אור החמה על ספר הזהר ג:שמג

קול אומר קרא היינו הקב"ה לעורר התחתונים לעזרת השכינה ואמר התרנגול הזה מה אקרא שאין מי שיקום כל הבשר חציר וכו' וכיון שאין מי שיקום מספר גנות אותם הישנים על מטתם והיינו עובדין דבני עלמא כי אחר שקרא ולא שבו עד ה' ולא דרשוהו מלמד עליהם חובה:

אצבעוי דיליה הם ה'. הגדול ת"ת הקטן מלכות והם מתייחדים אז בבוקר וזנים את. העולם בחסד היתה הגבורה נדלקת בדיניה והיה העולם נשרף ולהיות שתי אצבעות ת"ת אמצעי רב ודאי מאחור זעיר מלכות כנודע מתייחדים בחסד אברהם בבוקר.

חוטא דנהירו וכו' היינו חוט של חסד המשוך על המלכות לקושרא בימין אל הזווג ואז החמשה אצבעות שהם ת"ת רב מלכות אחורא זעיר נצח הוד יסוד שתים אחרים יתייחדו כולם אל הזווג ויעשו כלם לשתי כתות שהם ת"ת ומלכות ימין ושמאל תאומים ולעולם בסוד השמאל בעגלא ודאי ופני שור וכו':

שאלת ענפא דגורן לגו בעזרה דא אית וכו'. בעזרה שכנגד המלכות כס"ה היכלין לשכר שמירת שס"ה ל"ת מצד הגבורה כדפי' בתיקונים שמי עם י"ה שס"ה שלוה מצד המלכות להורות שיש לשומרים אותם שלוה מגיהנם שלים יסוד שלוה מלכות. לא ידיע וכו' מפני שהם שם מהבינה הנעלמת שבה כל ימי השנה כנודע שבע סדרין וכו' הם נגד שבע ספי' וזה על פני צד המתגלה מהם כענין הבינה שהיא נעלמת ואין מתגלה ממנה רק ז' ספי' והם מתחמות זו בזו כנודע.

ריש סטר מזרח. מצד הת"ת ד' אינון. לפי שהם נחלקים למזרח למערב לצפון ולדרום. והס חסד דרום מזרח ת"ת צפון גבורה מערב מלכות וריש סטר מזרח הוא מקצוע דרומית מזרחית וזה מבחר הבחינות בסוד מוליך לימין משה זרוע תפארתו לויתן ת"ת ימא רבא בינה. ז' תהומי ז' ספי' נעלמות שבבינה. שארי למחדי. מצד הבינה שבה השמחה ודאי:

ואתחפיין נהורין שאין מי שיכנס בבינה מהספי' אם לא בהיותם נעלמות נכללות בסוד הדעת דהיינו לויתן היינו מזרח סגירו"ן הם חסד וגבורה שרשים נעלמים בבינה לוייתן ת"ת נכנס אל התהומות האלו בסוד תרין עטרין דירית מתמן כנודע.

ומרגלא היינו סוד השפע שהוא מתעורר לשכינה והם שתי דמעות ממי הרחמים שהם נמשכים לבנין המקדש ולנקמת עמו ישראל כדכתיב עד דמטו"ר אתגזרת וכו' ושתי דמעות היינו סוד ד"ו הנכנסות לבינה וחכמה שהוא סוד ים מי ומשם מתעוררים הרחמים והם מתחלקות לתהום ימין חסד ת"ת ולתהום שמאל גבורה מלכות ולשון קב"ה מוריד היינו שהבינה מעלה אותם להאירם ולכבות דינם במימי החכמה ושתי דמעות משמע במקום אחר שהם גבורה הוד והכל ענין אחד כי ע"י הגבורה היא הת"ת דין וע"י ההו"ד היא המלכות דין ובהיותם לשמאל הם ממש ת"ת בגבורה מלכות בהוד והם יורדים לחסד גבור' שהם שני תהימות ולשון מוריד כמו היורד לפני התבה או לשון יורדי מרכבה וכיוצא דהיינו לשון עלייה ושם נמתקים בדינם ולוייתן שהוא סוד הת"ת מוציאם אל מקומם מהופכים לרחמים לרחם על יש' אל ולנקמת שונאיהם בזוכרו מעשיהם בחורבן המקדש כענין ידין בגוים מלא גויות ואיהו ברוחא דיוקנא וכו' הענין כי הקליפות אינם בכללא דאדם. וכן פי' באדרא וזהו אתם קרויים אדם ואין אומות העולם (וכו' בהקרב) [בכ"י וכו' ולפיכך בהקרב] הקליפה אל הקדושה הם דיוקנא דאדם שעדיין אינם טמאות וזה סוד שער של תפילין שהיא שורש הקליפות במקום הטהרה כמו שהארכתי במקום אחר ולנך בהיותם דבקות בשרשם הם בדיוקנא דאדם כד קריב לגבי קודשוי. אמנם בהיותם השרשים הנז' מתפשטים למטה אז יאבדו צורת אדם והם דיוקנא דשור דהיינו ופני שור מהשמאל ולפיכך כיון שהם מהשמאל יקחו דיוקנא דשור שמצדם ומפני שעוד יתלבש בלבוש וצורה אחרת כגון נחש וכלב וכיוצא לכך אמר ולבושא קדמאה דקא נקיט והטעם כי זו קרובה אל הקדושה מתמצית דלחם עשב (ומזון) [בכ"י ומוץ] ותבן ולא דגן: