אור החמה על ספר הזהר ג:שמח

בגין דזמין וכו' ויהיה לו לבוש (ביניהם) [בכ"י שניהם] להתלבש ויהיה מכיר כל אותם הכחות והם יכירוהו שלא יקטרגו עליו בעלותו שם.

דא הוא דאתיא וכו' היא המלכות מצד הדין דהיינו בחינתה (תראה) [בכ"י תתאה] שהיא דין וגבורה. על היאור היינו נהר דינור ששם היא מתרחצת מדיניה ולא אמר על הים מפני שבחינה זו שהיא דין הוא על היאור על נהר די נור לא על הים שהם כחות הרחמים ודוחק לפרש בת פרעה החיצונים ואפשר שהיא סוד הכסא דהיינו סוד הבריאה בת פרעה לשון גילוי (שלם) [בכ"י ששם] מתגלות הספירות על ידי המלכות לתת פרעון לכל א' כדי מעשיו והיא משפעת דיניה על ידי נהר דינור כדפי' ובזה ניחא ענין ונערותיה שהם ז' היכלות למטה מהכסא כנודע:

ואי תימא וכו' וא"כ הרי מצינו ים שנקרא יאור והוא היפך מאי דדייקת לעיל. ותירץ דלא אהדר לקריעת ים סוף אלא למכת היאור כדמפרש ואזיל דאתיין מסטרהא. אם נפרש בחיצונים יהיו כחות חיצונים אמנם דוחק שיגיעו בנשמת משרע"ה עם היות שהנשמה ברדתה עוברת בכל המדרגות ואם נפרש במלכות מצד הדין יהיו נערותיה סוד כחות קדושים מצד הדין.

מכאן ולהלאה לתתא. כלומר מתפרש ע"ד הפשט, בר האי קרא. כלומר עם היות שאני אומר שמכאן ולהלן ע"ד הפשט והיינו קרא דותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך עכ"ז קרא דלעיל דותתצב אחותו מרחוק שהוא בין הפסוקי' שפירשנו לעיל יתבאר ע"ד הנסתר דהיינו אחותו דהאי כי משרע"ה בת"ת כנודע אחותו היא המלכות והכוונה השגת מדרגת הנבואה בהיותו שם כענין מרחוק ה' נרא' לי ותתצב אחותו מרחוק באותה מדרגה הנראה לנביאים הנק' רחוק.

מאי משמע. כלומר מה בא להשמיענו כי אין ענין לזה שהיתה השכינה במדרגת הנבואה כי מה ענין זה לנשמה בהיותה שם ותירץ אשתמודעאן אינון לעילא מה שעתידין להיות אם נביאים אם חכמים לכך הורה על משרע"ה בסוד הנבואה קודם בואו וכלם מכירים מדרגתו ואפשר דאהדר לכולא שמעתין וקאמר מאי נפקא לן מינה ואהדר דתרתי שמע מינה חדא דאשתמודען וכו' דהיינו אומרו ותשם בסוף וגו' כדפירש לעיל ומשמע דנשמתהון כלומר ונפקא לן עוד שנית דנשמתיהון וכו' דהיינו מאי דדריש בקרא דוילך איש מבית לוי וגו'.

אב ואם לנשמתא ת"ת ומלכות ואם תאמר והרי נשמה מבינה ורוח מת"ת ונפש ממלכות (א"כ) [בכ"י א"כ איך] הם מזווגא דמלכא ומטרוניתא כבר הארכתי במקום א' בין לעילא בין לתתא בין למעלה שפע הבא לת"ת להתייחד עם המלכות אינו בא לו אלא מזווגא דדכר ונוקבא דהיינו חכמה ובינה הנרמז במלת בית לוי כדפי' לעיל בין לתתא סוד זווגא דת"ת ומלכות.

הארץ דא כנסת ישראל בכח הזכר ת"ת נפש חיה מאדם וכו' מחכמה דהכי דייק לשון חיה שהוא מחכמה כאומרו והחכמה תחיה בעליה ובפרשת בראשית האריך בזה. זכאה הוא חולקא (בעולם) [בכ"י בעולם הבא] מפני שמדרגת נשמתו מעול' מכל הנבראים:

בנבואה עילאה היות נבואתו מוזככת כדפי' ובדרגין יקירין ממדרג' גבוה בהיכל הרצון ולא בהיכל לבנת הספיר כשאר הנביאים דהוה דאין דינוי אפשר שכנגד השכינ' המתלבשת במטטרון והמנהיג העולם בדין קאמר שהיא נק' מלאך והיא דנה את האדם בתוך בית דין זה שהם סוד הסנהדרין ואפשר שכנגד ראש בחינת הגבור' דיצירה דהיינו זכות אל ראש הדיינים שבהיכל זכות קאמר דתמן ב"ד לכל הנהגת העולם ושם ג"כ הם דיינין נשמתין.

דכל בר נש דלא זכה וכו' וא"ת וכי יהושע לא זכה בעטוף המצו' אתמהה וי"ל דבגדי יהושע לא היה על זה אלא על מה שפירשו רז"ל בעון בניו שהושיבו נשים נכריות ולזה כאשר השליכו נבוכדנאצר בכבשן האש עם אותם הרשעים וכו' אלא נפקא לן לענין עטופא דמצוה כך ומשום דמצות ציצית גורם שיפרוש האדם מנשים נכריות כדאיתא במדרש ויהושע בניו פגמו בזה נמצא מצות ציצית אשר לו פגום כיון שלא הועיל להפריש בניו מעבירה זו. ומשום דלאו מיניה הוא שפיר קאמר ת"ח כמה לבושין אינון וא"כ ממציאות בגדים צואים נפקא לן ג"כ לענין הציצית:

דאשתמודע לגבי מאריהון וכו' מהקליפות ממש והיינו ממציאות חטאתיו ועונותיו ופשעיו והם צואים ומה גם אם הוא ממדרגות העבירות המחייבות אותו ליכנס אל תוך הקליפה הנק' צואה רותחת כדפי' בזוהר פ' פקודי והיינו בגדים צואים ובהיותם רואים אותו ממינם הם רודפים אחריו ומכניסים אותו אל מחיצתם ושם דנים אותו.

ברזא דספרא דצניעותא. לקמן מפרש ליה ומשנה זו היא בפרק ה'.