארץ דהיינו בברכת נודה שהיא הוד והברכה הקודמת חסד ובין שתיהם המלכות דהיינו על הארץ צריך למרמי ביה מיא כדי לכלול מים ביין ואז רחם ודאי שהכוס הוא מלא יין טוב המעורר אהבה ורחמים.

דביה הוה תליא מלתא הזווג על ידו והוא הכרוב כדמפרש ואזיל. ד' אינון דיליה. כי אין היין נמשך לה' אלא ע"י ד' בחינות ג' אבות ויוסף דטעים ליה כדפי' לעיל. נצה. נראה שהוא לשון אם אברה חסידה ונוצה דהיינו יסוד שעליו נאמר ובאברתו יסך לך והיינו אבר הזווג ודאי מיום שנתקלקל הסדר נאנסו ג' פרידות. הא' אנסה הקליפה בידו דהיינו תאומת הבל והיא נזרקה במדין ע"י חבר הקני שנפרד מקין והיא צפורה אשת משה ממש ומשה * בכ"י שת. נשמת הבל ויתרו מקין והחזירה הוא בידו ושב בתשובה כאומרו והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק ולכך בלעם אמר וירא את הקיני ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך כדפי' בתיקונים ולכך הקליפה נתרעמה עליו כדמפרש ואזיל שני פרידות הם רות ונעמה שמהם שלשלת המלכות ונאנסו בחטא אדה"ר והיינו הפקדון אשר הפקד אתו ולא החזירו עד לבסוף לכך במדין מיד נעשה נקמה מהם שהטוב שהי' ראוי לצאת מהם כבר יצא אמנם מואב עדיין תלוי עד עגלון מלך מואב כדמפרש ואזיל והנה חבר הקיני נפרד מקין הנה שארית קין נשאר במדין לכך כל עצתם על משרע"ה דהיינו משה שת הבל וג' דברים אמר קין הא' ע"ז דאמר לית דין ולית דיין והב' ג"ע שחמד תאומה וג' שפיכות דמים כך רצו לעשות שלשתן בו הא' בעון פעור הב' בהפקיר נשיהם. הג' כל כוונתם לשפוך דמם של ישראל ודמי מרע"ה חזרו על עונם הקדום לכך אמר למשה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים לך אתחזי לך יאות מפני שטינא קודמת [התעוררו] אם כן ראויים הם למיתה ועם היות שחזר בתשובה קין היינו שנפרד חלק טוב ממנו ונשאר השאר במדין ולכך דמו לפתות את משה בכזבי והיינו סוד החיצוני המעורר תמיד בבחינה ידועה באומה ידועה על עון ידוע והקב"ה בזכות ישראל מבטלה ויפקוד על צבא מרום במרום וירחיב הזמן לאותם שעתיד להוציא מהם אורה לישראל: