אור החמה על ספר הזהר ג:שנא

בהאי חולקא עאלו. קודם שקבלו התורה לא נכנסו אלא במלכות לבד בסוד הגרים ובהאי קטיל במדת אני כדדרשו רז"ל אני ולא מלאך. מאי באתריה. שהרי אין בה סוד הציצית במלכות לבד כדפי' לעיל לזה אמר שעם היות שיש בציצית רמז לשאר המדות עיקר המצוה היא במלכות כדפי' לעיל. יומין עילאין. ששה ימים עליונים שהם ששה קצוות. דאתברכא. היינו אומרו צאתך מארץ מצרים כי יציאת מצרים נק' המלכות וא"ת והא קי"ל בכמה דוכתי דמסטרא דיובלא נפקו ולהכי אדכר חמשין זמנין יציאת מצרים כנגד חמשים שערי בינה. וכתיב אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים דהיינו (במלכות) [בכ"י בינה] וי"ל כי סטרא דיובלא הוה כדפי' בזוהר וסטרא דיובלא בה' אתקריאת. והיינו מלכות א"כ יצדק שהמלכות והבינה היו מיוחדות ביציאת מצרים ויתייחס לשתיהם. כדין זמין וכו' כלומר כשיהיה הייחוד והארת הספירות במלכות כמו שהיו מאירות אז יהיה הגאולה. זאת היא המלכות.

השתא בעטופא דמצוה. כדפי' לעיל. ואשתמודע זאת בההוא זמנא. מפני שיציאת מצרים גאולה שוות כדכתיב כימי צאתך מארץ מצרים וכתיב במצות ציצית אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים א"כ ציצית וגאולת מצרים וגאולה העתידה ענין אחד והיינו הבחינה המודעת בכל הארץ שהיא סוד ל"ב נתיבות מתפשטות בכל העולם. וכל הארץ נכללת וכל הנמצאים נכללים בה ולכך מודעת זאת בבחינה בכל הארץ:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

קנז ע"א הרח"ו זלה"ה בכל אתר אהרן דרועא ימינא כו' פירוש כי לעולם אהרן נרמז בחסד כי משה הוא הת"ת ואהרן דרועא ימינא דיליה. כי כהן גדול דוגמת החסד הנק' כהן גדול אמנם בפסוק אלה הפקודים וכו' נקוד על ואהרן והוא סוד המלכות וזהו אשר פקד משה ואהרן הם ת"ת ומלכות וזה יובן עם הנזכר כי ארן דא מלכות והנה אהרן הם אותיות ארן ה' כי ארן היא מלכות והוא סוד ה' תתאה וזהו ואהרן והענין בסוד הפקודים ומנייניהם כי הם ע"י המלכות כי תמן כל פקודים וגמטריאות וחשבונות כנז' פ' בראשית ופ' פנחס דף ע"א וכמז"ל כי השכינה היתה נכנסת לפנים מאהל כל איש ואיש מישראל ומונה אותם ואומרת למשה כך וכך אנשים יש בבית זה וזהו אשר פקד משה ואהרן הוא משה עם השכינ'. ר' יהודה פתח כצינת שלג וגו' כל זה מבואר ואומר ונפש אדוניו ישיב נודע כי השכינה נק' נפש ונק' נפש של יהושע כי פני יהושע פני לבנה ויהושע הוא אדוניו של ציר הנז':

קנז ע"ב וכי כמה אתון פרישן וכו' פי' כי להיות שהם פרושים ואין להם עסק עם בני אדם אינם שומעין דברי בני אדם כי הנה פסוק זה הנז' הוא דברי בני אדם בעצמם ולהיותם פרושים מבני אדם אינם יודעים שהם דברי בני אדם והנה פי' הפסוק כן אני אמרתי בלבי על דברת בני אדם ומהו דברת בני אדם אמר כי הוא כי מקרה האדם וגו' לסבת מיעוט ההשגחה ח"ו ואמר שלמה כי זו סברת הטפשים ולכן ראה שלמה כי הלא בגדר הבהמה נחשבין האומרים סברא זו וז"א ולראות שהם בהמה המה להם ר"ל כי הם אותם האנשים הם בהמה להם כי מתנהגין בסברא זו כמו הבהמות כי הם עצמם אומרים כי הם והבהמה שוים בהשגחה וז"א בהמה המה להם כלומר להם ולסברתם חושבים כי הם כבהמו' ופי' לברם האלהים לשון ברירה * נ' דצ"ל כאשר. ביושר פי' הרד"ק בשורש ברר כי הבדילם ובררם בסברא זו הפחותה כי בני מהימנותא לא חשבו הכי ולז"א שלמה מי יודע כלומר לא יש שום יודע באותה כת הטפשים וז"א מי יודע כלומר מי הוא היודע בהם כי אדרבא רוח בני האדם וכו' ויש הרבה השגחה בעולם:

קנח ע"א זה רע בכל אשר נעשה וגו' פי' זה הפסוק ע"ד הנז"ל באופן זה רע כלומר זה האומר כי מקרה א' לכל הוא רע וז"א זה רע וכו' כי מקרה וזה נק' רע שהוא מן הכת הנאמר עליו לא יגורך רע וביאר כי הוא המסבבם לחשוב סברא זו ואומר כי הלא לב בני אדם מלא רע ולכן יש הוללות בלבבם בחייהם לחשוב שיש מיעוט השגחה בעולם ולכך גם אחריו פי' אחרי מותו יהיה חלקו עם המתים הם הרשעים ולא עם הצדיקים הנק' חיים והטעם כי הלא ג"כ הם אומרים כי מי אשר יבוחר וכו' כלומר מי הוא זה החושב לבחור בחיים ובזה יחשוב כי יתעלה נשמתו ויהיה לו השארות אחרי מותו כי אין זה אמת כי הלא אל כל החיים יש בטחון ר"ל לכל החיים שהם בעולם יש להם מבטח בבטחון דבר א' והוא כלב חי הוא טוב מן האריה המת. ר"ל שלא יהיה שום השארות לנשמה וא"כ כל מה שירצה האדם בחייו לבחור בחיים היא בלתי תועלת וזו דעת נפסדת א' שיש בין קצת מינים שאומרים שהעולם בלתי מושגח והוא מקרה וא"כ אין טוב לאדם כי אם לאכול ולשתות והנה להיות שחושבין סברא זו הנק' רע ודאי ואין להם חלק לעוה"ב ואוליפנא דאתא מלאך וכו' פי' כי לא נאמר שלכן הוא הקורא ברוך רק כי מפי מלאך יצא וא"כ השי"ת הסכים לקראו ברוך לסבת היותו נאמן בשליחותו:

כולהו זכאן הוו וכו'. כי כל אנשים שבמקרא הם צדיקים וחשובים ומשה בחר אותם שהיו צדיקים ועכ"ז לא הועיל לו כי הרשיעו אח"כ:

קנח ע"ב א"ר יצחק משה אסתכל וכו' הוקשה לו כי אחרי אומ' ואלה שמותם למה חזר כאן ואמר אלה שמות וגו' אמנם פי' כי הנה ממה שראה משה שאלה הם שמות האנשים והביט בשמותם המורים על מעשיהם הרעים כשאז"ל במדרש לכן ויקרא משה להושע וגומר ושינה שמו להתפלל עליו ודוק כי הוא נכון ואומר דשדר ביה נהירו דסיהרא פי' כי נודע דיוד * נ' דצ"ל דשרי. דשד"י היא י' דיהושע והוא סוד המ' והוא סוד נקודת יו"ד הנק' חכמת שלמה יו"ד דאדנ"י הנק' עין כי ממנה כל אור ונהירו דסיהרא והיא הניתנית בשם יהושע ונמשך לו אורה זו בסוד משה הנק' שמש המאיר ללבנה יהושע. והקשה ר' יצחק כי קודם זה היה נק' כן יהושע ותירץ כי אין הכוונה שקראו כן אלא שהתפלל עליו כאומרו יה יושיעך והנה ר' יצחק נמשך כפי שיטתו שהכיר משה במעשיהם הרעים ולכן התפלל עליו ור' אבא סובר דלא ידע משה בכך וטעם הכרח הקריאה הוא כי הלא עד ההוא שעתא היה נער שהוא מטטרו"ן אך עתה שהיה הולך בשליחות זה היה צריך שותפות השכינה כי הוא סוד א"י וכדי לידע כל פרטי א"י צריך שותפות השכינה המורה על א"י וגם כוון לתרץ קושית ר' יצחק כי קראו תחלה הכתוב על שם העתיד. אר"ש רמז להם וכו' הוא מ"ש בפ' בשלח. דף ס"ב ע"ב ואומרו דבמעיכון בעיתין למנדע כי המזון בעצמו שהיו אוכלין הי' מתברך במעיהם וביה הוה אסתכל ואסתכי בחכמה עילאה הנה כי במעים ממש היו יודעים כי בהיות המזון במעיהם אז היו מתברכין מחמת לחם הקדוש ההוא המתחיל להשתלח באיברים והיו משיגין חכמה עליונה וא"כ הם שהיו רוצים מזון מעתיקא היו רוצים כי כמו שבמעיהן היו מכירים גדר המזון ההוא היותו מן השמים כן רצו להכיר במעיהם אם יוכלו להשיג אמנם אם הוא מעתיקא וזהו שאלת היש ה' בקרבנו וגו' ותחלה נענשו כי היתה שאלתם על צד הנסיון כנז' שם פ' בשלח ואמר משה כי עתה ידע שאלתם הראשונה וז"א היש בה עץ שהוא עץ החיים אם אין שהוא עתיקא וז"ש ודא בעיתו בקדמיתא כלומר זהו ששאלתם ראשונה בפ' בשלח ואומר והימים הם סוד ז' ימי בראשית כולם היו מחוברים במ' הנק' ענבים וזה להורות כי כוונתו ית' לתת להם את הארץ לולא חטאו אח"כ:

ר' יצחק אמר מאן דהוה רשים וכו' יש בזה נוסחאות כי כפי הנוסחא האומרת אלא שכינתא עאלת תמן ביהושע נראה שחולק עם ר' יוסי כי ר' יצחק סבר דיהושע שהוא רשים מכולהו כאומרו יה יושיעך מעצת מרגלים וגם כי הוא עתיד להיות מלך על ישראל נמצא כי הוא נרשם מכלם ועליו נאמר ויבא עד חברון אך כפי הנראה האומר בכלב ר"ל כי אין אנו עסוקים ביהושע כי כבר התפלל עליו משה אמנם לא היה מי שנמשך מעצמו ליראת ה' כמו כלב וא"כ הוא הנרשם מכולהו ור' יצחק אתי לסיוע לר' יוסי עי"ל אומ' מאן דהוה רשים פי' כי לא פרט הקב"ה משאר המרגלים אלא כלב כאומ' ועבדי כלב וגו' אמנם לזה הפי' קשה דהול"ל למאן דארשים ולא מאן דהוה רשים:

קנט ע"א תאנא אחימן וכו' ירצה כמ"ש בפ' בראשית שהמלאכים האלו היו קדושים משמשי השכינה הנק' עולם וז"א אשר מעולם ולזה פי' כאן ואמר מעולם דשמשי עלמא משתכחי כלומר אלו אשתכחו ונמצאו מעולם השכינה ומשם נפלו ואומ' אנשי השם פי' אנשים העולים בשם ונקבו בשמות בפ' הא אחימן ששי ותלמי. ויבואו וגו' שאלת ר' יהודה הוא בשלשה אם בעת בריאת האדם היותה כדי שיחיה בעוה"ז לעד אז היה איזה טעם לבריאת האדם כאמור כי הוא חומרי וטבעו להיות בעוה"ז להשיג שלמותו ואעפ"י שאח"כ נמשכה המיתה אין בזה קושיא כי בעת הבריאה עדיין לא נגזרה המיתה אמנם להיות שבתורה הקדומה כתיב בה וימת א"כ נראה כי עכ"ז שידע הקב"ה מיתת האדם רצה לבראתו א"כ מה טעם הבריאה כיון שסוף סוף כטוב כחוטא אין להם שום חלק בעוה"ז אם כן ישארו הנשמות בעוה"ב כי שם הוא הפרש הטוב והחוטא. וז"א כד פרישותא דההוא עלמא. וא"ת כדי לראות מי הוא הצדיק ומי הוא הרשע אין צורך כי יודע השי"ת דרכי האדם והראיה לזה כי אלפים שנה גזר עליו מיתה מחמת שידע מעשיו הרעים וז"ש כיון דידע דזמין בר נש למחטי וכו' והנה שאלה זו היא עמוקה מאד כי היא תלויה בידיעת רצון הבורא בעת הבריאה ונמשכין מזאת השאלה הרבה שאלות אחרות הנוגעי' בעיקרי האמונה מה סבה שאז עלה ברצון ולא קודם ולא אח"כ וגם בידיעתו ית' בתחתונים והשגחתו ולזה השיבו ר' אבא דישתוק ועכ"ז השיבו ר' יהודה דא"כ אסור לשאול ולעסוק בתורה וזה אינו והשיבו ר' אבא כי כמו ששמו ית' סתים וגליא כך התורה יש בה רמזים ופשט ואין לאדם לעסוק בנסתרות רק בנגלות וזה לא נאמר בכל אדם כי רשב"י וחביריו יכולין לדרוש אפילו בסתים דאורייתא אבל אחרים אינן רשאין אבל עכ"ז יבאר לו טעם כפי הפשט עם שיש בו סודות גדולות שאין רשות לאמרם רק רשב"י ודוגמתו:

קס ע"ב גליון. ואת העורבים צויתי וגו' פי' המקטרגים דקאמר שכן אליהו הוו מזמנין לו לחם ובשר דוגמא ויעל אליהו בסערה דהיינו יצה"ר שלו וכן רוח צפוני המנשב בכנור של דוד דהיינו הצפוני הזה שהיה חלול בקרבו היה מעוררו עכ"ל:

קסב ע"ב הא אהליאב קאים. פי' הוא אהליאב בן אחיסמך שותף בצלאל בעשיית המשכן וגם הוא היה דורש סודות כמו בצלאל חבירו:

גליון. נהורא דאדם קדמאה. עיין לקמן דף קס"ד:

קסג ע"א גליון ומתחדשין תמן בדכיו דטלא וכו' וזהו כטל חרמון שיורד. ירד לא כתיב אלא יורד כל שבת תמיד ור"ח ומועד. ואהרן פריש לרברבי וכו' וזה פירוש הוי מתלמידיו של אהרן במה שהי' אוהב שלום וכו' ההוא שור איקרי שור תם וכו' פי' יסוד ולכן נקרא יוסף בכור שור עכ"ל:

קסג ע"ב ומאן איהו א' רזא דוא"ו וכו' זה יובן במ"ש בסתרי אותיות השם בכתיבת יד מפ' בראשית כי סוד וא"ו היא גופא כלולא מדרועין בדרך כלל זה א' היא גופא בתרין דרועין וזה רמז ליעקב בעלה דמלכות הנק' תם ועם א' דידיה הויא אמת סוד הכ"ב אותיות דאלפ"א בית"א חותם אמת עכ"ל (גליון) ויעקב איש תם רבון ושליט וכו' פי' איש תם רבון ושליט על היסוד לפי שהוא שלו ועל ידו נעשה מארי דביתא. אמנם המלכות לא נדבר בפסוק אמנם בתרי מתיבתי פי' איש תם בעלה דתם בעלה דמטרוניתא שהיא נק' תם דאפיל ביתין היפך שור תם מארי דביתא ובההוא מתיבתא דבצלאל וכו' פי' בני הישיבה שלו וכן בשתי הישיבות מפרשינן איש לשון בעל. ולאתקשרא בתמים למיהוי בך וכו'. פי' תמים תם ים וכי תימא אלף דאתם אינה שלא הוזכרה במלת תמים לז"א לקבלא א' כלומר ג"כ תתחבר עם הא' וזהו עם ה' אלהיך מצולת ים כלל דכר ונוקבא נוטריקון צ"ל מו"ת צל זכר מות נוקבא בפ' ויצא ופקודי:

קסד ע"א ועכ"ד יעקב אצטריך באמצעיתא. פי' כי גם יעקב אין ראוי ליקבר עם אבי אביו דעכ"ז יותר נכון הוא ליקבר בן הבן מן הבן בעצמו או אפשר רמז שגם שאמרנו הטעם משום דאין כבוד ליצחק עם אביו הנה זה הוא טעם אחר אך עכ"ז יש סוד אחר דבלאו הכי אצטריך יעקב למיהוי באמצעיתא והסוד והבריח התיכן כי הוא מטיל שלום ומכריע וז"א ועם כל דא יעקב באמצעיתא אמנם לשני הפירושים לעולם נשין לגבי נשין ודכורין לגבי דכורין. מהרח"ו זלה"ה. גליון דא רישא ודא סיפא סוד גלגול אדם בג' אבות:

קסד ע"ב הנה פי' מגדל עוז מלכות הנק' היכל ויסוד שהוא צדיק ירוץ תמיד בו כי כל חפצו הוא לגבי אותו מגדול וזהו ענין המרוצה ובזה נשגב המגדל בהיותו קשור עם היסוד בסוד קוץ הד' של אחד ור' כרוספדאי פירש יתיר גם שכמעט הוא כפי' הנזכר אך אוקמיה על קריאת הספר התורה ואמר מגדל עוז מלכות הוא מגדל עז שהוא הת"ת הנק' ס"ת בסוד ה' עוז לעמו יתן אך המגדל הוא תיבת בית הכנסת העשויה כמגדל ורומזת למלכות שנותנים שם ס"ת שהוא הת"ת לחברו עם המלכות ומוציאין את הס"ת מן ההיכל שהוא בינה היכל החכמ' דבינה נפיק ומייחדם אותו במלכות הרומזת למגדל וזה המגדל עוז הוא הנק' שם ה' שהיא המלכות שכמו הוא פי' הדבר עצמו כן המלכות הוא דיוקנא דת"ת ובה נרמז מציאותו ולכן נק' שמו שם ה' בסוד אדני ויהוה אשר כלולים זה בזה. ו' דרגין סוד ו' קצוות המלכות והנה הצדיק רץ במגדל ובס"ת ופירוש הענין כי כשרץ במגדל הוא התיבה שהוא בעת התפלה שהוא החזן השליח צבור צריך שיהיה צדיק וכשרץ בס"ת הוא בסוד היסוד שהוא הקורא ששי בס"ת בסוד הצדיק:

קסו ע"ב דהא מטא זמנא דילן לפקדא וכו'. אמר כי בכל חצות לילה הראשונים הולכין הרוחות דבג"ע הארץ לבקרא ולפקדא לנפשייהו דיתבין בקברייהו ואחר חצות לילה הולכים למקום אחר גניז שיש בג"ע הארץ להשתעשע שם עם הקב"ה עד הבוקר ואחר הבוקר והוא אצלך וניהוי גבך והנה ענין פקודה זו לגו קברייהו ביארתיו בפ' משפטים דף ק"א ע"ב ע"כ:

קסז ע"א שעתא ופלגא. הטעם למה הקדים צער המ' יום ואחר כך צער גיהנם שעתא ופלגא ולא היה בהיפך כי צער גיהנם הקשה יהיה תחלה וצער המ' יום שאינו כ"כ קשה יהיה אח"כ ואחר כך יכנס לג"ע וזה יראה סדר האמתי אמנם כשיעלה מגיהנם תכף יכנס בנהר דינור לרחוץ שם ממכות יגוניו וכן נז' בפ' ויקהל דף רי"א ע"ב וענין עונש המ' יום יהיה כי הנה הוא הלבין פני אותו חכם ושפך דמו כנודע דאזיל סומקא ואתי חוורא נמצא שהורג נפש ויצירת הולד במ' יום לכן יהיה עונש מ' יום ולפי שהיה בשב ואל תעשה כי שתק בעת שידע שיכשל אך לא הלבין פניו בקום עשה לכן היה עונשו ג"כ בשב ואל תעשה דליהוי לבר מ' יומין בלי צער גיהנם ובלי תענוג ג"ע וכל זה בשב ואל תעשה מדה כנגד מדה אמנם כנגד מה שעשה בקום ועשה שהוא מה שאמר לחביריו שתיקו לכן בא ג"כ עונשו בקום עשה דיצערון ליה בגיהנם שעתא ופלגא ושיעור זה אפשר כי מה שנודע כי המניח בן אשר זכה עמו ללמדו תורה ואומר עליו קדיש אז מניחין לו בכל אמן יהא שמיה רבא מניחין לו שעתא ופלגא בלי צער גיהנם כנז' בפ' נח דף ס"ב ע"ב אמנם זה עשה בהיפך שלא רצה ללמדו רק אדרבה הניחו בטעותו לכן מדה כנגד מדה אותו השעה ופלגא יהיה נידון בגיהנם ועוד אפשר לומר לכאורה כי היודע האמת גזר עליו זמן זה כי הוא יודע כי כאשר הלבין פניו נמשך זמן הלבנת פניו והצער שנטל אז בעת הבושה ההוא ולא הוסרה ממנו עד עבור שעתא ופלגא והיודע נסתרות גזר עליו מדה כנגד מדה שעתא ופלגא בגיהנם ועוד מ' יום בשביל העונש בעצמו שהלבין פני הנוצר למ' יום עכ"ל:

קסז ע"ב שית היכלין אחזו ליה וכו' הנה אח"כ לא זכר אלא ד' ונלע"ד כי השנים הראשונים הם היכלות לשאר הנשים שבעולם אשר נכנסין לגיהנם וז"א דלא אצטערן צערא דגיהנם כלל. והוצרכו ב' היכלות להם לפי שיש בהם ג"כ חלקים יש שנצטערו בגיהנם י"ב חודש ויש פחות ולכן הוצרכו ב' היכלות ואין צריך להזכירם כי אין בהם חידושים כמו באלו הד' והנה ג' היכלות נק' נשים שאננות לפי שלא נצטערו בגיהנם אמנם היכל הד' הוא דבנות בוטחות שהם האמהות והוא כולל ד' היכלות לד' אמהות שסודם באצילות דוגמת האבות ולכן נק' בנות כי הנשמה מצד האצילות נק' בנים או בנות ומה שאינן אלא שית היכלין ולא שבע הענין הוא כי לעולם אין נכנס במספר רק השית היכלין כי הז' הוא קודש הקדשים כנגד ג' ראשונות וכן הוא בהיכלין בג"ע הארץ דדכורין וכן הוא בג"ע העליון כי הז' אינו במספר. וכל אינון צדיקיא די בג"ע צייתין וכו' הטעם דלא צייתי רק ליוכבד בלחודאה ולא לקל נעימו דשאר נשין הענין הוא כי השירה כבר אומרים אותה בכל יום כל הצדיקים ואין צורך לשמעה אבל פסוק ותקח מרים שאין אומרים אותו רק יוכבד לבדה לכך צייתי לקלא וזה מבואר עכ"ל:

(גיליון) בלא דחקא כלל. פי' ליהנות לאורו. ודא איהו ענוגא דילה יתיר מכולהו יען היותו אור דעלמא דדכורא א"נ אפילו שהיא נהנית מעלמא דדכורא עתה נהנית ממשה דלגאו. בלבושא דדכורין בר דלא נהרי הכי לפי שלבוש הזכרים נשלם מכל המצות אמנם הנשים כל מצות עשה שהזמן גרמא הם פטורות נעשה חצי הלבוש מה עושה הקב"ה ממתח אותו האור ולכן נעש' חלוש וקלוש והם משתדלות באותן המצות להמשיך האור ולפי כי נר מצוה ותורה אור לזה משתדלות בפיקודי אורייתא וכו' להמשיך עליהם מאור תורה. והנה לא זכר כי אם ד' היכלות מהו' שנז' ואיתא בצואת ר"א הגדול * צ"ל להורקנוס בנו. להבראם בנו שבהיכל אחר שם חולדה הנביאה וכמה צדקניות עמה. ובהיכלא אחרא שם אביגיל וכמה צדקניות עמה מכאן ולהלאה דירת האמהות שרה ורבקה רחל ולאה וכו' ואחר ענין זה מביא ענין רב גדיאל נער שהוא ריש מתיבתא ואפשר דהיינו ריש מתיבתא דקאמר הכא ע"כ.

קסח ע"א כתב החכם השלם ר' אברהם אזולאי וז"ל אמר המחבר מצאתי בס' ישן פירוש זה המאמר וראיתי לכתבו כאן וז"ל זווגא דההוא עלמא עביד איבא וכו'. והבן כוונת ב"ה הזה שנראה שהאריך דברים ואינו כן שכל דבר ודבר לצורך אתא לאשמועינן חדוש על כל מלה ומלה. אומר זווגא דההוא עלמא אתעביד איבא יתיר מאיבא דאתעביד בהאי עלמא ר"ל שבזה העולם אעפ"י שהם צדיקים אינו נעשה מזווגם אלא גוף בעבור שהם בעלי גוף וצריך הקב"ה ליתן הנפש אמנם נפשות הצדיקים בעולם הנשמות הם משוללים מגוף ומזווגא דילהון נעשה נפש לגוף הגרים וז"א איבא יתיר ואומר:

כד מתדבקי נשמתין דא עם דא עבדי איבין ונפקי נהורין מינייהו ואתעבידו שרגין

איבין רצה לומר פירות ומהפירות יצאו נהורין שהם נפשות שרגין פי' רוחות. ואח"כ נעשה נשמתין לגיורין להודיענו נפש רוח ונשמה של הגרים ואומר כד אתגיירא גיורא חדא פרחא מההוא היכלא נשמתא ועאלת תחות גדפהא דשכינתא ונשיקת לה. פירוש אעפ"י שעיקר נפש רוח ונשמה של הגרים הכל יוצא מזווג הצדיקי' כנזכר עם כל זה צריך סיוע אלהי כיצד שהנשמה של הגר מתעכבת (נ"א מתערבת) בהיכל אשתו של הצדיק למקום שנעשה שם הזווג עד זמן שבא הגר להתגייר ובשעה שמתגייר יוצא הנשמה מאותו היכל תחתון שבג"ע בצד שמאלו שהוא היכל מוכן לנשותיהן של הצדיקים ויוצאת הנשמה מהיכל זה הנז' והולכת ונכנסת בהיכל קן צפור מקום השכינה ונכנסת תחת כנפי השכינה וכביכול השכינה מנשקת לאותה הנשמה כאדם המנשק לבן בנו שהצדיקים נק' בני השכינה והנשמה הנז' מקבלת אורה והשפעה מאותה נשיק' ויוצאת ומתחברת עם הרוח והנפש שיצאו שלשתן מהפרי שנעשה מזווג הצדיקים כדאמרן ואחר שנתחבר עמהם משפיע להם מאותו אור ומאותו זוהר שקבל מנשיקת השכינה כנז' נמצא כי נפש רוח ונשמה הנעשה מזווג הצדיקים אינם שלמים לגמרי ומקבלים שלמות מהנשיקה הנז' ואומר ומההוא זמנא איקרי גר צדק פירוש אעפ"י שהנשמה של הגר מקבל שלמות מנשיקות השכינה עכ"ז אינו נק' נשמת השכינה שאין מקור הנשמה באה מהשכינה אלא מהצדיקים כנז' ואין נשמת הגרים באה ממקום נשמתן של ישראל ואומר היינו רזא דכתיב פרי צדיק עץ חיים מאי אילנא דחיי אפיק נשמתין אוף הכי צדיק איבא דיליה עביד נשמתין פי' כמו שספי' הבינה הנק' עץ חיים ומאותו העץ יוצא פירות ומפירות העץ יוצא נשמות לישראל כן מזווג הצדיקים עושים פירות ומאותם הפירות יצאו נשמות לגרים ואומר כתיב ותהי שרה עקרה אין לה ולד ממאי דאמר ותהי וכו' אבל נשמתין הוא מולד' פי' הפסוק הזה פי' אותו חכמי המדרש ע"ד הפשט מאי אין לה ולד אפילו עיקר מטרין לא היה לה ואמנם הנה נפרש פן ב' ע"ד האמת מה שאמר עקרה מבני' גשמיי' ר"ל גוף וזהו אין לה ולד ולד גופני לא היתה יולדת אבל היתה יולדת נשמות רוחניות לגרים כנז'.

באתדבקותא דתיאובתא דתרין זכאין. פירוש אברהם ושרה ומזווג שלהם נעשה נשמות * ר"ת וקל וחומר. וקל"ו רוחות ונפשות והבן אומר כל ההוא זמנא דהוו בחרן שהוא מקום ארץ לארץ הקדושה:

כמא דעבדין צדיקייא בג"ע. ר"ל שזכו אברהם ושרה לעשות נשמות לגרי' ע"י הזווג נפשותם כנגד' בעוה"ז בגוף מה שאין יכולת לשאר כל הצדיקי' אלא לאחר פטירת' בעול' הנשמות והיינו אומר כמה דעבדין צדיקייא כמה דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן ומיתור ואת קא דריש והנפש הרי נפש את לרבות לרוח ואת לרבות הנשמה ואומר נפש ודאי ר"ל כי מלת נפש הוא נפש ודאי כי רוח ונשמה נתרבה מריבוי מלת ואת כנזכר עכ"ל לעניינינו:

(גליון) כד מתדבקן נשמתין דא עם דא עבדי איבין וכו' היינו התנוצצות הת"ת בנשמות הזכרים והתנוצצות הם בנשמות הנקבות ומאותו התנוצצות שהתנוצצות הנקבות מהזכרים נעשה נשמות לגרי' וכד מתגייר גיורא (ראשית י"ג משפטי' צ"ה) עכ"ל:

קסח ע"ב קלביטא. תרגו' כי באו בני' עד משבר קלביטא. ונ"ל דצ"ל קלדיטא והוא מפתח בלשון יוני והענין בסוד ג' מפתחות ביד השי"ת וחד מינייהו מפתח היולדת עכ"ל:

קסט ע"א (גליון ויוסף ישית ידו וכו' ויחי רכ"ו)

קסט ע"ב א"ל ר"ש ודאי ידעתי וכו' פירוש הדברי' כי א"ל ר"ש כי יודע הוא דתמן בג"ע הנשמות הם מלובשות בחד גופא קדישא כגוונא דקיימי בההוא עלמא אזיל בג"ע. או שנאמר כי אין מתלבש בו עד היותו בההוא עלמא בג"ע. ותירץ כי יוכל להתלבש בההוא עלמא כמו שמצינו באסתר שנתלבש' בו ולפי שהוא מלבוש מן המלכות כנז' לקמן נק' מ' עכ"ל:

קע ע"א (גליון) אבל יקירא דא במלה דא לא תשאל וכו' יקירא לשון כבד הוא הפך הקלות כי אשה זו יקרה היא אלא לסבת אשת (בכלות) [אולי כסילות וכ"ה בזוהר] היא קלת המוח ונשתתף בה ולכך דעתן של נשים קלה והבן ואומ' ואי לא פלטין לה לבר וכו' הטעם שכל שם י"ב מי"ב שמות כל שבט שואב מאותו שם ולכך כל א' נכנס בשער שלו עכ"ל:

קע ע"ב (גליון) חמש גוונין דנהורין בכל עמודא וכו' ה' פסוקים יש במזמור לתודה והם חמשה גוונין עכ"ל:

קעא ע"א ומסגיאו וכו'. סוד הזה הוא סוד נעלם ונסתר יובן בכלל מה שנודע לנו בספר התיקונין כי הא"ס האציל י"ס מעילא לתתא ובחזרתו לעלות האציל י"ס מתתא לעילא נמצא היות חד נקודה תתאה בסוד החכמה והבן סוד הגדול הזה כי הנה כבר ידעת כי הכתר נאצל במלכות שבה והחכמה ביסוד שבה וכן כל השאר נמצא בהתחבר יסוד דת"ת ביסוד המלכות הנק' נקודת ציון נמצא כי סוד הייחוד הוא ממש בסוד ההוא נקודה קדישא חכמה שהיא ממטה למעלה והיא נק' אבן השתיה נקודה בין י' ונק' קודש הקדשים. והנה אחר אשר הבינה שהוא בסוד מעילא לתתא אוניקת חלבא למלכות אז חוזר השפע ומתעורר בסוד ממטה למעלה ואז החכמה אשר היא אותה נקוד' קדישא נקודת קודש הקדשים חוזר השפע משם ממטה למעלה ומשפיע בבינה עליונה ממעלה למטה בסוד ההוד אשר בבינה ממט' למעלה ודי למבין:

קעא ע"ב בגו היכלא דאהבה. נראה מכאן שהג"ע הוא בהיכלות שלמטה מהיכל אהב' וכד הוה מסתחי וכו' עיין פ' ויקהל רי"א:

קעב ע"א ואלמלא רגלוי אצבעאן דיליה. וכו' הענין התרנגול הזה הוא גבריאל והוא שר הגבורה ואחר שקורא למעלה לעורר התרנגולי' התחתוני' שיעוררו הישיני' והם אינם קמים מתאכזר ומתגבר בגבורותיו להחריב העול' ולכן הכין לו הקב"ה רגליו רב וזעיר כדי שמבין שניהם נאחז במקומו בחוט של חסד ואינו זז ממקומו לעשות דין וזהו סוד המכין מצעדי גבר שאנו אומרים בבוקר שגם זו צורך לאדם לעשות הגומל ולתת שבח והודאה שהכין לתרנגול זה אלו המצעדי' שאלמלא כן היה מחריב העולם וגם הוא בכללם:

קעג ע"ב וביה שרי כל אגר טב. אפשר ירמוז לג"ע שהוא בצפון כמ"ש באותיו' ר"ע באות סמ"ך על וצפונך תמלא בטנם:

קעה ע"ב (גליון) ובתר עיינין וכו' והיינו נצח והוד והיינו פי' עיני כל יסוד עיני הם נצח והוד אל צדיקים צדיק וצדק עכ"ל:

תם

קעד ע"א רעיא מהימנא בס"ד ראשית עריסותיכם חלה וכו' פקידא דא להפריש חלה שהיא המלכות עשירית האיפה להפרישה משמאל ולחבר' בימין לכהן והסוד מתבאר בגי' דחל' דחושבנא מ"ג דהיינו מיכאל גבריאל כדמסיק לקמי' ונודע שהמלכות בחינת' בימין ובשמאל ומצד השמאל גבורה נק' ה' ומצד ימין נק' י' דהיינו סוד השמאל ה' מן אלהים י' בתוך ה' כזה # הּ והיינו חומש ביצה דהיינו חד מחמש י' מה' הנטלת מהשמאל וניתנית לימין לכהן דהיינו סוד עשרון דהיינו המלכות הנתנת בין ימין לשמאל כנז' ולכך עיסה פחות משיעור זה פטור' מן החל' כנודע שאין מצוה זו בפחות מימין ושמאל דהיינו מ"ג והי' מהשכינ' דהיינו חומש ביצה ואית חומש חד מחמשין וכו' כי בהיות ימין י' ושמאל ה' נכללים בסוד קו האמצעי כא' יעש' י' פעמי' ה' דהיינו סוד חג"ת נ"ה נכללי' בעשר עולי' חמשי' וזה בסוד הת"ת מהבינ' דהיינו עץ החיים והיינו ן' והוא בסוד אשת חיל עטרת בעלה י' על ו' ונעשית ן' והיינו סימן מגן ששם נוריאל שר הת"ת הנק' אוריאל מימין ונוריאל משמאל ששם הבינ' בעלת החמשי' ורפאל לא נזכר הנה דהיינו שר המ' דכיון שהכוונ' באומרנו מיכאל חסד וגבריאל גבור' ונוריאל ת"ת א"כ מכ"ש שבאומרנו שכינ' רפאל תמן דהיינו שר השכינ' כנודע ולפי זה מלת חלה לשון חלה ונחה במקום מנוחת' דהיינו בת"ת במקו' הגון וז"ש חלה שכינתא כלומר שוכנת שאינ' נעה מימין לשמאל והטע' דבאתר דאילין מלאכין שהם דוגמא ודמות לג' אבות כנודע א"כ אבהן תמן שהם מרכבה אליה' בסוד המרכב' למט' ובהיות המרכב' למט' שלמ' הוא שלמ' למעל' בספי' כי השכינ' רודפת אחריה' מפני שהוא רגל ד' דמרכב'. ובה ויחל. הענין כי תפלות האבות תקנום ולכך בבחינ' זו שהשכינ' בג' אבות הוא נק' חלה תפל' ודאי ועכ"ז עיקר תפל' היא בהיות' בסוד קו האמצעי וז"ש בה צלינא הה"ד ויחל משה למדתו והיה תפלתו אדנ"י יהו"ה אלו קשר מלכות עם הבינ' ע"י הקו האמצעי ובזה נרמז כל הסוד והיינו סוד ישראל קו האמצעי הנוטל החלה ליתנה בימין ויהיה ג"כ פירוש חלה לשון תחל' שהוא תחל' וראש לאבות בסוד עטרת בעלה והיינו אתה החלות להראות את עבדך את גדלך חסד ואת ידך החזק' גבורה וגו' אשר מי אל בשמים ת"ת והיינו חג"ת והוא והם ראש תפלתינו בכל מקום ובה חלה זכות וכו' הענין כי השכינ' יש לה ב' בחי' ימין ושמאל ימין לצדיקים והיינו בחי' המלכות בסוד י' על הו"ה מקור נפתח לרחמים אחזי זכותא על בנהא ישראל דתמן רמ"ח פקודין דהיינו בעסק המצות שישראל עוסקי' בתורה אדרבא מעלי' אותה למעל' להיות ראש לזכות והאור גובר ומושכת אליה' מצד החסד דהיינו אברהם רמ"ח רמ"ח פקודין שהם רמ"ח אורות מקורות וחלה זכות ואור לאבות כי נפתחים המקורות כנז'. אמנם הרשעים ע"י פקודין דלא תעשה שהם שס"ה בגבור' בגבור' תתאה דאתי מגבור' עילאה דתמן ה' תתאה ולמט' ממנה י' בסוד ה"י מן אלהי"ם ושם עליית פגם עבירות ושם התעוררות סמאל ומשם מתעורר אליהם הדין ולכך המקורות נסתמין אליהם ומה שהיה המקור דהיינו מלכות עולה אל החכמ' אור מתהפך ממטה למעלה ומשם חוזר ממעל' למט' מלאה כל טוב מצד הצדיקים נעשה מצד הרשעי' הוה"י דהיינו שהיא יורדת למטה להם דין חזק שאינה יכולה לעלות שהיא בושה שאין לה מעשים טובים ולכך תמה להם זכות אבות והיא נעשית שפלה משפעת החיצוני' דיני' לדונם והיינו ארורי' הרשעים שמהפכין מדת רחמים דהיינו יהו"ה והוא היה מהפך הוה"י וכל ז ה איננ ו שו ה ל י שהיה טורח סמאל תמן להפך השם ואסתר מתקנת י בוא ה מלך ו המן היום והיינו סוד החל' ובזאת המצוה היא מתהפכת משמאל לימין והיינו חלה הנתנת לכהן כנז'. מהרמ"ק זלה"ה:

קעד ע"ב ציצית פקידא דא איהו לאדכרא כל פקודי אורייתא אם כן בהכרח גמור מצוה זו בית קבול והיכל לכל המצות כיון שכלם נכללות בזו שבראיית' תלוי זכירת כל המצות עוד שיש בראייתה ב' דברים כאומר וראיתם וזכרתם ועשיתם זכירה בת"ת ועשיה במלכות וז"ש דא הוא סימנא שהוא במלכות דמלכא ת"ת לאדכרא כנגד ת"ת ולמעבד כנגד המלכות ציץ לאתעטרא וכו' הענין שהצי"ץ הי' כתוב בו קדש לה' וסודו בחכמה וע"כ היה במקום הנחת תפילין והזהר בעצמו בת לחכמ' והוה מתעטר בו החסד שהוא כהנא רבא ולא היה משמש לישראל אלא להסתכל בו מפני שא"א להניחו שום אדם מפני שהוא למעל' במדרג' עליונ' כנז' ואין מי שישיג שם כדי להניחו ממש אלא כהן אמנם העינים שבאדם שבהם סוד הראות שהם מחכמ' ומבינה היו יכולים להסתכל בו ולהשיגו ולזה היה מניחו כ"ג כדי שיסתכלו כל ישראל בו וז"ש ודא איהו ציץ לאסתכלא ביה עיינין והטעם דאיהו סימנא דעלמא עילא' דהיינו בינה הנאחזת בחכמ' שע"י נק' עילאת כנודע דאתעטר ביה כהנא רבא שהוא החסד ולכך סגולתו לישראל לכפר על עזות פנים והענין כי העזת איש רשע בפניו והיינו רוח רעה השורה בפנים מקלקלהו וכדי לטהר האדם פניו מהפגם הזה היה מסתכל בציץ כ"ג ומתכפר לו וווח רעה מתעבר ממנו והטעם כי הציץ סוד חכמ' ובינ' שאין קליפות מגיעות שם ופנים הרעים אינם מביטות באורם ולזה בהסתכל האדם בעיניו בציץ שהם סוד חכמה ובינה מתעבר רוח רעה ממנו מיד מפני שאין פנים יונקים ורואים במדות אלו אצא פני הת"ת הנק' אמת וכן כל פני הקריא' שהם נאחזים באמת אמנם פני השקר שהם החיצונים ח"ו אין להם בהסתכלות שם. וז"ש דלא קיימא קמיה אלא פנים וכו':

קעה ע"א ציצית נוקבא. היינו במלכות וסגילתה קרוב לסגולת הציץ כי הציץ מעביר העזות פנים שהם מן קליפה א' וזה מעביר השכחה שהיא מן קליפה אחרת והיינו קליפות המחטיאות האדם בשוכח שאינם קשות כ"כ כאותם המחטיאות האדם בעזות פנים ולכך ציץ דכר היה מעביר עון ופשע שהם קליפות המחטיאות בעזות פנים וציצית היה מעביר השכחה שהם קליפות המחטיאות האדם בשוכח ובשוגג וז"ש אסתכלותא לאדכרא ולהיותה למטה בסוד הנקבה היא נמסרת לכל וז"ש ודא לכל בר נש משא"כ בציץ אסור לאסתכלא בשכינתא. בה בעצמה בלי לבושיה לכך צריך להלביש אותה כענין אומרו ופרשו עליו בגד כליל תכלת והיינו לבושי השכינ' שהוא בסוד כסא לבית דוד דהיינו בין דוד מלכות כסא אליה והיינו סוד מדרגות אשר למטה מהאצילות שבהם מתלבש אורה והיינו סוד בריאה יצירה עשייה שרפים חיות אופנים ולהיות הכחות האלו בסוד הדין כגון היכל זכות שבו הדין לבני אדם לכך מעורר יראה ודאי והיינו תכלת שבו דין וכליון חרוץ וז"ש לדחלא מההוא אתר ששם הדין על האדם וע"י כך יתעורר היראה הטובה ויכרת השכח' מפני זכירת המיתה כאומ' אם נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה. על ציצית ממש על המלכות לכסותה שהיא שאר חוטי לבן והיינו שחורה אני מבחוץ בדין ונאוה מבפנים. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב כתיב מכנף הארץ זמירות שמענו וכו' ענין מכנף הארץ הענין בקיצור כי כמו שיש ל"ב שבילין דחכמ' כך יש ל"ב שבילין במלכות כי הם כבוד למעלה ל"ב למט'. כנז' פ' פנחס דף רנ"ו ע"ב והחכמ' נק' שלמה פי' פריסה כנז' באדרא ובסוף פ' פקודי ועליה נאמר עוט' אור כשלמ' כי מסוד החכמ' הנק' שלמה שבה נתעטף הקב"ה והבהיק ויצא כח האור שהוא החסד וכן המלכות נק' שלמה וכל זה בסוד חכמה עילא' ותתאה כאשר ביארנו כל זה דף רפ"ג פ' וילך על פסוק זה בעצמו ולכך נק' כנפי הארץ ולז"א כי לגו אותן ל"ב שבילין עילאין נפקו אידך ל"ב חוטין תתאין שבציצית ונק' זמירות וכל אלו נמשכין דרך היסוד כי סתם חוט הוא היסוד בסוד חוט של חסד והנה הם פאר וצבי לצדיק יסוד עולם כי בו נכללו כל הל"ב עילאין ול"ב תתאין בסוד שם יאהדונהי שבו מתייחדין ב' שמות הנז' ולהיות כי הם דין ורחמים השם הנז' לכך היא מקבלת משני קוים אלו ולכן כל החוטים צריכים שיהיו שזורים וכפולים לשנים ואח"כ נעשין א' לרמוז אל הייחוד הנז' מדין לרחמים ולז"א וכל חוטא כלילא בתרין סטרין ולהיות כי כל אלו החוטין הם סודם אורות בסוד חוט של חסד ואור הוא ר"ז בגי' כנז' בפ' וילך מפרושים דף קפ"ד ולכן אמר רזי לי וגו' והבן. והנה נודע כי סוד הטלית הוא במטטרו"ן וכנגד ד' כנפות הטלית הם ד' חיות הקודש ולכן הוא לבן אמנם סוד התכלת שבו הוא סוד כסא דין שבסנדלפון המכלה הכל והיא רצוע' הנז' כאן וכנז' פ' פנחס דף ר"ל ע"ב סוד תכלת ולבן ודף רכ"ח ע"א ופ' צו דף כ"ט ריש ע"ב:

תם ונשלם פירוש פרשת שלח לך מהרח"ו זלה"ה בילאו"א

כמה עילאין וכו' דייק לישנא דקרא דקאמר הנחמדים דהיינו תאבין אבל כיון שהמשילו בזהב ולא בחמדה אחרת מורה על עלויים על שאר הדברים שהם מעולים מכל מיני המתכות אפילו המשובח שבכלם וכיון שאמר מפז רב יורה שהם יקירין שפז רב לא יערכם. ומה שאמר תאיבין אינון לעילא מאומר הנחמדים וממה שהוסיף לומר מדבש ונופת צופים שהוא מאכל דהיינו חמדת פחותי הערך אמר תאיבין לכולא שאפי' אותם שהם סכלים מתאוים לה כ"ש החכמים וממאי דנקט דבש שהוא משל הדברים הנסתרים כאומרו דבש וחלב תחת לשונך (לא נתן לדבר) [בכ"י נתן טעם לדבר] וז"ש בגין דאינון שמא קדישא וכו' ואפשר דדייק לישנא דקרא מצד הבינה ה' הנחמדים מזהב ומצד החכמה מפז ר"ב דהיינו י' ומצד המלכות ומתוקים מדבש ה' [בכ"י ז'] ומצד הת"ת ונופת צופים כי הנביאים נצח והוד הם צופים ודאי ונופת שעליהם ת"ת וכנגדם רמז ואמר כמה עילאין פתגמי אורייתא . מצד החכמה העליונה על כל השם. כמה יקירין מצד הבינה.

תאיבין אינון לעילא מצד הת"ת תאיבין אינון לכולא. מצד המלכות וטעם אלו המדרגות בגין דאינון שמא קדישא יהוה כדפי'.

וכל מאן דאשתדל באורייתא עם היות שיהיה במלכות אחת או דין או איזה פרטי כאלו אשתדל בשמא ממש בעצם השם ואחר שסוד שם יהוה בת"ת וידוע שהת"ת אוחז למעלה בבינה ולמטה במלכות והוא בעל ו' קצוות מנגד לנגד החיצונים לכך אמר אשתזיב מכולא נגד כל איזה בחי' שיש אל החיצונים.

ואשתזיב בעלמא דין מצד אחיזתו במלכות ואשתזיב בעלמא דאתי. מצד אחיזתו בבינה ואפשר שרמז באומרו עילאין יקירין תאיבין לשון רבים. לרמוז אל ששה קצוות שהם שית סדרי תורה דהיינו ששה קצוות עילאין בחכמה יקירין בבינה תאיבין בת"ת ובמלכות כדפי' והיינו הנחמדים בחכמה ובינה ומתוקים בת"ת ובמלכות והם זהב ופז רב שלשה גדולה גבורה ת"ת זהב גבורה פז ת"ת ראשו כתם פז רב גדולה ואלו הנחמדים בין חכמה ובינה שמה שבין חכמה אל הבינה הם שלשה אבות יו"ד שלשה נקודות ה' שלשה ווי"ם שהם ג' אבות ונופת צופים נצח הוד ויסוד ביניהם נופת ואלו הם הממוצעים בין ו"ה אל הייחוד ולכך הם נחמדים מצד חמדת הת"ת והמלכות והיינו בגין דאינון שמא קדישא וכו' כדפי':

אשתזיב מכולא. וזה טעם יקירותם.

אשתזיב בעלמא דין וזה טעם אל התחתונים. אשתזיב בעלמא דאתי וזה טעם אל העליונים והענין שניצול מן המקטרגים לאדם בעולם הזה הגשמי ומן המקטרגים בעוה"ב ובענין זה תועלת אפי' לרוחניים:

אילנא דחיי ת"ת.

בכלא אחיד. שהת"ת כלל כל שש קצוות והוא חיים לכולם והיינו (עץ שבו) [בכ"י עץ חיים שבו] חיים לכל הספירות. ולפיכך בו כלל כל הדברים שבעולם שאין לך דבר שלא יוכלל בחיים בת"ת שכולל כל הספי' שבהם כלל כל הדברים הנמצאים ור' יצחק ס"ל דממש אחיזתו בבינה בעצם ולכך הוא (נאצל) [בכ"י נצול] מכל הקליפות כענין הבינה המצלת מכל החיצונים ונודע שהחיצונים הם ב' בחינות הא' שאר כל המקרים המתרגשים שהם ששה מדרגות מדין ו' ספירות הב' המיתה שהיא אם לכל הדינים ולכל המקרים בעולם והיא תלויה במלכות אילנא דמותא ורפואת ב' ענייני' (אלו בבינה) [בכ"י אלו תלוים בבינה] שהיא המתקנת כלי הדינים ולז"א חירו אית ליה מכולא מכל מיני מאורעות קשות שהם מששה קצוות חירו ממיתה שהיא ממלכות ודיניה והכל מתתקן ע"י רחמים וחירות הנשפע מהבינה על ששה קצוות ואפילו על המלכות וז"ש בגין דחירו וכו' הם ב' בחי' עליה שריא להשפיע למלכות ואחיד ביה ממש מצד הת"ת שהרי התורה ת"ת והעוסק בה זוכה לבינה. כעין שהבינה היא עם הת"ת בבחינות אלו וכנגד ב' בחינות אלו אמר אלו ישראל מנטרין אורייתא אשתזיבו מכלא שהם שאר דינים משאר הבחינות ולא אשתכחו בגלותא שהוא מצד המלכות הגולה עמהם והיינו בסוד חירות בינה על הלוחות דהיינו על התורה שהם ב' לוחות ו"ה לוחות מעשה אלהים דהיינו ו"ה תורה שבכתב ותורה שבע"פ מעשה אלהים בינה ולכך חירות בשתי בחינות:

חילא דימינא. כח החסד.

ושמאלא אתכליל בימינא. שע"י הת"ת הגבורה נכללת בחסד. מאן דעביד וכו' שהרי לכלול ימין בשמאל הוצרך אל הת"ת האמצעי ומאן דאחלף חריב עלמא. וענין אחלף הכוונה במעשיו הרעים אמנם בסוד הנני בני הוא ענין (ראה) [בכ"י נאה] נתבאר בזוהר דהיינו אברהם נתהפך לשמאל להכניע שם הגבורה וכן כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו הוא דבר טוב. והטעם שממש הם חסד עושים פעולות הדין כדי להפך הגבורה שתהיה חסד נמתקת. אמנם קרח שרצה שלא תכלל גבורה בימין אלא שתהיה הגבורה פועלת דיניה בימין במעשיו הרעים במחלוקת כדמפרש ואזיל ולכך אין (להקשות) [בכ"י להקשות מאלו] ונ"ל שהענין כך מאן דעביד ימינא שמאלא כענין את אשר החמרת הקלתי אוסר המותר היינו ימינא שמאלא ומתיר האסור היינו שמאלא ימינא. וכענין זה בכל הדברים שנותן העליון תחתון ותחתון עליון החייב פטור והפטור חייב הכשר פסול והפסול כשר והיינו דאית ימינא ושמאלא השמאל אוסר ומחייב פוסל ומטמא והימין מתיר ומזכה מכשיר ומטהר. ובבחינה זו אמר מאן דעביד וכו' אמנם עיקר התורה מן הימין בלי פירוד דהיינו כללות הסכמת שמאל בימין וימין בשמאל כדפי' דהיינו הלוי עובד ומסכים אל הכהן וקרח ראה (להעביר) [בכ"י להפריד] זה. להחליף כהן לוי ולוי כהן והיינו באותה הבחינה הרעה ולא עוד אלא סוד קו האמצעי המכריע המייחד הקושר ההכרעה הנזכרת ג"כ פגם בבחי' דיבור רע חילוף דבר טוב ולא עוד וכו' (הוצרך מפני) [בכ"י הוצרך לזה מפני] שאין נראה שיהיה עונש ענין זה כל כך שעדיין הוא בגיהנם. לז"א דאשתכח ביה לישנא בישא ולפיכך עונשו מרובה. דאתעניש על כולא:

ר' יהודה אמר וכו' פליג אדברי ר' יצחק דר' יהודה ס"ל דאי אחליף לחוד לא היה חייב כלל שהרי מצינו החילוף במקומות כשר אמנם היה ממש שלא רצה שתהיה גבורה נכללת בימין ע"י השלום שהוא ת"ת אלא רצה להפרידה להחזיק במחלוקת דהיינו ימין לעצמו והשמאל לעצמו. ואין ביניהם שלום שהוא ת"ת כדמפרש ואזיל:

דלעילא ותתא. כי בספירות יש שלום בין ימין ושמאל (והמלאכים) [בכ"י ובמלאכים] מיכאל וגבריאל כדדרשו רז"ל המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. ובגשמי היסודות אש ומים מורכבים יחד לכך אתאביד מע לא ותתא מכל העולמות שאין לו מעמד אלא בגיהנם יסוד האש לבדו בעל המחלוקת שהוא הח צוני שלא נכלל בשלום בשום א' מג' עולמות הנזכרים:

נסיב עיטא בישא. היינו ויקח קרח. לקח דבר העומד בעצמו דהיינו עיטא בישא ולזה לא הוזכר מה לקח עוד פי' ויקח לא לקח כלום אלא קרח שנשאר קרח ממה שהיה בידו. וז"ש כן מאן דרדיף וכו'. והיינו ויקח ההבל שלא לקח מה שהיה רוצה ונעשה קרח קרחה.

קרח אזיל במחלוקת. אחר שפירש קרח מחלוקת כדמסיק אם כן יהיה הפירוש ויקח קרח נטל לעצמו מחלוקת וזה (כאשר סוד) [בכ"י כאשר נבאר סוד] המחלוקת בעצמו מה ענינו כדמפרש ואזיל מאי מחלוקת.

מאי מחלוקת פלוגתא. ר"ל בזולת היותו לשון קטטה הוא לשון פירוד וחלוקה להפריד למעלה ולמטה ויהיה הענין שממש (מקדיח) [ואולי מקריח] תיקון עליון שהתיקון העליון הוא היות שלום וזה עשה קרחה בתיקונים העליונים כדמפרש ואזיל. מחלוקת פלוגתא דשלום ר"ל נגדיי בר פלוגתיה שמא דקב"ה שלום איקרי ת"ת שבו שם בן ד' נק' שלום: