אור החמה על ספר הזהר ג:שסה
Ohr HaChammah on Zohar 3:365 · אור החמה על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →טב מכולהו. כי ודאי נוח לאדם שנברא לפיכך טב מכולהו אותו שמתחלתו היטיב ולא הוצרך להתגלגל והוא צנוע במעשיו כדמפרש ואזיל:
מאן דלא אתפרש כלומר שלא פירשו הכתוב והטעם להורות שצריך שיהיו כל מילוי בסתימו.
דנטור פיקודי אוריית' לא תעשה וקיים לון. מצות עשה וכל זה הביא על אהרן שהיה חסיד וצנוע וכל המדות הנזכרות. ואזדעזע כל גופיה. שנתבהל שיהיה בימיו הזווג העליון בלתי שלם אוזיף לך בהלואה. שעיקרו לשמש לפני יהושע כדכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד.
רחימא דעמא' מפני שהיה אוהב שלום ורודף שלום בין כל ישראל אנשים ונשים.
דהא אתגניז ע"י דמשה. ובידו גרם הענין בלי זמנו כאלו הוא הרגו.
ותרוייהו אפשיטו וכו'. משה היה מופשט הגשמיים והקב"ה הלבושים הרוחניי' ועד דאעדי . דהא תליא בהא.
מההוא מנרתא וכו' שכר המצוה גרם לו זה. וכן ערסה הוא כעין מטה עליונה שהיה מיוחד בכל יום דהיינו מטתו דיעקב שהיא שלימ' ודאי ור' יהודה פליג. ומוסיף ענן נגד ענן הקטורת והוסיף שממש כל ישראל ראו ענין זה כדמפרש ואזיל.
עילאין קדישין. כלומר שהם רומזי' למעלה בספירות כמבואר לעיל א"כ היה ראוי שיהיה קבורתם יחד כדרך רמיזתם וז"ש ושייפן אתבדרו כיון שהם איברי הגוף למה אתבדרו:
דבעאן ישראל שהיו עתידין לחטוא הקדים להם הקב"ה רפואה זו להגן זכותם עליהם.
כדקא חזי ליה. לפי רמז מרכבתו למעל' בספי' כדמסיק.
בין צפון לדרום. שכן המלכות מקומה בין שתי זרועות צפון גבורה דרום חסד ומלת קדוש יורה על זה מלשון קדושה שהיא מצד הכהנים דכתיב וקדשת אותם לכהן לי. ומצד הלויים דכתיב וקדשת את הלויים:
אהרן לסטר ימינא. בהור ההר. ומלת הור כענין אור שהוא בימין וגם הוא לדרומו של א"י:
אחיד ההוא טורא. ת"ת להאי טורא דאהרן חסד בסוד דרומית מזרחית. וכניש לקבורתא דמרים. בסוד מערבית דרומית לסטרא דא ולסטרא דא . לדרום ולמערב ואינון מבטלין בתפלתן וא"ת הכא משמע דקב"ה מודיעם ובמקומות אחרים משמע שאנו הולכים לבית הקברות להוריעם. וי"ל כאשר הקב"ה רוצה להכניע הדין הוא מודיעם והם בקלות בתפלתם מעבירין הדין לפני הרחמים. אמנם לפעמים הקב"ה מקיים גזרתו למטה והדין הוה ואז אין הקב"ה מודיעם כדי שלא יבטלו גזרתו מפני רוע מעללי התחתוני' ואז צריך תפלה ותשובה מלמטה והחיים מודיעים למתים והם מבטלים בסיוע תפלות התחתונים ותשובתם מהפכין מדת הדין למדת הרחמים וז"ש ובשעתא דישראל תייבין בתיובתא קמיה קב"ה אלא שאין ספק בתשובתם לרחם עליהם ולהפך הדין לרחמים אז כי נגזרה גזרה עליהם עם היות שהם שבים הקב"ה מודיעם לצדיקים וזה שאמר תייבין בתיובתא קמיה קב"ה ועכ"ז גזרה אתגזר מצד הדין המרובה העומד נגד מדת הרחמים כדין קרי קב"ה לצדיקייא כדי שיעמדו לבטל הגזרה: