אור החמה על ספר הזהר ג:שסא

חילא דילהון. טומאת מת הוא כח הקליפות, אתחזי כגוונא דא וכו' שהטומא' בורחת מאפר הפרה. מיא לדכאה. אחטאת קא סמוך וכדפירש לעיל:

כד עלמא שארי בדינא. היינו מי נדה כדפי'.

הכא אתכלילן וכו' במלכות בסוד הפרה.

אמר לון ברוח הקודש. ולכך עם היות הענין מורה על דרך הפשט ענין מה עכ"ז ראוי שיהי' בו סוד נסתר.

בטש בגילופוי. כלומר מאיר אורה בחוזק בגילופוי מציאותה הנעלם בבינ' דהיינו יו"ד בתוך ה"א:

אע"ג דהיא טמירא בכל סטרי' כלומר עם היות החכמ' נעלמת ואין אורה מתפשט למט' אפילו בשש קצוותיה אין צריך לומר בבחינת ג' ראשונות שבה דפשיטא שאינם נגלים אלא אפילו בשש קצוותיה אינה מתגלית ואצ"ל בכלם אלא אפילו בא' מהם וז"ש טמירא דכל טמירין בכל ו' קצוותיה היא נעלמת עכ"ז היא פותחת ומושכת למט' דהיינו הבינ': וז"ש פתח ואנגיד מיניה חד נהר מליא וכו' וענין פתח ואנגיד הכוונ' פותחת ומאצלת מחכמ' (וע"י) [בכ"י והיינו] בחי' מציאות הבינ' מיוחדת עם החכמ' ונפתחת ממנה ואינה זו בלבד אלא ואנגיד דהיינו בחינת' הנמשכת והולכת בחי' עצמות' ובבחי' עצמות' זו הנמשכת והולכת היא מליא תרעין סגיאין דהיינו חמשי' שערי בינ'. אמנם ראוי לדקדק אומרו סגיאין עילאין והענין כי סוד חמשי' שערי בינ' היא חמש' ספירות נעלמות שבתוך הבינ' חסד גבור' ת"ת הוד יסוד וכל א' כלול' מעשר יעלו חמשים ונודע שבעמקי הבינ' חמש' אלו הם משתלשלים מחמשים לחמשים בענין שהם יותר מחמשים דהיינו תרעין סגיאין עילאין דהיינו מציאותם גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. אמנם אמר מלא בתרעין כי יש לבינה עצמ' בחינ' דהיינו עצמות הבינ' ובתוך עצם הבינ' מציאות אלו וז"ש נהר דהיינו מציאות הבינ' בעצמ' מליא תרעין סגיאין דהיינו מציאות השערים בתוכ' ולהורות שאין השערי' עצמות' אלא שרשים ושרשי שרשים לה' ספירות כדפי' אמר מליא כלומר היא כקופ' מלא' ממציאות אלו:

