אור החמה על ספר הזהר ג:שמז

רע"מ מבלתי יכולת וכו' ולא לרחם עליהם מפני שהם גרמו לעצמם שפגמו בי"ג מדות שיסתלקו כדפי' בעי ביקרהון שלא הניחם לרצונם בשרירות לבם כשאר גויי הארצות אלא יהב לון אורייתא דקשוט. וכדי שלא ירפו ידיהם ממנה יהב לון נביאי מהימני וכו':

וחמו זיו יקרא וכו' הענין כי כל נביא ונביא מתנבא למעלה בסוד נשמתו כפי אצילות נשמתו כן הוא משך נבואתו מאותה המדרגה ממש ועכ"ז יש מי שיש לו נשמה דבריאה מכסא הכבוד לבד ויש מי שיש לו נשמה דאצילות ממלכות לבד ויש מי שיש לו נשמה דאצילות מת"ת שהוא שם יהו"ה. אמנם משרע"ה נשמתו למעלה ממדרגת סוד הדעת בסוד כללות עשר דרגין דחכמה דהיינו סוד השם במילואו כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א ומשם היתה נבואתו ועם כל זה שהיו משיגים נבואה מהמדרגות העליונות כדפי' עכ"ז היתה נבואותם מתלבש לבוש בתוך לבוש עד הגיע נבואתם להיכל לבנת הספיר ושם היו משיגים נבואתם ולא היה התעוררות נשמתם עולה אלא שם ומשם היו שואבים שפעם ממקורם העליון אמנם משרע"ה לא היה כך אלא היתה נשמתו עולה עד היכל הרצון שהוא היכל הת"ת הנק' אספקלריא המאירה ובזולת זה לא היתה נבואתו מתלבשת כלל אלא משיג נבואתו דקה מן הדקה בסוד נשמת האצילות המתלבשת בתוך נשמת הבריאה הבא' מתלבשת בתוך היצירה כענין (שמעלת) [בב"י שיתעלה] נבואת משרע"ה על נבואת שאר הנביאים ג' מעלות. הא' ממקורה העליון שזו בסוד המדרגות עד הת"ת ונבואת משרע"ה בסוד הדעת. ב' בלבושים שנבואת משרע"ה בלתי מתלבשת ונבואת שאר נביאים מתלבשת. ג' שנבואת משרע"ה בהיכל הרצון ונבואת שאר נביאים בהיכל לבנת הספיר. ודברים אלו מוכרחים מן הכתובים ומן המאמרים בזוהר ובתיקונים והנה על מדרגת הנשמה אמר.

אבל לא קריב למלכא וכו'. והנה על סוד העליה למעלה אמר פה אל פה אדבר בו כי סוד פה עליון דהיינו מהזכר בנקבה מלכות אל פה שהוא עולה עד היכל הרצון ששם סוד הנישוקים כדפי' בפ' פקודי ששם שכינה בשתי ההיכלות משום ששם ד' מתנות שכינה והיא נקודה אמצעית שם ושם אל הנביאים סוד הפה דרך מוצא הנבואה וכנגד הלבושים אמר ומראה ולא בחידות. ושאר הנביאים מאתר רחיקא בג' בחינות אלו (רחוק מחמת הלבושי') [בכ"י ליתא לאלו שלשה תיבות] רחוק מחמת שהנבואה יוצאה בהיכל הרצון והוא עומד בהיכל לבנת הספיר רחוק בערך הנשמה שאינה משגת מקום הדעת כלל:

כד"א ה' איש מלחמה. ת"ת והוא איש מלחמה מצד הגבור' שבצדו מבית לוי דא קב"ה וכו' היינו סוד החכמה המתייחדת עם הבינה בסוד הדעת ובית היא בינה ומפני שבחינה זו יחודם לעולם ואין להם פירוד לכך יכונה בשם לוי דהיינו מתחברן כחדא ולא מתפרשא לעלמין וענין מבית לוי פי' דא שארי לויתן לחידו כלומר מהת"ת בסוד הדעת הוא תחלת יחוד החכמה עם הבינה והכוונה שהלך הת"ת מבחינתו העליונה בין חכמה ובינה וירד למטה להתייחד עם המלכות כדמסיק:

בת לוי דא קב"ה. היינו מלכות ונק' לוי מפני שחדוש הלבנה משם וז"ש אתרא דנהיר דסיהרא נהיר דהיינו בסוד לוי הנרמז לעיל.

ותלד בן המלכות שהולידה נשמת משרע"ה מיחודא דת"ת עמה בהיות הענין מתעורר מסוד הדעת כדפי'. לזאת מלכות שהיא נק' זאת יקרא אשה.

בקדמיתא בת לוי לרמוז אל היותה בת אל החכמה והבינה הכי הוא ודאי. אמנם הוא קשה למה קראה בשתי שמות אחר ששתיהם במדה א' וז"ש וכי בת לוי בקדמיתא והשתא אשה ועוד שבקדמיתא בת לוי הוא מעלה לרמוז אל מציאות' מהחכמ' ועתה אשה שהיא ירידת מעלה ותירץ. הכי אוליפנא וכו' וכיון שנזדווג לה הת"ת נק' אשה והכא בת ואשה כלא בחד דרגא שאינה יורדת מעלה אלא נוסף לה היותה מיוחדת עם הת"ת ולא ירדה ממדרגת בת לוי.

תמוז ואב וטבת. י"ז בתמוז וט' באב ועשרה בטבת יוכיחו. מאי קא משמע לן שאין לו ענין לחדשים אלו עם [בכ"י עם אלו] לידת משרע"ה שהרי נולד לו' חדשים שהם ששה ויום א' ובאדר נולד משרע"ה א"כ אין בחדשים אלו משמעות כלל שהרי מאלול עד אדר ז' חדשים נמצא שאין בעבורו ולא (במולדתו חדשים) [בכ"י במולדתו שני חדשים] אלו שהם תמוז ואב לכך פי' שהם בהיותו למעלה בסוד הנשמה לפני הקב"ה שמר אותה מכחות הדין בהיותה מתעלם לפניו:

ולא יכלה עוד הצפינו. שהוצרך לרדת אותה הנשמ' למטה. סימנהא אוכם וחיוור כדמסיק והיינו תיבת גומא תיבה ודאי שהוא מלכות.

נוני ימא כחות שהם המלכות ולא בתורה אלא בסוד עולמות המרכבות והמלאכים כדכתיב זה הים גדול וגומר. למיהוי נטיר מינייהו. שלא ינידוהו מביניהם אל תוך הקליפות כנודע שיש נדחים משם ולמטה:

בחפו דנוני ימא. הלביש נשמת משרע"ה לבוש המלאכים משא"כ לשאר הנשמות שאינם עומדות אלא בסוד ג' עולמות אשר להם כדפירש לעיל חיוור ואוכם היינו (בחמר) [בכ"י בחמר ובזפת] אוכם מצד המלכות שהוא שחורה וחוור מצד חוט של חסד שעליה כדכתיב ונאוה: