אור החמה על ספר הזהר ג:שסב

הא אוקמוה. דמיתת צדיקים מכפרת. כיון דאתעביד דינא בהאי פרה במלכות. וענין אתעביד דינא ביסוד דהיינו שרפתה לאפר היינו שהיו מבטלים כחותיה החיצונים. וכן מרים שהיא רמז למלכות כדמסיק אתעביד בה דינא ונתבטלו כחותיה הגשמיים. ואסתלק מעלמא. תדע שמרים רמז למלכות והיא תלויה בה שהרי כיון דאסתלקת מרים אסתלקת ההוא בירא דהיינו המלכות הנק' באר. ואסתלק בירא בכולא. בכל בחינותיה. בפרה במרים בבאר כדפי' שכל בחינותיה התחתונים נסתלקו. וכי עלה בלחודאה. והרי בחורבן בית המקדש כל הספירות הם במיעוט אור וביסוד נאמר ונהר יחרב ויבש ובת"ת נאמר כן איש נודד ממקומו. כדפירש בתיקונים:

דכלא אתבר בגינה. כלומר אבוד כלם תלויים בה והיא עיקר כדמפרש ואזיל לכך הקינה עליה שהיא גרמה. ימינא. חסד כדכתיב השיב אחור ימינו. דהיא מקרבא ליה ע"י הכהן איש החסד. גופא ת"ת אתחשך בגינה דמלכא בלא מטרוניתא לאו מלכא איהו. ואין אדם שלם אלא ע"י הנקבה כדפירש בזוהר פ' ויקרא כאשר נאסף מורה על קשר הסדר הנדרש והיינו דדייק הא דרועא ימינא וכו' וזה סיבה לזה כדפי'. בדרא דמשה. שאז היה הייחוד שלם מפני שהיה הת"ת מאיר בעולם ע"י החסד שהוא אהרן במלכות שהוא מרים ומפני שמשה רבינו ע"ה היה עיקר שהוא גרם לרדת הבאר וענני כבוד כדפירש בזוהר לכך תולה העיקר במשרע"ה ואמר בדרא דמשה קיימא בעלמא (ונטפלת) [בכ"י וטפלים] לו אהרן ומרים.

ואי תימא ביומוי דשלמה. שיש בו ישראל בשלוה. אתכניש שמשא. וכו' הענין שבימי משה היה עיקר ההנהגה ע"י הת"ת ואורו מתפשט ומלכות טפילה אליו. אמנם בימי שלמה אור מלכות גוברת ות"ת מאיר (מתורה) [בכ"י מתוכה] כדמפרש ואזיל. ואמר אתכניש הכוונה על אור המתעלם ובימי משה אור מלכות מתעלם ואור ת"ת מאיר ובימי שלמה אור ת"ת היה מתעלם ואור מלכות מאירה. ולעולם שתי האורות יחד זכר ונקבה: ואם תאמר והרי בזוהר שיר השירים מפרש דבימי משה היה זווגא באחורא ובימי שלמה הוי זווגא אנפין באנפין לא קשיא כי הזודג בימי משה היה אור הת"ת עיקר אבל אותו הזווג הראוי בענין אור הת"ת גובר לא היה נמצא כפי הראווי אם היה זווגא אנפין באנפין אמנם בימי שלמה היה זווגא אנפין באנפין אבל אתכניש שמשא ונהירות סיהרא מזווגא דאנפין באנפין מה שלא היה בימי משה מזווגא דאנפין באור הת"ת המאיר ואתכנישת סיהרא:

תלת אחין הוו ששלשתם מתייחדים אל היחוד העליון לשלמות הדור כדכתיב ואשלח לפניך וכו' מורה היותם צורך גבוה. חור כדכתיב ואהרן וחור תמכו בידיו וכו' ואמרי לה נחשון כשמת חור במעשה העגל ואפשר דלא פליגי.

בקדמיתא אסתלק סיהרא. ואם תאמר כיון שלא נכנסה הירח אלא אדרבה שמשא אתכניש לגבי סיהרא כדפי' א"כ אמאי אסתלקת סיהרא כי (אדרבה) [בכ"י אדרבה בא עת] שליטתה וי"ל כי בחינת המלכות שהיתה מאירה אור הת"ת למטה נכנסה ואח"כ הם האירו בעמלם שעמלו תחת השמש בחי' המלכות שהיא מאירה אור עצמה ואור הת"ת כלול בתוכה ולהכי אסתלקת סיהרא בבחי' דורו של משה:

אתחבר דרועא שמאלא. יש לדקדק כי בשלשה אלו נקט תלת לישני בסיהרא נקיט אסתלקת ובדרועא ימינא נקט אתבר ובגופא נקיט אתחשך ולזה נאמר כי אי אפשר לעולם להתקיים בלי הנהגה עליונה. אמנם עניינים אלו לא יצדקו אלא על המועט בהנהגה או רבויים לזה במלכות שהיה אפשר שהיא לא שלטה כלל נקט אסתלק שלא היה אורה מאיר בתחתונים כלל מפני (שהיה) [בכ"י שהיא] כלי לכל הספירות ולית לה מגרמה כלל ואפשר שלא תאיר בתחתונים אור עצמה כלל. אמנם חסד אי אפשר דהא כתיב אמרתי עולם חסד יבנה היה אורו מאיר אמנם אתבר ולא היה גובר כקדם קדמיתא אמנם כת"ת אסתלק אין ראוי שנאמר שהרי ההנהגה משש קצוות אלא אתחשך שהיה מאיר ולא אור בהיר כאורו הקודם ואפשר כי ג' מדרגות אלו הם מלכות יסוד ת"ת כי חסד בסוד שושבינא דמלכא פעולתו ביסוד ועתה ג' מדרגות אלו כפי בחינתם המלכות שהפגם בה מרובה נקט בה אסתלק שאינה במציאות אפילו שברי כלי והיסוד שאינו כ"כ איבודו אמר אתבר אמנם נשארו שברי כלים והת"ת שאין הפגם בו כ"כ אמר אתחשך שנתמעט אורו ולא נשבר:

באח"ה בחידו. אחוה היינו קשרם יחד לייחדא עם הת"ת בחידו מצד הבינה שהיא מקבלת ע"י החסד. ואם נפרש ביסוד דתמן חסד אל הייחוד יצדק ענין השמחה מצד הבינה דהיינו סוד אל חי ביסוד בסוד נשמת כל חי באחדותא באחוה. דלא שייך אחוה הטוב בין חסד למלכות אלא מצד הייחוד שהוא עושה בין ת"ת למלכות וז"ש באחדותא באחוה דלאודוקא אחוה אלא אחדותא והטעם (דמקדר) [ בכ"י דמקרב] אחדותא באחוה עם גופא ומפני שהוא גורם זה יצדק אחוה בין חסד למלכות. סיפרא דתיקונהא בכל קשוטין והיינו סוד המקדש וסוד שיר השירים:

ואתחזי בעלמא. שנגלה למטה והוצרך לכל זה משום דקשיא ליה איך אמרת שמעלת דור משרע"ה גדול ממעלת דור שלמ', והרי שלמה בימיו כתיב וישב ישראל איש תחת גפנו וגו' ובימיו היה עושר הרבה כדכתיב ויתן את הכסף כאבנים בירושלי' וכיוצא. לזה תירץ שהכל היה ממלכות ומה שהיה יתר על מציאות דורו של משה היה מפני שאותו האור בעצמו היה מתגלה למטה ומקושט יותר ממה שהי' מקושט ומתגלה אור דורו של משה וכדפירש לעיל. בחכמתא עילאה חכמה ממש העליונה כדכתיב ויראו כל יש' כי חכמת אלהים בקרבו ולא שעלה שם אלא דנהירו דילה שהיה אור החכמה מתגלה ע"י הת"ת במלנות ובמלכות השגיח שלמה הנך שוכב. כלומר הנך עומד קיים ומאיר עם היות שאתה שוכב עם אבותיך והענין כי נשמת כל הלומדים בתורה וכל הדורות מאירים מתוך נשמת משרע"ה כמו שפי' במקום אחר.

כדקא יאות שתהא מאירה בסוד אור הת"ת כי שלימותה היא בהיות אור הת"ת מאיר וגובר על אורה,

ת"ח ווי וכו' מייתי ראיה מאומרם ז"ל פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה זקני' שבאותו הדור היו אומרים ווי לאותה בושה ווי לאותה כלימה ואמר כי הטעם שאמר ווי וכו' הוא בגין דפלח ולא נטיל וכו' ירצ' שהי' ממש יהושע משתדל להאיר המלכות באור בהיר כמשרע"ה ולא עלה בידו וז"ש בגין דפלח ולא נטיל אתריה של משה ממש אלא במלכות דהיינו תחות שמשא ולא שהיה הוא המאיר בה אלא משרע"ה מאיר בה כדפי' לעיל הנך שוכב והיינו דקאמר ולא הוה לי' נהירו מדידיה כענין אומרם במקום אחר דלית לה מגרמא כלום אלא נהורא דנהיר ליה דהיינו מה שהיה הת"ת מאיר בה כדפירש.

אי הכי מאי נהורא. והיינו אומרו מה יתרון לאדם. לא אשלים להכא ולהכא לא באור הת"ת כמשרע"ה ונא באור המלכות כשלמה. ובכל אתר דאמר וכו' לרא'ה למלת תחת השמש שהיא במלכות וראיתי תחת השמש שלא היה שלמה רואה אלא בה: