אור החמה על ספר הזהר ג:שמב

דלא אשתלים דיוקניה שלא הי' לבוש לנפש מאויר ג"ע כפי שיעור הצריך מפני העון ההוא. ואין ספק שאין דיוקן לנפש אלא בהתלבשה מאויר ג"ע.

וכד הוה אתסאי וכו' הענין כי בהגלם דיוקן לבוש נפשו הי' מצטער צער גדול כמשל הבשר המתוולד מעט מעט בצער.

האי כסיף קמי כולא. פי' ודאי לא הי' דיוקנו כשאר הצדיקים וזה ודאי לו בושה גדול' כאדם העומד ערום בין הלבושים.

תחות עגולא וכו'. אין עניינו מתבאר מפני שאין לו קשר.

נביעו חד. הוא מקור מחכמ' לבינ' ואתפשט בעצם החכמ' ונפיק לבר מחכמ'.

ועאל גו ימא רבא, בינ'.

ורשים ביה אורחוי. מציאות הדעת. שדרך בו מקור השפע לת"ת ולפיכך מיני' שתי לויתן שהוא ת"ת ו ר וי. מבחינתו במקומו שמשתכר מיין המשומר וחדי מצד הבינה שהוא מקור השמח' ואתרבי בריבוייא מצד החכמ' והטעם לזה כי המקור הזה מים מחכמ' ונהפך ליין בבינ' והוא משכר לת"ת שכרות של שמחה:

נביעו אחרא. כדי להשקות נקבתו של לויתן והיינו שיורד עד בחי' אחרונ' של מלכות והיינו תחות תהומי שהם ז' תהומות לגו ימא בתראה היא מלכות. מים זדונים החיצונים שהם במצולת ים כדפי' לעיל. מאיך לון מכניע החיצונים ומבטל זדונותם והיינו דכתיב ומעיין מבית ה' יצא והשקה את הנחל השיטים דהיינו לטהר זנות והיינו טהרת הקליפות כדכתיב בלע המות מלאך המות לא כתיב אלא המות רע דידהו ונמתקים ונטהרים והיינו ושעשע יונק על חור פתן סוף פתן איתה וצפעוני איתיה אלא שאינם מזיקים ושעשע יונק היינו שהמלאך מטטרו"ן הנק' תינוק יונק משדי אמו שעשע בסוד שעשוע שהקב"ה משתעשע עם הצדיקים בג"ע על חור פתן היינו נוקבא דתהומא רבא שמשם יעלה שבחו של הקב"ה.

תרין כרובין, ת"ת ומלכות שהם על נצח והוד ת"ת לימין בנצח מלכות לשמאל בהוד.

ותחת כנפיהם שהם סוד ד' פנים לאחד ד' כנפים לא' יהו"ה ד' פנים אדנ"י ד' כנפים ותחות כנפי השכינ' זמינין כל ישראל וכו' י"ב מגדלין וכו' א ן לו ראש וסוף אמנם דרך כלל היא רומז אל י"ב הויות שבת"ת:

נשין סלקין לגו היכלא וכו' הם עולות מהיכל להיכל וזה בסוד ייחוד הענפים והקשרם תחתון בעליון ולפי' מתחדשות בסודות התור' ואפשר דהיינו דוקא באותם מצות שהם חייבות כדפי' לעיל.

וכן לכל אינון היכלין. עד אשר נקשרים אלו באלו עד שכל הנקבות נעשות בחי' א' בסוד המלכות בייחוד הז' נערות עמה דהיינו סוד ברכות דק"ש בסוד האהב' כדפי' בזוהר פ' תרומ' ופקודי ואח"כ זכרים בסוד הת"ת הם מתייחדים עמהם כדפי' לעיל וכאן קצר. בכל שמטה ושמטה כענין פ' הקהל ונודע שהשמטה היא המלכות ומאירה בסוד כל ז' הספירות מקובצות בה ולכך כל הנשמות העליונות נקבצות למט' במלכות במקום השמט' ולכך התינוקות שהם מישיבות עליונות שהם עומדים בישיב' של הקב"ה יורדים למט' שאי אפשר להם לעלות למעל' ועוד שצריכים לירד אל הבינ' שהיא השמט' וכן אנשים עולים. וכן הנשים כדכתיב הקהל את העם האנשים והנשים והטף. והטף עם היותם במדרג' יותר עליונ' נותנים שכר ועונג למביאיהם שהם אנשים ונשים שגורמים להם שיבואו למטה ומתענגים ע"י:

נועם ה'. מבינ' היכלא דאהב' מצד החסד שהיא למט' מהבינ' והענין שהם נהנים מבינ' כי השמיט' היא המלכות מאיר' מהבינ' שהוא היובל כנודע ולכך יש להם חדוה מצד הבינ' שהיא שמחה.

ומתלבשין בקדמיתא. כי לבוש שיש להם בג"ע של מטה פושטים אותו לעלות. איהו משיך משיכו וכו' הנרא' דאהדרו לגבריאל המלאך או כח המשוך ממנו שהוא היונק מגבור' כנודע ועליו קאמרינן קרא הגבר ולכך בחצות ליל' שהגבורים החיצונים גוברים לכך זה שהוא קדוש מוכרח לינק מהגבור' ומשיך משיכו מסטרא דילי' וע"י תגבורת הדין מתעלם וז"ש אתטמר ואתחפא תחות ההוא אתר והוא הוא מקום ידוע בהיכל כדפי' בפ' פקודי ובהיותו מתעלם הוא נטמן בלתי פועל פעולתו עד פלגי ליל' שאז מתעורר רוח צפונית דהיינו מצד הת"ת של הגבור' שהת"ת נק' רוח והגבור' צפון והיינו רוח צפוני ובטש בכנור דדוד שהוא המלכות והוא מנגן מאליו כדכתיב למען יזמרך כבוד ולא ידום ובכן כל המלאכים מנגנים ומזמרים עמה, ומה גם כח זה שהוא (נרמז) [בכ"י מדתו] כאן יונק מהגבור' ולכך שלהובא דעמוד דיצחק יצחק גביר' עמודא ודאי עמודא דאמצעיתא מסטרא דיצחק רוח צפוני דקאמרינן נפיק ובטיש בהאי תרנגולא היינו השפע המעוררו מן השמאל כגוונא דגבר אחרא עליה אם הכוונה על כח מגבריאל גבריאל הוא כמותו ואם הכוונה על גבריאל ודאי ישראל כח אחר עליו שורשו בסוד כסא הכבוד ובסוד המלכות עד הגבור' האי גבר איקרי ויהיב שית קלין לעורר הנשמות שבג"ע שהם שעולים מהחיים בכל ליל' להורידן לגופות ולכך כל בני אדם מתעוררים בחצות ליל' וזהו פעולות כל תרנגולין דעלמא שהם למט' עושים אותה פעולה והיינו כח ניתן על השר השולט על התרנגול והטבע גובר בו ומתחמם וקורא והיינו ונפיק מניה שלהובא אחרא וכו' דקאמר.

איהו מה קארי. כלומר הגבר הרוחני בשעתא קדמאה . היינו תחלת חצות שיש ששה שעות זמניות משם עד אור הבוקר ואותם הששה שעות הם נגד ו' קצוות ובתחנת כל שעה ושעה אומר קול מתייחס לשעה לכך שעה א' אומר קול ה' בכח מצד הגבורה כנודע שיש במזמור זה ז' קולות והם בז' ספירות והנה בשעה א' שהוא תחלת התעוררות רוח צפוני שהוא ת"ת לצד הגבורה כדפי' הוא מנגן קול ה' בכח שהוא רומז בגבורה קול ה' בהדר שהוא רומז לת"ת בשעתא תניינא מפני שבשעה ראשונ' בני אדם מתעוררים ומנקים גופם מפני שלא ניתנה תורה למלאכי השרת אמנם בשעה שנית שכבר ראוי והגון שיקראו בני אדם לעסוק בתורה ומתעכבין בשנתם קא קארי קול ה' לעיר (הר) [בכ"י ליתא מלת הר] יקרא והכוונה לתחתונים שיקומו להזדווג בשכינה דקא קארי לה קב"ה דהיינו קול ה' לעיר יקרא דהיינו רוח צפונית שאמר בשעה ראשונה מנשב בכנור דוד קאמר בשעה שנית. בשעה ג' אומר קול ה' חוצב להבות אש דהיינו הפעולה הנמשכת אליו מאותו התעוררות כדאמר לעיל שלהובא דעמודא דיצחק וכו' דהיינו כדי לעורר (שיראם) [בכ"י אולי שירתו] בני אדם (הגשמיות) [בכ"י הנשמות] שיתעוררו בגופות שכן רצון קונם וראיה שהוא חוצב להבות אש לעורר אותו. בשעה ד' קול ה' יחיל מדבר. הענין כי בשעה א' מלכות לצד הגבורה והת"ת לכך הם שתי קולות קול ה' בכח קול ה' בהדר כדפי' שוב שעה ב' מלכות דבקה בהם והיינו שעה ב' קול ה' לעיר שוב הוא דבוקה בהוד שהוא לשמאל דין לא קשה (בגבורה) [אולי כגבורה] לכך הוא אומר קול ה' חוצב להבות אש שהוא בהוד כנודע וכדפ" בזוהר ובתיקונים בשעה ד' נדבקת ביסוד והיינו קול ה' יחיל מדבר והיינו שהקב"ה מתחולל על שאין מדבר דברות קדש בעולם תחתון בשעה ה' נדבקת לימין בחסד ונצח לכך קא קארי קול ה' על המים שהוא מהחסד וכן כל שאר קולות דהיינו קול ה' שובר ארזים בנצח כנודע בשעה ששית שהוא באור בוקר קודם שעה מתעורר הת"ת בעצמה עם כל הקולות ומתייחד עמה ואז כתיב מדוע באתי ואין איש וגו' כדפי' בזוהר לקמן וז"ש קול ה' יחולל אילות ופי' בתיקונים כי קול זה כולל כל הקולות והיינו קול ה' יחולל ודאי כואב על שאין מתעורר עם השכינה ואותם השומרים בבית ה' בלילות היינו ובהיכלו דהיינו היכל דסליק כחושבן אדנ"י כולו אומר כבוד כל הנמצאים משוררים כדכתיב ברן יחד כל ככבי בוקר וכו':