כמבועא מקורא דמיא וכו'. כלומר כי אמרנו מליא לא שתהי' היא מלא' בעצמ' ממש אלא שחכמ' ממלא אותה ולא שתהי' עניינם בחכמ' כלל שאין מציאות השערים בחכמ' כ' הספירות משורשות שם בדרך אחרת אמנם עניינם הוא כמבועא מקורא דמיא דמליא קוזפא וכו' הענין כי אל המעין מקור ומבוע הא' הוא מקום הויית המים. והב' הוא מקום גילוי לחוץ שמשם יפרד לכמה נחלים יאורים והנה פי המקור המתגל' שמשם יפרד לכמה סטרין היא בחי' הבינ' המתגלית שמשם [בכ"י שותתות] כל הספירות והיינו דקאמר ומתמן אתמשכן נהרין ונחלין לכל סטר דהיינו ו' קצוות וכל א' מהם נהר יוצא מהבינ' ובמושכו נעש' נחל שאינו נהר בבחינתו מהבינ' בענין שהם נהרין נחלין לכל א' מי' קצוות אמנם (פי הדבק) [בכ"י בפי המקור הדבק] במקום נביעתו דהיינו המבוע הוא בחי' הבינ' הדבק' בחכמ' ולרמוז אל שתי בחינות אלו אמר כמבוע מקורא דמיא והנה במקום פיו העליון לא ישפע בה עדיין חלוק בחי' הנהרות והנחלים המתפשטים לחוץ אמנם כלם שם באחדות וז"ש דמליא קוזפא רביה מיניה כלומר ממקום גידולי המים ונביעתם ומתמן אתמשכן וכו' אמנם אינם שם בגילוי כדפי' והיינו סוד השערים נעלמים בבינה מקבלת אותם מחכמה שבחינה זו הוא המבוע כדפי' והיינו דמפרש ואזיל כך האי דהיינו בינה כחד שביל דהיינו נתיב לא ידעו עיט שע"י ייחוד חכמה עם הבינה רבה מיניה אור הבינה אמנם לא ישפוט השערים בחכמה ומתמן אתמשנן מבוען מפאת החכמ' ונחלין מפאת הבינ' ואתמליין הנחלים שהם המציאות הנעלמות בבינ' מיניה מאותו המביע הנעלם שהוא השביל שבו יחוד חכמ' ובינ' והיינו דקאמר בעת פטירתו שייחוד חכמ' עם הבינ' בהאי שביל עם שער החמשים מפני ששער החמשים כלל כל השערים והוא שורש להם והם נמשכים מהשביל הזה ואלו הם סוד שפוון דמלכא:

המשלח מעיינים היינו מציאותם מחכמה בנחלים מציאותם בבינה כדמסיק לקמיה בין הרים יהלכון היינו מציאות הספי' במקומם. אילין נהרי. אותם מציאות שבבינ' עילאין בשורשם קדישין בחכמ' עצמה דאפרסמונא דכיא . יובן עניינו בסוד אפרסמון אפריון שפירש בזוהר פרשת תרומה ועניינם בבינה מצד הכתר בסוד ג' ראשונות שבבינה עצמה בחי' אלו דהיינו נהרין חד. עילאין תרי. קדישין תלת דאפרסמונא דכיא ארבע דהיינו נהרין השערים בבחינת התפשטותם קרוב להתפשט למטה והוא בחינת ז' ספי' שבבינה עילאין בבינה שבבינה קדישין בחכמה שבבינה אפרסמונא דכיא בסוד כתר שבו:

כולהו אשתקי כחד. בסוד ההשואה גמורה והייחוד גמור מההוא נביעו דהיינו בחי' חכמה המתגלה להשקות הבינה (וכו') [בכ"י והיא] נק' נביעא דנחלא עילאה קדישא נחלא קשר כלם עילאה קשר כלם בבינה שבבינה קדישא קשר כלם בחכמה שבבינ' דנגיד ונפיק שנמשך בעצם הבינה ובה נעשה כל הבחינות הנזכרות ואח"כ נפיק מהבינה אל מציאות הספירות דהיינו בין הרים יהלכון דכתיב בקרא:

והיה לד' ראשים. הם ד' חיות המרכבה. חילין דאחידן בהו. ד' מחנות שכינה שהם אלפים ורבבות תחת כל א' מהן כדפי' בפ' בהעלותך. שד"י במלכות. ואם תאמר והרי שדי בזכר ביסוד לזה אמר דהא נטיל ואשלים וכו' כלומר המלכות נוטלת שם זה מהיסוד והיא נכללת מאורו בענין שיצדק שמו בה. אופנים למטה מהחיות. וע"י החיות ישברו פראים מאן חיה וכו' כלומר דקרא קאמר כי רוח החיה באופנים דהיינו שרוח חיוני מתפשט מהחיה למטה באופנים. אם כן קשה מאן חיה דהוה ליה למימר רוח החיות באופנים שהרי ד' חיות הם. או רוח החיה באופן לזה אמר שהיא היא החיה הנזכרת דקאמר ישקו כל חיתו שדי והם ד' לא שהם ממש ד' שהרי כל ארבעתם א' אלא ארבע אינון ויכונה בהם שם הארבע' מפני שכל חד וחד סטרא דעלמא ולהיות ד' סטרי ענין אחד לזה יקרא חיה וז"ש וההוא איקרי חיה:

ואופנים לקביל כל חד וחד. בענין שהם ד' אופנים נגד ד' חיות ולא אזלין כלומר אין להם שפע והנהגה בעולם התחתון אלא מרוח דההוא חיה דאזיל עלי הו וכפי הנהגת החיה ושפעה כן הנהגת האופנים ושפעם. וכד אילין אשתקיין. חיות ואופנים. כל שאר חילין שאר מדרגות המלאכים שעשר מדרגות [בכ"י הם] כנודע אשתקיין היינו שפע המוכרח להם למזונם. ואתכוון היינו מותר שפעם כדי שביעה.

ואשתרשן היינו אחדותם בשורשם הנמצא בסבתם כי כל מלאך ואופן משתלשל מחבירו שעליו ואלו סבות לאלו וכל סיבה בה שורש (מעוררת) [בכ"י מסובבו] כנודע. ואתאחדן היינו שאחר דבקותם בשורשם ממש הם מתאחדות בסבתם עד שכל הנמצאים נקשרים (ומייחדים) [בכ"י ומיוחדים] מנורה של פרקים מיוחדת איש באחיהו. יתלכדו ולא יתפרדו בבא סוד קשר השפע. מבין עפאים אילין שאר דרגין הם כחות קדושים אחרים ועלמות נכללות כלם במעשה בראשית וכן מלאכים ממונים על מעשה בראשית כדאיתא בס' ברית מנוחה:

לבתר כל דא. וכו' הגשמיים למטה אחרונים לכל המקבלים. משקיו דנחלא עמיקא מחכמה המשקה לבינה כי הבינה היא נחלא עמיקא בסוד החכמ' שבה העמקים כנודע. ובשעתא דעלמא יתיב בדינא. שאז השפע דינין (דמתערין) [בכ"י מתערין] מאימא עילא'. ברכאן לא משתכחי. ביד העליונים. לנחתא לעלמא. להשקית התחתוני' וכדין אסתאב מקדשא. שהחיצונים אוחזים בדיני המלכות. והיא נדה אסורה לבעלה שהיא משפעת דינים קשים וזוהמות לחיצונים.

חבלי טריקון נחשי נושכי'. דמסאבי ההוא רוחא. אותו רוח קדוש נשמה האדם שהיא חצובה מכחות אלו העליונים כגון נשמה מכסא רוח מחיה נפש מאופן כמו שמקורותם למעלה נסתלק מהם קדושת הספירות והדינים שולטים כן ענפיהם למטה שולטים החיצונים בהם ומטמאים אותם. והמשל בזה בבר נש דגוע. כי בהסתלק הנשמה הקדושה שור' שם רוח טומאה. תסתיר פניך, סילוק שקיו דנחלא עמיקא. מאי קא מיירי. דאדרבא בהסתר פנים רוח מתמעט ולא נתוסף. עפרם המלכות שמשם חצובות כל הנמצא ממנה ולמט' ושליטת הקליפות עליהם הוא מפני הבדלם ממקורם. לכך בחזרת' אל מקורם יתוקן הכל. ולכך מתהדרן להאי עפר וענין העפר פירוש שהוא סוד קשר המלכות באזוב שהוא היסוד וארז שהוא הת"ת בענין שהיא מהופכת לרחמים. ואז רוח הניתוסף בחיות מצד הדין נמתק וקליפות בורחות:

יבראון. לשון בריאות. פני אדמה. מלכות שהיא לבנה בחידושה והיינו ותחדש. עיטא דכולא. התורה במצותיה שהם עצות להבדל מטומאות.

אסוותא דכולא. תיקון הטומאה אם נטמאו. ואם תאמר מה ענין טומאה לחיי העולם הבא. וי"ל שבהיות האדם טמא ממש אין נשמתו מאירה בו. ויצה"ר מתגבר. וזהו טעם שאין עתה יושר המדות כמאז בזמן הבית. וז"ש דכיין בהאי עלמא קדישין בהאי עלמא. דהא בהא תליא ובזה יזכו להיות קדישין לעלמא דאתי כדפי':