אור החמה על ספר הזהר ג:שנ

אמר ר' יהודה כמה ספרי וכו' מייתי ליה לפרושי דברי ספרא דצניעותא כדמסיק.

אושיט רגלוי למיהך וכו' היינו נגד השכינ' שהיא לרגלי # ומעידים לו ראשונה שאל יחשוב שיכשל בעבודה אלא יתעסק בה ואל יחשוב למכשול רגלי חסידיו ישמור ירצה אפילו שיעשה לפנים מן השורה לא יבואהו מזה מכשול אלא רגלי חסידיו ישמור ההוא שמירה ואם יחשוב שבכח העבירה יהנה אינו אלא ורשעים בחשך ידמו ממש הקב"ה מחשיך להם הדרך מצד החשך השמאלי הפך הימין והיינו מצד הגבורה המחשכת הדין על ידי הגבורה חשך תתאה על ידי החושך החיצון ואם בענייני העולם שהם גם כן צד (ההבאתה) [בכ"י ההבטחה] בדברי העולם כי לא בכח יגבר איש ועוד מעידין לו על טהרה גשמית וזהו שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים והטעם כי סוד בית האלהים מדת המלכות והרגלים המטונפים ממש מורה שליטת החיצונים ואחיזת' בסוד רגלים וממש מאחז אותם במקום שאינו צריך בענין שבחזרה ראשונה מעידים לו לקשרם בימין דהיינו רגלי חסידיו ובשניה מעידים לו כדי לשמרם מהחיצונים מצד הגבורה ולזה קראה בית האלהים ממש מצד הגבורה שהחיצונים אוחזים שם כדפי' בשלישית מעידין לו מצד האמצע פלס מעגלי דרכיך מצד קו האמצעי שהוא בין שני הבחינות והיינו שאין ראוי לאדם שיהיו מצעדיו כלם לצד א' אלא בפלס ומאזנים לאחוז מזה וגם מזה אל ינח ידיו בענייני עסקי המצות.

כד פתח עינוי. היינו העדאה מצד י' ראשונה של שם שבה היא הראיה ולזה אמר עיניך לנכח יביטו שלא יגרום עקימת עינים להביט במה שהם חוצה אלא לנכח דהיינו שתהיה החכמה נקשרת בבינה ואם יראה בחיצונים יפרד ח"ו.

קם למללא. היינו העדאה מצד ה' ראשונה ולזה אמרין נצור לשונך שהוא (ביו"ד) [בכ"י סוד] לשון וא"ו ומשך וא"ו שבתוך הפה ושהיא ה' עליונה מרע שלא ימשך משם אל החיצונים שהם הרעים ונמצא מפריד בין ה' לו' ושפתיך הם נצח והוד שהם שערי צדק העליון דהיינו בינה מדבר מרמה ונמצא מפריד בין ה' עליונה לה' תחתונה.

אושיט ידוי שהם מצד ו' דהיינו הגוף המשתמש בימין ובשמאל לזה אומרים לו סור מרע שלא ימשיך כח משם אל החיצונים ועשה טוב לייחד קב"ה ושכינתי' גאולה אסתלק כדפי' והטוב בעיניך עשיתי בקש שלום מצד הרע והרי ד' הזהרות לד' אותיות של שם.

אי יציית להו יאות. ירצה העדים הם כחות קדושים ממש מהיכלות כגון המעידים על הרגלים מהיכל לבנת הספיר ועצם השמים ונוגה ומעידים על העינים ועל הפה הם מהיכל קדש הקדשים והמעידים על הידים הם מהיכלי זכות אהבה ורצון ויש נגדים מצד החוץ לכך הוא עומד לפני המלאך אם שמע למלאך הרי טוב ואם לאו והשטן עומד לימינו גובר השמאל על הקדוש הימין לשטנו בכח מעשיו הרעים ואז מלאך טוב עונה בעל כרחו ומעיד וז"ש כלהו סהדין עליה בחובוי וכנגד אלו הד' הם ממש ד' מצות כנגד החכמה תפילין בין עיניו וכנגד הבינה רצועות על לבו וכנגד הת"ת תפלה של יד שהיא בין שתי ידיו כדפי' וכנגד ה' אחרונה כנפי החיות שהם כעין הרגלים כענין שעם היות (שהם) [בכ"י שהם ארבע] עדים בד' אותיות כך ממש הם ד' ציציות כדפי' בתיקונים שד' אותיות שם הוי' ה בארבע אותיות שם אדנ"י הם שמנה חוטים כענין שהם ארבעה לקדמות ארבע והיא ה' אחרונה כלולה מהארבעה כולם והם אלו לנוכח אלו ארבעה גשמיים (בעלות) [בכ"י בזולת] לנוכח ארבע רוחניים הנזכרים והם גם כן למעלה בשם יהו"ה וארבעה בשם אדנ"י כאשר אבאר בס"ד:

אתעטף איידי דסגיין מילוי אחרי' ותפילין איידי (דאמר) [בכ"י דזוטר] מילוי אקדמיה ולא שיהיה מצות תפילין קודמת דהא איפכא שמעינן בפ' במדבר:

ארבע מלכין נפקין. השתא מפרש ואזיל בריי' דספרא דצניעותא דקאמר ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע ופי' ארבע סהדי דקשוט הם ארבעה הנז' למעלה א' מעיד על הרגלים ב' מעיד על העינים ג' מעיד על הדבור ד' מעיד על הידים והם ד' מלכין הם סהדי קשוט.

דמלכייא תליין מארבע זויין כנגד הציציו' שהם עדים כדכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכן ועשיתם את כל מצותי. נפקין לקדמות ארבע שהם ד' ציציות בד' זיוויות ובהם תלוי העדים הנז'. ואמר עוד.

בהו תליין כענבים באתכלא ופי' ותליין בהו כענבים באתכלא מה אתכלא וכו' ירצה שהיא מצוה א' כוללת רמזים הרבה בסוד החוטי' והציציו' והקשרים וז"ש.

דבעי לכרכא ביה וכו' אמר עוד שבעה רהטין וכו' דהיינו לא ימעט (מזה) [בכ"י משבעה] כדמפרש ואזיל רזא דדוד מלכא. שהתכלת רמז למלכות ולא סתם במלכות אלא בבחינה שהיה דוד מרכבה אליה כדבסמוך:

ודא חוטא דאברהם כדפי' בזכות שאמר אם מחוט ועד שרוך נעל זכה למצות ציצית ולמצות תפילין ולמצות חליצה וכו' ובא לרמוז באמרו דא חוטא דאברהם היותו מצד אברהם שהוא סוד הגרים במלכות. תכלית דכולא. סוף כל המדרגות או ירצה שהוא דין המכלה הכל. והנה אברהם שנטפל אליו מלך סדום אמר תן לי הנפש והרכוש רצה סמאל להכלל עם אברהם כיצד תן לי הנפש שיהי' לו חלק במלכות הנק' נפש והרכוש שהוא סוד מרכבות תחתונות שהם מיעוט של סמאל קח לך לערב קדש בחול וחול בקדש ולזה השיב אברהם הרימותי ידי אל ה' הגביה המלכות למעלה שלא ישלוט עין סמאל בה והנה מצד מה שאמר והרכוש קח לך אם מחוט מתחלת החוט הזה שהוא חוט תכלת שעל מצולות ים ופרשו עליו בגד כליל תכלת אם אקח מכל אשר לך איני רוצה חלק בשלך והנה הבדיל הטומאה מן הקודש לכך זכה לתכלת שבציצית המזהיר האדם להבדיל מן הטומאה והיא בחינה קדושה שעל החוץ כדפי' מדה כנגד מדה עוד אמר ועד שרוך נעל והיינו סוד מנעל של חליצה שג"כ היא חלק לבניו להציל זרעו מדינה של גיהנם לאלו המתפשטין מן הנעל דרך הרצועה המתפשטת (ומתשצת) [בכ"י ומתשדכת] עד שהיא מגעת אל החוץ לזה אמר אם מחוט ועד שרוך נעל שגם אלו אין ראוי שישלוט בהם החיצוני אלא להבדילם משם ע"י החליצה וגם מה שהיה רוצה להאחז כאלו גם הבדילו וזכה לבניו שינצלו ע"י רצועה של חליצה והיינו תכלית דכולא שזכה לבניו ולא ישלטו בה אלו החיצונים והיינו סוד התפשטות הכסא למטה לדעת ר' יהודה ואמר כסא הכבוד איקרי לדעת ר' יהודה עם היות כסא הכבוד ועלה למעלה מתפשט עד למטה ולדעת ת"ק אין כסא מתפשט עד כאן ועכ"ז ר' יהודה אמר איקרי ואינה ממש וירצה כסא וכו':

כסא הכבוד איקרי. שהוא התכלת במלכות בבחי' היותה כסא לכל המדות ולכך תכלת פירשו רז"ל שהוא דומה לכסא הכבוד ור' יצחק פליג דאין הכי נמי שהיא במלכות סוף המדרגות אמנם היא מקבלת מששה עליונות וכלם נכללות בה דהיינו טעמא דז' כריכות. ולמאי דאמרו המוסיף אל יוסיף על י"ג יש רמז ג"כ בתלת עשר מכילין דרחמי שהם סוד ו' קצוות ממעלה למטה וממטה למעל' ומלכות פתח כניסה להם וז"ש והאי הוא פתיחא דכולהו וקשיא ליה השתא א"כ היה ראוי שיהיו י"ד [בכ"י י"ג] כריכות י"ג של רחמים והוא שהיא פתח הכניסה ועוד היה ראוי שיהיו כל הכריכות בלבן וא' לבד בתכלת לזה אמר ואיהו חוטא חד וכו' כלומר גוון החוט (לבד) [בכ"י לבד רומז אליה שאינם מושגות הי"ג אלא על ידו ולכך גוון החוט לבד] מגוונהא כלומר אינם מושגות אלא בפעולת המלכות.

מחד נונא דאזיל בים כנרת. תימא הוא והרי חילזון אינו אלא מהים הגדול כדמוכח פרק במה מדליקין וכן בפרק קמא דמגילה. ואפשר לומר כי דבריו על צד הרמז שים כנרת נק' המלכות כדמפרש ואזיל לא שיהיה הים הגשמי כנרת וכאשר רציתי להעמיק בגמרא תמצא שנחלקו המפורשים במשמעות הענין כי לדעת התוספות בפ' כלל גדול נראה ששולין אותו מן הים ולדעת רש"י בפרק חלק נראה שעולה מן הים ליבשה ומשרין ע"י גשמים שנופלים עליו ומשם הם צדין אותו וצידתו מן היבשה ועלייתו מן הים אינו מוכרח בשום מקום שיעלה בים הגדול ולא נאמר שיעלה ג"כ מים כנרת ודקדקתי בסוגיית התלמוד ולא נמצא אלא שאומר בפ' במה מדליקין שיוגבין הם צידי חלזון מסולמא של צור ועד חיפא ומי יאמר לי שאינו שעולה מן הים אל ההרים הקרובים ושם צדין אותו כדפי' רש"י בפ' התכלת לכך אני אומר שגם (אינו) [בכ"י מינו] נמצא בים כנרת שהרי ציפורי בחלקו של זבולן ונראה בפ"ק דמגלה ששם נמצא חלזון ואינו מוכרח סוף סוף אין לנו ראיה גמורה משום מקום ועיין בפ"ק דמגלה ובפ' במה מדליקין ובריש פרק חלק ובפרק התכלת ובפ' כלל גדול.

כנור דוד מנגן מאליו למלכא קדישא. וכו' היינו סוד שיר השירים שהיא משוררת תמיד לנגד הת"ת כדי להתייחד ע"י (בבינה) [בכ"י הבינה] וממנה עולה התעוררות אל הבינה והיינו עייל עד רקיעא ת"ת ומרקיעא לכורסייא בינה דהיינו מה שפירשו רז"ל תכלת דומה לים דהיינו ים כנרת ים דומה לרקיע ת"ת ורקיע דומה לכסא הכבוד בינה כדפירש:

דהכא כתיב מצוה קשיא ליה א"כ לימא שהם למעלה יותר ולא במלכות כיון שהם י"ג מכילין שהם מהכתר או ז' שהם ז' מדות עליונות. וגוון תכלת עולה עד הבינה תפרש שהם בבינה לפחות לזה הכריח שהם במלכות ואמר דהכא איהי מצוה סוד מצוה היא במלכות בהיותה פתח כניסה לספירות וראיה מדאמרו מצות המלך דהיינו מלכות ודאי מלך והציצית (ניראת) [נקראת] תשמישי מצוה.

ואי תימא א"כ האיך אפשר שהם במלכות והם י"ג מכילין או שבעה לזה אמר דתאנא יסודא ושרשא דהיינו בינה שרשא דאילנא כדפירש בתיקונים ויסודא כמשמעו דהיינו שש קצוות המתגלים הם נקשרים עם המלכות וז"ש במלכו מתעטרין כחדא. והטעם מפני שהוא שער הכניסה וז"ש ודא היא (כתרא.) [בכ"י פתחא] וצריך שיהיה מציאות כל שאר הספירו' בה כדי שישיגם בה.

פתחו לי שערי צדק כלומר שערים שהם צדק דהיינו מלכות אבא בם אודה יה דהיינו בינה וחכמה וכתיב זה השער לה' דהיינו ת"ת ואפשר שהוצרך להביא פסוק שני משום דאפשר לפרש שערים של צדק דהיינו נצח והוד שעל ידם נכנסים למלכות שבת"ת שכך פי' בתיקונים לכך הכריח מלשון זה השער שפירושו ודאי על המלכות. וע"ד אינון סהדי וכו' אהדר לפרש סיפא דמתניתין דספרא דצניעותא. סהדי סהדותא במלכות ויורדים עד מקום (העדור) [בכ"י הפרוד] ולא קיימי בדוכתייהו. שמקומם למעלה באצילות בספי' העליונות והם למטה ומשם יפרד להעיד באדם:

תשמישי מצוה נזרקים, שאינם בקדושת שאר ספירות העליונות אלא הם תשמישי מצוה מרכבות תחתונות המשמשות למלכות שהם נזרקים למטה בהפרד.

ואי תימא לולב וכו' כלומר שהם תשמישי מצוה והם רומזים למעלה בסוד ז' מדות כדפי' במקומו לזה אמר אלא אינם תשמישי מצוה אלא תשמישי קדושה בגין דרשימין בכתיבה דשמא קדישא שהם ממש אותיות השם כמבואר בכמה דוכתי כענין שהם במלכות כלים אל עולם האצילות ותשמישי קדושה ולכך הם סוד יהו"ה. אינון חוטין לאחזאה וכו' שכל מה שנדרש עד עתה הוא בסוד הכריכות אמנם שאר הענף שהם החוטין דריש השתא ר' יצחק: לד' סטרי עלמא. בסוד ד' חיות המרכבה מיכאל לדרום אוריאל למזרח גבריאל לצפון רפאל למערב. וכשנחלק ל"ב נתיבות לד' מחנות אלו הם ח' לכל צד. והיא שלטא על כלא. שכינה על ד' חיות ל"ב העליונים והתחתונים שכולם אין להם חיות אלא מלמעלה. ולב זה כלב עליון ושניהם יחד כלב העליון וז"ש וכלם הוא בלב וכו'.

ותליא בלב עילאה חכמה או בינה בלב דנפק מחכמה ל"ב נתיבות יוצאים מחכמה לבינה. שיעורא דהאי וכו' אורך החוטין ואפשר אורך לשיעור קומת אלו הדמוזים [בכ"י בחוטין]. אתוון גליפן חבור שחבר ר' אלעזר בסוד האותיות. ליבא. דא מלכו'. עינים. על אבן א' שבעה עינים: