אור החמה על ספר הזהר ג:לו

לבר נש דהוה רגיז סוד הגבורה. וחגר וזיין גרמי' היינו כחות הדין שהם ג"כ מתעוררים לפעול ע"י אשה. ונפק ברוגזיה בתוקף הדין שבה. לקטלא בני נשא מפני שאינם זכאים והדין מחייבם: חד חכימא הת"ת קאים על פתחא שהוא על המלכות שדרך בה מוצא הדינים מהגבו' ואינו נותן כח אל הגבורה לפעול ע"י שהוא בעל הפתח בעל המ' ואינו רוצה שיפעול ע"י ויצא בפתחו עד שיתרצה והגבור' מוכרחת לקיים גזרתו וז"ש קם על פתחא וגומר.

אמר אלמלא וגומר שאין ענין זה אלא דוקא בהיות הגזר' קשה יותר מדאי וז"ש קטולא דבני נשא סתם הורג רעים וטובים ח"ו אבל דין רפה מתנהג העולם בי. אתתקפו דא ברא וגומר בתחל' מקטרגין דין ורחמים אח"כ נכללים וז"ש ואחידו דא לדא ואח"כ אצטנן שנמזג הדין ברחמי הת"ת ולא שמתבטל הדין מכל וכל אלא מצטנן וז"ש ועל דנפק לקטלא נפק לאוכחא יסורין במקו' מיתה ופליגא עלי' דר' אלעזר דסבירא ליה שמתמתק הדין בחסד ומתבטל מכל וכל ואין הנהגת העולם אלא בחסד ור' אבא סבירא ליה דהמתקת הדין בת"ת לכך אינו מתבטל מכל וכל אלא נמתק מעט כנזכר וז"ש מאן שכיך לרוגזיה וגומר דא דקאי' על פתחא שהוא המעכב שלא יצא בתוקפו כנזכר. אמר קב"ה ת"ת לישראל בתורה. והבו לי חילא כענין צור ילדך תשי וכענין רוכב שמים בעזרך שתגבורת המצות תלוי במעשה התחתונים דר"ה דאשתכח קל שופרא כחדא וגומר יר' קדושת היום ותקיעת שופר ותיקוני התוקעים בתשובה וז"ש כדקא יאות ומכווני לתתא יר' כוונה אל המדות כפי הראוי ביה מתעטרין אבהן מהבינה. וקיימי במשכנא וגומר יר' מתיחדים ומתועדים במ' וזה להכרח שיעקב עיקר סוד הקול והוא נושא דגל התקיעות:

וע"ד בעי לאזדהרא לרדוף אחר השופר ולמנדע בסוד התקיעות ולכוין בהם בעת תקיעתם. ולית לך קלא וגומר שהקולות הם בסוד הספירות כנזכר פ' אמור ורקיעא חדא דקאמר היינו ספירה חדא ובהתקבץ הקולות כן יתקבצו המדות ויוקשרו זה בזה ממטה למעלה. וכל אינון אוכלוסין הם חיילי הספירות בהיכלות כנודע היכל וחייליו למדה מדה: וה' יתן קולו וגומר לייחד הקולות לבעל הקולות ע"י שם. דלא סליק רקיעא וגומר היינו שכל קול וקול עונה למדה א' והקול ההוא עומד בספי' ההיא ומתקשט בה עד דאתי קלא אחרא שהוא בספירות למעלה מהקודמות ומעלה אותו הקול עמו כדי לקשר מדה במדה וז"ש וסלקין בזווגא וגומ' מתחברן כלהו רקיעין בת"ת בעל הקולות וסלקין לההוא רקיעא סוד הדעת דהיינו קול דנפיק מגו שופר בינה. מלכא בינה. קדישא ע"י חכמה. מתעטרין כלהו קמיה קשר הספירות בבינה וייחודם.

וכדין כורסוון רמיו הכוונה שעומד מכסא דין והדין מתבטל מכחו וכ"ש החצונים רמיו ודאי. ויושב על כסא רחמים ת"ת והנאחזי' בו. מרוחיה ומנפשיה. שהוא מצוה שיש בה מעשה ומעשיה דומ' לדיבור שהוא הנשימ' שיוצא מן הנפש והרוח והם נפש מ' ורוח ח"ת והיא דומה לצלותא: דאשתכח בההוא שופר בינה שממנה אצילות ת"ת ומ' וכן נשימתו מתמצאת בשופר נפש ורוח כנזכר. זכה לסלקא לעילא שאינה מתכבית זאת המצו' מצד עביר' כדמסיק. יודעי תרועה שיודעים בסודה ולזה לא אמר תוקעי שומעי. שלים מכלא במעשיו. דידע אורחוי דמלכא בענין הספירות היאך נמתקות אלו באלו. ביקרא דמלכא במציאות הספירות בעצמם. בעותא להתפלל ז' ברכו' ולזמנא קל שופרא בכלהו עלמין שיודע להעלות הקול בכוונה שתזדמן בכל העולמות ויקשר להעלות הקול לרום המעלות וז"ש בכלהו עלמין. בכוונה דלבא שלא יטרידהו מחשבה. בחכמתא שידע לכוון. ברעותא שיהי' הכוונ' מוכנת על הענין מלב ומנפש. בשלימו שיהי' בעל מעשים וכל זה הכנה בגין דיסתלק וגומר לא אשתכח מוציא ידי חובתן הגון וראוי:

ואם כל עדת וגומר. ר"ש פתח נשים וגומר ביקרא דמארי' שלא יחטא כי אם חטא ולא חזר ונתלכלך באותו חטא נשקעה רוח הטומאה וזוהמת הנחש בו וגם בבנו כמותו פגום כי הנשמ' שמושך לבנו היא מלוכלכת בטיט אותם העבירות וז"ש בגין דישתכח בריה כלים וגומר. דכד ברא קב"ה בר נש וגו' והוא חייב לחזור אחר בת זוג כשר כיושר שבראו בוראו להוליד בדמותו כצלמו בנקבה טהורה שיצא זרע טהור וענין זה עשה ה' את האדם ישר בנקבה טהורה אמנם המה בקשו חשבונות רבים שהלכו אחרי מראות עינים ואבדו בת זוגם או מפני חטא או חמדת הממון ולזה מצאו מר ממות את האש' במקום מצא אשה מצא טוב. מהרמ"ק זלה"ה: