אור החמה על ספר הזהר ג:שעב

ביה קיימא שאר אחרנין. היינו שהוא עיקר האילן והם ענפים אליו וזה בסוד שאר הספירות טפלות אליו מסתעפים ממנו מזה ומזה לכך הוא אמצעי ושקול. בכל חמש מאה שנין. היינו היות כל א' כלול מעשר ועשר מעשר עולה מאה והם חג"ת נ"ה ואילנא דחיי ת"ת בבחי' היותו כלול כולם. אזיל מתפשט חמש מאה וטעם זה להיותם כולם כלולים ביסוד וז"ש וברית קדישא אתגזר בחמש אצבעאן לרמוז שכל ה' ספירות מתעסקות בה. מכאן ברכאן דכהנא נשיאות כפים לברכה להמשיך משם: פרישו דידא דמשה והיה כאשר ירים משה וגו' והיינו להמשיך הכח והקדושה להגביר ישראל והיינו אהרן מצד החסד חמשה בריחים לקרשי צלע המשכן האחד ומשה לוי מצד הגבורה חמשה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית אלו לברכה ואלו לגבורה. כל לכלוכא וכל טינופא בין יהיה ממש טינופת בין יהיה לכלוך טיט וכיוצא אחר שיש בו מיאוס יש בו אחיזה לקליפות:

מהאי טינופא וליכלוכא אתון. הענין שאין דבר חוץ מהאלוה אלא הקליפות שהם נקראות אל אחר אמנם שאר כל הדברים ההם הם נכללים באלוה ואין דבר חוץ ממנו ולכך כיון שהכלל נכלל בקדושה אין מקום שיש בה אחיזה לקליפה בכל הדברים שבעולם זולתי כל דבר טנופת וטינוף ומיאוס שאין שם אחיזה לקדושה מפני הכבוד ולפיכך כיון שהוא ריק שאין שם קדושה נעשה מקום לקליפה ולחיצונים ומלמעלה נמשך הן טוב הן רע ובמקום קדוש נמשך שפע קדוש וברכה ובמקום טינופת נמשך (מעבירות הנודע) [בכ"י העכירות כנודע] והוא מזון לחיצונים איהו טייעא וכו' היינו רב המנונא סבא שהיה (מתגלה) [בכ"י מתלוה] עם ת"ח העוסקים בתורה ונעשה להם טעייא כענין ההוא עובדא דפניאל בפ' בראשית.

חמרא למסבל וכו' כענין יששכר חמור גרם כי החומר הוא חמור לנפש:

שכינתא קיימא תמן ושעורא אחרא וכו'. כי [בכ"י מהאכילה] נהנה הקדושה מפני שהוא מזון וקיום לנפש לעסוק בתורה ונהנה החיצון מפני שהחומר נהנה ומתעדן בטעם האכילה. ההוא מילא דקא מברכן וכו' הענין שאסור לאדם ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה מפני שהכל של הקב"ה והאדם קונה אותו בברכה א"כ כשנוטל הדבר הנרצה לברך עליו באחיזת הפרי או האוכל בידו מורה שהברכה לבעל הפרי ואין לזולתו חלק בה ולכך אין צריך הזמנה תדע שכן שבהיות הפרי ערלה דהיינו שהיא של הקליפה אסור לאכלו כ"ש שיברך עליו שאם יברך ישפיע לחיצונים כדמפרש ואזיל. בקדמיתא כד הוה שתי וכו' כלומר אם לא היה ברכת המזון לא היה מברך עליו אלא בורא פרי הגפן א"כ אינו הזמנה אלא לברכת פרי הגפן אמנם ברכת אמזון צריך הזמנה:

בקדמיתא איהו הזמנה לכוס וכו' הענין כי בברכת המזון אנו מזמינים לשתי מדרגות הא' היא המלכות הב' היא הבינה והזמנה ראשונה היא למלכות כדי להבדיל הקליפות חוצה לברכה זו. ואחר שנטל בידו הכוס שהיא המלכות והבדיל ממנה החיצונים צריך להזמין עוד במלכות הבינה והטעם מפני שברכה זו על המזון וכל מזונין מינה נפקין ודאי מהבינה נמשך הכל למטה ולכך צריך להזמינה בברכה זו. והזמנת הבינה בשתי דברים הא' בפה נברך והב' עם הכוס הקודם למלת נברך והטעם לזה כי אין הבינה במלכות כדי שיהיה הזמנתה בדבר א' לבד מפני שהמלכות נגלה ובא' משתי דברים נזמנת או בדבר בעצמו כגון בכוס או בפה וכיוצא כדפי' כי הדבר הנגלה (נזמן בראשונה) [בכ"י נזדמן ברמיזה קטנה] אמנם הבינה נעלמת ואינה נזמנת אלא ברמיזות הרבה לכך ע"י הכוס ועוד בפה נברך היא נזמנת וז"ש ובהאי כוס כיון דאנטיל איהו הזמנה אחרא במלא וכו' והטעם שצריך כאן הזמנה דכל מזונין והיינו שאכלנו וכו' ואמר שאכלנו משלו והוא ע"ד נסתר מפני שהיא עלמא עילאה סתים והיא גופא טעמא דמילתא דבעינן תרי הזמנות בדיבור וע"י המלכות הנגלית וז"ש לית (להגיה) [בכ"י לגבי'] הזמנה אלא בדרגא ולכך אין הזמנת נברך אלא בכוס ולא בשאר דברים ובהיותם עשר דממש שרייא עלייהו אומרים בדרך נגלה אלהינו דאתגלייא עלייהו: