אור החמה על ספר הזהר ג:שעג

משחא. שפע החכמה ע"י המצות. לא עביד חושבנא אלא תרין אילין. תימא וכי משום דקרא לא מני שלישית ורביעית לא הוו והא כתיב וחמשה בריחים לירכתים ימה והא הוו תמן בריחים שלישיים והרי העיקר רמז מציאות בבריחים. ואפשר דהכי קאמר כי העיקר היו אחת וב' דהיינו שתי ידים חסד וגבורה אמנם אח"כ המערב היא המלכות המקבלם ע"י נצח והוד שהם ירכתים ודאי אמנם האצבעות העליונים הנמשכים מלמעלה ולכך לא עביד חושבנא אלא אלו שהם העיקר כי אותם שהם למטה הם מתמצאים (בכ"י מתאמצים) במלכות ע"י הירכתים הנמשכים לה ע"י היסוד ומה שהוא מתמצא בה מהמציאיות העליון אין ראוי שיכנס בחשבון עם האחרים לומר שניים ושלישיים ואפשר היה לפרש דהיינו אצבען דרגלין שהם לירכתים ודאי ימ"ה שהם סוד הרגלים היורדים אות למטה במערב והכל ענין א'.

קרי ליה מלאך וקרי ליה וכו' המלכות ואין ראוי שתקרא מלאך ושתקרא בשמות אחרנין שהם מורים אצילות כי אם הוא ח"ו מלאך דהיינו עולם הנפרדים למה נק' בשמהן אחרנין המורים אצילות בגין אדנ"י וכיוצא ולהכי לא תירץ אלא לשם אדנ"י כדמפרש ואזיל:

מגו אספקלריא דלעילא ולכך משרע"ה שהי' נבואתו מאספקלריא המאירה וכן יעקב שהוא מרכבה לת"ת והיו משיגים מציאותה מאספקלריא המאירה קארו לה מלאך וכדמפרש לקמיה והנה בהיותה עולה למעלה לינק מאספקלריא המאירה היא יונקת מאבא ואימא שהם המשפיעים לת"ת וזהו שאמר דכד מברכין או"א נטורי ביתך מהקליפות והשרים שלא יפרצו פרצה. פקדי (לכחיך) [בכ"י לביתך] איש איש על עבודתו. זילי וזוני וכו' שפע הראוי להם. דההוא עלמא דלתתא הגשמיים כל הנבראות התחתונים.

בני ביתך. ישראל שהם יונקים ממנה ואחרון אחרון חביב. ולהכי קאמר מחכאן למזונא מינך. איהי מלאך ממש שלוח מלמעלה ועושה שליחותה. ועוד דבשמא דה' הכי היא ודאי כלומר גם בשם אדנ"י נק' בחי' זו ותירץ לשתיהן ואמר. כד שליח מגו אבא ואימא אתקרי מלאך בין שיהיה שליחותא לענין זה בין לענין אחר ושם אדנ"י נק' עם היות שהיא שלוחא מלעילא לא בעת שליחותא ממש אלא כיון דשארי וכו' נמצא כי בעת בואה נק' מלאך ואחרי בואה נק' אדנ"י.

תרין כרובין מטטרו"ן סנדלפו"ן שהנהגת עולם הפירוד ע"י.

אדנ"י שמיה. שהוא אדון ורבון לכל החיילים וזנה ומפרנסת להם אלא בדוגמא היינו שבא לקראתו אשה א' שהיא היתה מרכבה לשכינה ודוגמא אליה כדמפרש ואזיל.

עם הצאן וכו' היינו צבאות מעלה ומטה שכולם תחת ידה וכולם הם ניזונים ממנה והיא רועה אותם ומנהגת אותם לאביה ודאי דכתיב כלם בחכמה עשית: