אור החמה על ספר הזהר ג:שסד

משבח למתייא. ואין ראוי אם הדבר כפשוטו שהרי בלי ספק החיים יותר טובים ומפני שהי' אפשר לפרש חיים ומתים כפשוטו והטעם מפני שהמתים בטוחים מן החטא ולא כן החיים לזה אמר והא חי לא איקרי וכו' ולא יצדק שם זה על מציאות זה אלא על הצדיק והרשע. אם כן איהו משבח למתים מן החיים.

הוינא אמרי הכי. כדס"ד לעיל.

שכבר מתו זמנא וכו' כלומר שהיו פעם אחרת קודם בעולם הזה ופעלו מן הטוב ומן הרע ומתו ואתתקן בעפרא . כלומר כדין רקב העפר ואחר שקבלו עונשם שם ונתקנה נשמתם ונטהרה ונתגלגל בעוה"ז לתקן את אשר עותו והוא הטיב והמית עצמו על התורה וז"ש ומית בהאי עלמא והם שלש מיתות המיתה הקודמת והיינו אומרו שכבר מתו והמיתה בתורה בעוה"ז וזהו אמרו ושבח אני את המתים שהם עתה ג"כ מתים באוהל התורה:

שבחו משאר מתי עלמא. כלו' זה משובח מן המתים ממש שלא נתגלגלו ולא באו לעולם עדיין ולכך עם היות שאין ראוי לשבח המתים אלו ראוי לשבחם יותר מן החיי':

אי תימא יתדן זמנ' אחרא. על העון הקודם שהרשיעו בפעם הראשונ' שעמדו בעולם. פעמי' צרה א' שנידונו בעפר ובגיהנ' קודם בואם לעולם. ועתה פעם אחרת. זמנא ותרין א' קודם בואם והב' העניות שסבלו בעוה"ז מפני עון הקודם כנודע. ועוד על עובדין קדמאין קיימין וכו' ונק' מתים מפני שממיתים עצמם לתיקונם בתורה ובמצות ובעניות ולא קבלו עונשם שהם בלי חוסר כל בעוה"ז. צרורי דחיי שנקשרת נפש ברוח (וראי) [בכ"י ורוח] בנשמה בג"ע של מעלה כדכתיב והיתה נפש אדוני צרורה וכו' וכדפי' בזוהר פ' ויחי.

ביקרא עילאה שפע הבינה ואורה.

דמלכא קדישא. ת"ת שהוא קדוש ע"י החכמה והבינה. נועם ה' בינה איקרי נועם ה' ת"ת. ולבקר בהיכלו מלכות. דמתלת אילין נשמה רוח נפש:

מכל אינון מלאכין קדישין. כי הנשמות הם בכסא הכבוד בהיכל שביעי פנימה לפרגוד ומלאכים למטה ודאי בהיכל ז' חוץ מהפרגוד שרפים ובהיכל ששי חיות ובשאר ההיכלות אופנים חדוה עילאה : אור הבינה הנק' שמחה כנודע וכדפירש:

ואינון דלא זכאין כ"כ שלא זכו לנשמה שעל ידה יעלו לג"ע שלמעלה אלא זכו לרוח ונפש שמשכנם בג"ע שלמטה כיון שאין להם נשמה שיעלה אותם. ואי תימא מאן עדן תתאה. כי לפי הנראה לכאורה קאמר ג"ע של מעלה וג"ע של מטה ממש ולעיל קאמר לחזות בנועם ה' דהיינו בסוד הספירות. לזה תירץ שענין הספירות וענין ג"ע של מטה ושל מעלה ממש הא בהא תליא וז"ש אלא דא עדן דאיקרי וכו' דהיינו מלכות הוא הנאת אלו שזכו לנפש ורוח לבד והיינו ממש אומרנו (ג"כ) [ג"ע] של מטה והטעם דאי קיימא על גן דארעא ואשגחותא דהאי עדן תתאה עליה כלומר אור המאיר בג"ע של מטה (וזהו שאמרנו) [בכ"י וזיו שממנו] נהנים הצדיקים והשגתם היא במלכות לבד. והשתא קשיא ליה כיון דאמרת שהם נהנים מזיו השכינה בג"ע זה א"כ מאי בין עדן תתאה לעילאה ותירץ שעדן עילאה הוא זכר דהיינו בסוד עלמא דדכורא אור השמש המאיר ועדן תתאה נוקבא דהיינו אור הלבנה היינו ביתרון אור שהוא ת"ת מן החושך שהוא מלכות. עין לא ראתה אלהים וגו' כלומר אין מי שישיג הבינה הנק' אלהים זולתך ת"ת והכוונה נועם ה' כדפי' לעיל.

עדן תתאה איקרי גן וכו'. הכוונה בסוד הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן אם נפרש גן מלכות עדן לו ת"ת ונהר יסוד יוצא מעדן שש קצוות להשקות את הגן מלכות ואם נפרש גן שש קצוות יהיה ונהר בינה יוצא מעדן חכמה להשקות את הגן ו' קצוות א"כ גן עליון עדן לגן תחתון. והנה אותם שלא נתגלגלו כלל והם חיים ולא זכו לנשמה אלא לרוח ונפש או נפש לבד הם חיים עדנה דהיינו בג"ע תחתון אמנם אותם שקבלו ענשם תרי זמני דהיינו שנתגלגלו והם מדוכאים בפעם שנית ביסורין בלי ספק זוכים גם אל הנשמה והם עולים ע"י הנשמה לקשר נפש ברוח ורוח בנשמה מתעדנים בג"ע עליון אמנם טוב משניהם:

אשר עדן לא היה כלומר אותה הנשמה שהיא בעדן והיינו מלת עדן והטעם מפני שלא היה לו עדיין הויה בעולם השפל. והטעם מפני ששתי בחינות הקדומות היו נשמות שקלקלו וזאת עדיין לא קלקלה. וז"ש ולית ליה לקבלא עונשא ושמא תאמר כמו שאין לו עונש כך אין לו שכר אינו אלא אית לי' מזונא בכל יומא ועכ"ז: