אור החמה על ספר הזהר ג:שעז

כל מה דאתכליל בארעא. הכי גרסינן ולא גרסינן דאתכלי דאי טעמא משום דאתכלי אפילו סולת נקיה אתכלי כ"ש חטה נקיה אלא אתכליל הכוונה כל מה שנכלל בעולם זה השפל שבו שליטת הקליפות בהכרח יש בו חלק * בכ"י אור החמה לחיצוני ערל אפי' כו'. לחיצוני עד שאפילו בדבר שבקדושה יש לו חלק כגון שער של התפילין וכיוצא ולכך הדגן עיקרו בקדושה ולחיצוני חלק שהוא מוץ ותבן וכדמפרש ואזיל, דא בנוקבא כלומר מוץ היא נקבת החיצון דהיינו לילית דכורא סמאל תבן. מעשר סוד יו"ד שעולה מבין חייליה שהם הט' הנשארים ועניינו נתבאר בתיקונים. ה' דגן בנקיו והם ה' מיני דגן ומהם עולה י' מעשר כנודע. מכלא דבעירא. הענין כי בחיות הם ד' פנים ב' מהם רזא דבעירי דהיינו פני אריה ופני שור והם בחינות שאין שפעם משובח כשפע בני אדם דהיינו לחמא דאנשא נהמא אמנם לחמא דבעירי הוא שפע הימין והשמאל ולחמא דאינשי קו האמצעי דסליק עד לעילא עד כתר עילאה. ונודע כי הפנים האלו הם במלכות והיא נקראת בעירא בסוד בחינתה על החיות והנה נודע כי מזון המלכות היא התעוררות העולה מלמטה. והנה אמר הכתוב מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם ופירשו בזוהר פ' בראשית כי חציר לבהמה הוא סוד חדשים לבקרים כי מתחדשים בכל יום בהיכל הא' לא בתוך ההיכל אלא בחוץ ממנו במדור הראשון אלף טורין דהיינו אלף מחנות מלאכים להדר לרומם לפאר לעורר זמר ושיר והתעוררות והמלכות בבחי' פני שור ואריה דהיינו שהוא נקרא בהמה אוכלת אותם דהיינו שהם נכללים בה וחוזרים אל מקורם והם מזונה בסוד התעוררות העולה והיינו בהמות בהררי אלף וזה כדי להמשיך שפע סתם לכל העולם אף [אם] אין מעוררים למטה וזה סוד בני אדם שהם כבהמה ובני אדם שהם נק' אדם היינו סוד פני אדם וזהו סוד פני אדם וזרע בהמה דכתיב בקרא. והנה שעור"ה היא לאותה הבחי' הנזכרת ועליה קאמר מיכלא דבעירא ואתקריב בליליא ממש כבוא השמש וצאת הכוכבים שאז נוקבא דתהומא רבא נפתח ושערי היכל לבנת הספיר נסגר הם מאכל לתהומא [בכ"י והמדור] מתמלא מהחיצונים:

קריבו דתהומא דא דשעורים. הכוונה שאי אפשר לידבק החיצונים בה לא בפני אדם ולא בפני נשר שהם קו האמצעי שהוא נחלת יעקב נחלה בלי מצרים אמנם פני אריה ימין אברהם שם ישמעאל נדבק ידו בכל. ופני שור שמאל יצחק שם עשו נאחז ולכך שתי בחי' אלו צריכים לה בדיקה אם נתקלקלו ונפגמו ע"י המעשים המכוערים ונדבקו ונאחזו הרעים לזה מאכל שעורים הוא מאכלה והיא בחינתה הנרמזת בבחינה זו. לכך לבדוק אותה לפני בעלה אנו מקרבים אותה למעל' להעלותה שם לייחדה להראות יופיה שהיא טהורה שמורה לבעלה:

ממאן הוו שהיה ראוי שיגדל הדגן בלא מוץ ותבן (באים) [בכ"י בארץ ישראל] לפי דבריך.

אי לא חבו וכו' כלומר כמו שישראל יעשו תולדות ומכח יצה"ר אי אפשר שהרי לא היה יצה"ר בעולם והאיך אפשר להיות תולדות בלא יצה"ר אם לא שיש לנו לומר שיש צד אחר שהוא משמש כמו יצה"ר והוא טהור ובאותה בחי' הוא מוץ ותבן בא"י ולא שיהיה טמא ובח"ל הוא טמא מפני שרודף אחר הקדושה ונדבק בה כפי אפשרתו ואין לה בחי' להיותה דומה לקדושה אלא בבחינת המוץ והתבן לבד דהיינו קוף לפני בני אדם. ע"כ מה שכללתי מתוך דבריו:

עד הכא חזונא. כלומר החלום נחלק לב' חלקים הא' מציאות המקום שממנו נמשך הענין ההוא והוא נק' חזונא דמלה כלומר חזחזית עצמה שבו חזה החזיון והב' החזיון עצמו להגיד העתיד ואותו הרשע לא היה ראוי להשיג החזיון ההוא אלא צורך יוסף היה וז"ש אבל חזונא דמלה בגין יוסף הוה וכו' דישמע יוסף הא' בשורת הגפן העליון פורחת רמז שיפרח ישועתו. הב' ידיעת החכמה בעצמה לדעת המדרגות העליונות וז"ש לבשרא ליה היינו בשורת ישועה. הב' דישמע יוסף וידע מציאות ידיעה כדפי':

שבעה רקיעים וכו' הם ז' ספירות למעלה וז' היכלות למטה והם נחלקים לג' בחינות הא' ז' בהיות כל ז' ספירות כאחד ולפעמים יעדר מן המספר המלכות ולא נמנה כי אם שש קצוות ולפעמים יעדר היסוד ולא נמנה כי אם חמש וכל מספר ומספר יש לו יחס לעצמו ומציאות אצילות ז' ספי' אלו אינם כמציאות אצילות שלש ראשונות שהם אצולות זו מזו וזו מזו אמנם ז' ספירות מציאותם יחד מהבינה הכוללת שלש ראשונות וז"ש וכולהו דהיינו כל השבעה נפקי יחד אצילותם מעתיקא קדישא וכו' ההוא יין. שפע הבינה נק' יין ונודע היותו מצד הדין ויש בו שני בחינות הא' יין המשמח והב' יין המשכר כזולת יין נסך שאין עתה בביאורו. אמנם יין המשכר הוא הדין הנמשך מהבינה לגבורה וזה הוא יין בלי מים שאין בו מזיגה ומצד חמימותו הוא שורף הב' יין המשמח הוא הדין שהוא נמשך מהבינה לגבורה לעורר השמחה והאתבה מחמת חום חשק ביאה ולעולם התעוררותו מהבינה ומשם נמשך ויעקב המשיכו משם אל המלכות ואח"כ מהמלכות למטה וז"ש דמשך ליה יעקב מרחיק דהיינו מעמקי הבינה וסחיט ליה מענבים דהיינו גפן הגפן מלכות וענביה הם ז' ספי' שבה ומשם סחט אותם למטה:

כדין יעקב אמשיך ליה ההוא יין דאתחזי ליה לא יין המשכר שאם כן יעורר הדין. אלא כפי הראוי לשעה דהיינו היין המשמח [בכ"י לרצות] לברכה ומטעם זה חדי ושתה:

ההוא לו דכתיב ויבא וגו' כלומר מלת ל"ו בתרי טעמי להיותו מורה בב' מקומות או יעקב עילאה דהיינו להמשיך מהבינ' אליו או יעקב תתאה והמשיכו מהמלכות אליו.

חנוך ומטטרו"ן אמר כלו' במתיבתא עילאה והוא בעל כנפים הפוסק הלכות ולכך נק' פסקון דארמי מיא שפע החסד מן הימין להיות השפע ההוא נמזג בימין. לא יכיל למסבל. מתוקף הדין.

אזיל מדרגא לדרגא דרך הז' ספירות להיותו נמזג בכל הספירה וכל הספירה יונקות ומאירות בשפע ההיא להיותם כלם שמחות והיינו שובע שמחות את פניך. יוסף חסידא. כלומר דמדתו החסד ולכך טבעו המים והיין המזגה טובה והיינו דוד למלכות נאמן שאין היין מתהפך בו אלא מעורר חשק הזווג משא"כ במלכות או בגבורה שאפשר להתנסך ע"י מגע גוי דהיינו יניקת החיצונים וביסוד אין להם אחיזה כדכתיב וינס ויצא החוצה מיד ברצות אשת כסילות לתפוס בו ע"י מה שהוא נאחז במלכות ונכנס בתוכה מיד וינס למעלה ויצא חוצה למלכות ויעזוב בגדו שהיא המלכות אצלה בענין שאין לקליפות אחיזה בו ואי אפשר ליין להתנסך יין הטוב נמזג במים מהחסד ששם כינוי טוב. ומשם נק' הצדיק טוב ואח"כ הולך לדודי ליסוד למישרים דרך קו האמצעי אחר שנמזג מדרגא לדרגא בחסד וגבורה מים ויין ות"ת כולל אותם.

אמר הא חדוה דילך חשבו שכבר השלים דבריו והשיב עד כען ההוא גפן שעדיין פירוש הכתוב שהתחיל לא פירשו: