אור החמה על ספר הזהר ג:שנט

אמאי. כלומר כיון שמעיקרא לא היו עושים כן אלא ע"ד הסכמה ומנהג וכבר נתבטל אותו המנהג למה נהגו הם ע"ד אותו המנהג הקדום ועזבו דרכם הנהוג אז:

אמאי בטלוה דהכי משמע בקרא וזאת לפנים בישראל כלומר מנהג זה היה מקודם בישראל.

ברזא עילאה. בסוד המלכות כדמפרש לקמיה אעבדו האי מלה לקנות בנעל בגיסא אחרא . שקונין בסודר וכדמסיק לקמיה:

בגין לאתכסייא מילין כי סוד הנעל היה מפורסם הרבה וכנף הבגד לא כ"כ:

ויאמר ה' אל משה וכו'. לראיה על סוד הנעל שהיא השכינה. דנהירו קדישא עילאה. היינו דכתיב כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמתקדש כלומר מלכות אדמה ונהירו דקדש עליו ורצה לתקן ענין גדול שהרי שאר האדם אם יפרדו מנשותיהן הם מפרידים ואדרבה ע"י ייחודם בנשותיהם הם מייחדים ומתחברים בשכינתא והאיך משרע"ה בהיפך שבהפרידו הוא מיוחד בשכינתא לזה אמר הכתוב המקום אשר אתה עומד עליו דהיינו משה מעלמא דדכורא בעלה דמטרוניתא דהיינו מקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש דהיינו נהירו דקדושא עילאה דהיינו סוד הקדש העליון ושאר האדם הם למטה משכינה מאירים לה וצריכים להתייחד בנקבותיהם להשפיע ולהאיר בשכינה אותו האור. אמנם משרע"ה עבר מזה ונתעלה שכבר היא מצדו אדמת קדש מאירה מן הקודש א"כ צריך להיותו בסוד האור העליון מאיר אל אדמת קודש בהארה רוחנית לא גשמית לכך צריך להפרד מן הגשמי והתלבשות בנעל מקום פעולה הגשמית אלא בסוד אותו האור שאינו נשפע בגשמית וז"ש של נעלך החלק הזווג הגשמי ברוחני עליון וז"ש וההיא נעל אוקים ליה באתר אחרא דהיינו סוד זווג רוחני כדמסיק:

אעבר ליה מהאי עלמא וכו' כאלו אמר המצות יש בהם גשמי ורוחני וע"י גשמי כו' נעשה (הרוחני) [בכ"י ברוחני] ומשרע"ה נפטר מן הגשמי וקיים ברוחני לבד כענין הבחינה שעסק במצות אדם בג"ע כהפשטת מן הצד (הרוחני) [בכ"י החומרי] מכל וכל יותר מאדם הראשון אלא כעין סוד עסק הנשמות בג"ע (וז"ש ליה) [בכ"י וז"ש ואוקים ליה] בעלמא אחרא ועוד יש לי בזה ענין נאה. כי מסוד מטטרו"ן נמשך לנו סוד פשטי התורה וקיום המצות בגשמית והיינו סוד הנעל שאנו נועלים בו ועתה אמר של נעליך אותה בחי' נעל מצד מטטרו"ן סנדלפו"ן המחייב צד פשטי מעשה המצות בגשמי הסתלק ממנה אל בחינה עילאה דהיינו בחי' הרוחני (המסתלק) [בכ"י המסולק] מן הפשט עלמא עילאה המורה באצילות עלמא אחרא כדפי':

בגין דאעבר וכו' מורה על בעל הסנדלים העברתו מן החיים אל המות כענין ויאסוף רגליו אל המטה. כד"א מה יפו וכו' ואז הנעל אינו רמז לשכינה ממש דלא שייך אומרנו העברתו מן החיים אלא הכוונה על סילוק כחותיו וחייליו מן החיים אל המות שכן מצינו בשכינתא שיש לה שתי כחות למטה ממנה יקראו סנדלים לרגלה והם מטטרו"ן וסנדלפון לבוש להתפשטות ענפיה הם רגליה כדפי' בתיקונים ועליהם [בכ"י נאמר] מה יפו פעמיך וכו' כענין שהסוד בשכינה ולא בה ממש והנה בהיות האדם בחיים כחותיו מתפשטין בלבוש גופו כעין התפשטות המלכות בסוד הנעלים והתפשטות זה גורם לאדם ההתלבשות בגוף וכאשר תתעלה נפשו מן גופו מורה סילוק כחותיו ושליטת המות בגוף דהיינו מיתה דנטיל נעלים מן המלכות (שנסתלקה ממנעלים) [בכ"י בהסתלקה מהנעלים] המות מזדמן שם ולזה אמר כי אין ענין העברה דקאמרן ג"כ בקנין אלא דווקא במת וז"ש ודא כלומר דרך זה כד מיתא נטיל אמנם בזמנא דחיי וכו' אין הכוונה (ממעביר) [בכ"י שמעביר] עצמו מהדבר ונותנו לחבירו שא"כ היה ראוי שיהיה בכליו של מקנה ועוד שנראה מעביר עצמו מחלק הקדושה אלא הסוד הוא לקיימא קיים קעביד בגזרה דלעילא כלומר דבר שביני לבינך יתקיים ויתאשר ע"י השכינה שהוא הנעל שביני לבינך בסוד התלבשות בנעלים כדפי' ועתה בכליו של קונה או של מקנה:

כגוונא אחרא. שאינו לא לקיום דבר ולא להעברת דבר והוא ג"כ רמז בשכינה:

בת נדיב שכינתא ונק' בת נדיב מפני שהיא יונקת מחסד אברהם הנק' נדיב (וקנו) [בכ"י ונקיט] האי שמא משום דבה נעלים כדכתיב מה יפו פעמיך וכו' דהיינו הבחינה שהיא מתפשטת בעולם (וממנה הנמצאות) [בכ"י ומנהגת המציאות] ומה גם סוד הגן היא השכינה בסוד עולם מטטרו"ן ולזה יהיה סודה בת נדיב המלבשת (ענפיה פריה) [בכ"י פעמיה] בנעלים. והטעם שתקרא בת נדיב שהרי משם היא מתנדבת נדיבת חסדיה (של) [בכ"י אל] הצדיקים ואל כל באי עולם ובסוד היותה בת נדיב אוסיפת נשמות הצדיקים אליה שהם גם כן כל א' וא' בת נדיב בתו דאברהם כדפי' בסבא:

ואזיל לאתטרדא. היינו נשמתין עילאין ויש סוד במציאות מעמדם דלא אשכח אתר. ירצה אינו מוצא מקום מנוחה לנוח הנפש והרוח והנשמה במקום מנוחתם להתאסף למעלה מפני שלא עסקו בפריה ורביה ותיקונו בגלגולו היותר מהרה שאפשר דהיינו באחיו ואשתו כדמסיק.

עפרא אחרא. גוף. ברגליה דחייא אחוהי. הנה בהיותו בחיים והוא אחיו מורה שהוא עתיד לבוא בחיים ע"י אחיו ולפיכך כרוך ברגלו ובהיותה חולצת אותו ממנו מורה שהרי אחיו בין החיים שהיא גם כן בין החיים וכבר בא ואינו כרוך אחריו.

חייא האשה. מן מיתא מאת המות שהמיתה היתה במשפחתו.

דההוא מיתא לא אזיל ביה. שאם נשתמש בו המת יורה העברתו מן החיים הפך הכוונה דהיינו שהוא היה כשנשתמש בחיים והעבירי אל המות שמת ואי גרסינן דההוא מיתה אזיל ביה ניחא טפי. שהכוונה שנשתמש בו כדי שיורה רמז הנעל אליו. דההוא איתתא עטרת בעלה. שכינה מקבלא ליה תחות כנפיה אחר שכבר נתגלגל פעם שנית בין החיים. לזמנא דא בגוף זה המת. או לזמנא אחרא. אחר שנתגלגל פעם אחרת. או ירצה לזמנא דא. לזמן זה עתה שיש ג' חדשים שמת או לזמנא אחרא אחר שירצה עונו בגיהנם. דחייס עליה קב"ה בדרך רחמים. ויקבל ליה תחת כנפי השכינה עם היות שמי שאין לו בנים אינו נכנס תחת כנפיה כדפי' בההוא עובדא דסבא.

דהא לא אתבני וכו' שלא רצה אחיו לגלגלו בה יתוב לעפריה . אל הגוף אשר בקבר כדרך שאר הנפשות כנודע.

זרעא אחרא. בנים אחרים מאיש אחר לא (בעלה) [בכ"י תיבה זו אינה] ע"י אחיו.

קיימא דבת נדיב. כלומר קיום עסקם ע"י השכינה.

מאי וזאת. ולא אמר זאת. קיימא שלים בכולא. אפילו עם הת"ת והיינו וא"ו.

וזאת התעודה בישראל ודאי דלא תימא וכו' כלומר גם מה שנהגו עתה להיות הקנין בסודר בכנף המעיל הוא הסוד הנרמז וז"ש וזאת הוא גם כן התעודה בישראל.

כנף אביו. המלכות כנף לת"ת כי ד' פנים שם יהו"ה ד' כנפים שם אדנ"י כדפי' בתיקונים: