אור החמה על ספר הזהר ג:לז
Ohr HaChammah on Zohar 3:37 · אור החמה על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →ת"ח מנוקבא דתהומא רבא מדור הקליפות מקום שהוא תהו ובהו וחשך על פני תהום רוחתא דרוחין אימא (אימא) דשדי. לילית שמה לשון לילה והגאונים פי' לשון יללה שהיא לעולם מיללת. ובשעתא דאתברי אדם ואשתלים גופיה שלא היתה בריאתו ברגע כענין יהי כך אלא שעה ראשונ' נמש' כך וגומר כדפי' רז"ל בבראשית דבה וז"ש ואשתלים גופיה. אזדמנו על ההוא גופא וגומר. הטעם דסטרא דשמאלא רודפים להיותם נכללים בדמות גוף שאין להם והיינו טעמא דטומאת מת. אלף רוחין בסוד יפול מצרף אלף ולהפך איכא ירדוף א' אלף: ואדם הוה שכיב שחשבו כמת ורצו להכנס בגופו עד שגער בהם הקב"ה. ולפיכך מצוה לשמור המת וגערה זו היתה כדי שלא יכנסו אמנם היו סובבים אותו כדרך טומאת מת עתה בזמן הזה ולפיפך אמר וחיזו דיליה ירוקא שלא היה לו צורת החיים ולכך טומאה סובבת אותו וכדי להעבירם מסביבותיו הוצרך לרדת הענן כדי שתהא נשמה קדושה עליו ולא תפגם ע"י כחות טמאים ההם וז"ש נחת עננא חדא וגומר כליל מתרין סטרין דו פרצופין זכר מלפנים נקבה מאחוריו בסוד אחור וקדם וראיה מהכתוב באו' נשמת חיים תרי חיים דדכר ונוקבא דהל"ל נשמת חי וכן לשון באפיו באפו מבעי ליה כדכתיב אשר נשמ' באפו אלא אף דזכר ואף דנקב'.
ויהי האדם לנפש חיה. דחיה משמע דכר ונוקבא כדמסיק. חיה תתא' מ' חיה דשמ' יש' ת"ת כדמפר' או מן דכורא או מן נוקבא. דמשמע כלא פי' כל ספי' הנק' חיה ת"ת ומ' והיינו סוד דו פרצופין כנזכר:
וההוא נשמתא דביה וגומר להכרח שלא נפרש זנב הית' או צלע כמשמעו משום דלא אשכחן נשמתא לחוה אלא ודאי נשמתא דאדם הוה נשמתא דחוה א"כ אם לא היתה נמצאת נשמ' במה נתלבשה אלא בלי ספק שהיא היתה ממש בצדו והנשמה ג"כ מסתיים כדפי' ובחזקה להשלים לכאן ולכאן וכשנסרה הקב"ה גם כן נשמה נטל עמה והשתא פי' צלע צד מלשון ולצלע המשכן כנזכר ופי' ויבן אינו בנין חדש אלא תיקון וקישוט וז"ש ותקן לנוקבא הה"ד ויבן וגומר. כיון דחמת לילית מקנאתה ממה שהית' ראויה לאדם ולא היא כדמסיק:
ובספרי קדמאי סברא זו מביא בן סירא ולפי דבריהם מעולם לא נזקק אדם ללילית וקנאתה בלי סבה ואו' ועד כען זמינא וגומר הכרח לדברי ר"ש שהיא מקנאה. עד תלתא יומין לעבורא משום דאגב תשמיש ישלוט בטיפה לא תניק מפני שהיא שולטת בביאה ההיא ואגב הכי אי יניק לה יכלה להזיק והיינו הכפיה לתינוקות במ' דעילא ותתא כענין זה. שהוא בנסתר ובגשמי רפואה. מהרמ"ק זלה"ה:
והרח"ו נר"ו כתב. עד שעתא חדא היינו ב' מילין או אחר מיל נמי דהיינו חצי שעה דוקא כשהתינוק בוכה וכך צריך להגיה או חד מיל אי לא יכלא בגין וגו'. עכ"ל: