אור החמה על ספר הזהר ג:שמ

בטשי דא ברא. לכלול אורם אלו באלו כי הארת הבחינות בכללותם. שיר יתמא שלא נודע מי המשורר אלא מזמור שירו וכו' ועדיין לא שוררו אותו כדמסיק מפני שהוא על יסוד תשועת המלכות מהגלות העתיד ולפי' מתייחס לעמודים שהם המחדשים המלכות שהיא העזרה כדי שתהיה נק' שיר חדש דעד כען וכו' הענין כי הגלות אשר למלכות אין הדבר בערכה וערך הת"ת ח"ו כדפי' בתיקונין בפ' אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ולכך היא מתחדשת בכל עת בדבקות הת"ת והיא משוררת שיר זה בחידושה אמנם המלאכים שהם למטה בהיכלות שעליהם נאמר בגלות הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון אין חידוש המלכות מגיע עד היכלם והם חשוכי השפע והחדוש מפני הגלות ומטעם זה מלאכין קדישין לא שבחו ליה. ומטעם זה ישראל שהם למעלה ממעלת המלאכים שהם ביום שבת מתחדשים בחידושה אומרי' שיר זה והיינו שיסדוהו בזמירות בשבת חדש איהו ולהוי חדש כלומר עם היות שהשכינה משוררת אותו עכ"ז אין השיר הזה מתיישן ח"ו אלא חדש איהו וליהוי חדש לעולם והטעם כדמסיק לקמיה שדבר שיש חלק לחיצונים נק' זקן ושיר זה אין באורו חלק לחיצונים כלל ולכך חדש איהו וחדש ליהוי. שלעולם במנוחתו לא ישכנו ערלים וז"ש בגין דמחדש עלמא דהיינו מלכותהמחדשת נעוריה באור החמה המחדשת הלבנה ונודע שמעולם לא טעמו החיצונים בחידושה של לבנה כלל וזהו סוד שעיר ר"ח כדי שיבדל הקליפה ולא יקח חלק בקדושה כלל:

דביק בשמשא ולא אתפריש מיניה. מפני שבחי' חדוש לבנה הנמשך (לתחתונים) [בכ"י ליתא תיבה זו] הוא חדוש שיש אחריו מיעוט אמנם חידוש זה שהוא במלכות עם הת"ת אין אחריו פרוד כלל ח"ו וז"ש דביק בשמשא ולא אתפריש מיניה אח"כ ולכך הוא שיר חדש להוי לעולם חדש כדפי'. לאפקא סטרא אחרא שאינה חדשה מפני שאין לה חלק בחדוש כלל והוא סבה שאין משוררים למטה שיר חדש בזמן הזה כדפי'.

עדן עילאה חכמה מסטרא דנוקבא. ממה שהמלכות מתעדנת מהעדן העליון. היתה. נקבה. היה זכר. ההוא זקן היא הקליפה הנק' יצה"ר זקן וכסיל.

הוה מטשטשי עלמא. בריבוי תולדותיה אלא שמדרך הקליפ' להתמעט והיא מסורסת ואינה עושה פירות והקדוש' מתרבת והולכת ועושה פירות והיינו המצוה שיש לה פירות והעבירה אינה עושה פירות כדפי' רז"ל. וא"ת א"כ היה ראוי שתתבטל ותלך מיום שנברא העולם ואדרב' אנו רואים שמתפשט והולכת. ר"ל שהקליפ' בעצמ' אינה עושה פירות אמנם אם יש גורמים בעביר' הם מרבים אותה כענין העושה עביר' א' קנה לו קטיגור א' וזה אינו נקרא עושה פירות שאינה היא העושה פירות אלא הרשעים גורמין אותה שתתפשט מה שאין הקדושה כך שאם עושה האדם מצוה א' המצוה בעצמה עושה הפירות וכן הקדושה ת"ת ומלכות מתייחדים ומוסיפים קדושה אם לא היו מונעים משא"כ החיצונים שהם בעצמם אינם מתייחדים אלא שהרשעים מחזיקים אותה כדפי' וע"ד אהדר כלומר מפני שאמרה דבר זה שאינו הגון:

ואי תימא וכו' א"כ איך שבח לאברהם בדבר מגונה כזה בא בימים כי בפירוש בא בימים פירש הכתוב שענין זקן דקאמר היינו כענין עתיק יומין יומין עילאין ששה ספירות ששה ימים כנשרא כמלכות המתחדשת הם מתחדשים ג"כ שאין אור למלכות שלא יתרבה אור לששה קצוות:

דא ניגונא דההוא חדש. ת"ת ממש נק' חידוש כדפי' שגם ו' קצוות מחדשים עצמם כחידוש הנשר כדפי' ולכך בעליית העמודים אינון דסלקי אמרי שיר זה כדפירש בריש לישניה מפני שהם עולים אל הת"ת הנק' חדש ואינון דנחתין שהם יורדים למלכות אומרים מזמור לתודה דהיינו שיר הראוי למלכות:

הושיעה לו למאן וכו' ופירש שהכוונה הת"ת הושיעה לעצמו ימינו שהוציא ימינו מהגלות שעליו נאמר השיב [בכ"י אחור] ימינו והיינו דקאמר ההוא חדש הושיעה ימינא וכו' ואם נפרש חדש המלכות ונק' חדש ולא חדשה מפני שהיא מסתלקת לגבי הת"ת ונמצאת היא אז משפיע ומחדש אפי' לחסד שהיא דרועא דמלכא ונק' בלשון זכר חדש כדפי'. יתמא. שלא נזכר מי האומרו אלא מזמור לתודה סתם כד מתגלגלי שהם מתגלגלים לשש קצוות וזה סגולת הגלגול והסבוב שהוא הוראת כללות שש קצוות וסחרא דמדברא יוכיח. והעמודים הם בסוד היסוד כי הוא נק' עמוד העולם עומד על עמוד א' וריבוי העמודים הם מציאיות הרבה שבו ועמודי המשכן בו ודאי ווי העמודי' הת"ת שעליו וישתתפו עמו במציאות זה נצח והוד שהם גם כן שני עמודים אשר הבית נכון עליהם כנודע וכבר יקראו שבעת הספי' ע"י (עמודים חצבה) [בכ"י העמודים כדכתיב חצבה] עמודיה שבעה אמנם ע"י היסוד והנה בהיות העמודים מתגלגלים להאיר בסוד העגולה.

אתחזון חמש גוונין דנהורין שהם סוד חמשת הספירות כנודע דהיינו הלובן והאודם והירוק ואודם נוטה ללובן ולובן נוטה לאודם והם כחג"ת נצח והוד והיסוד העמוד הכולל אותם:

עמודין אילין כולהו חללין. מקום משכן ת"ת ומלכות ביסוד שיש בו בחינה שהוא משכן שתי מדות אלו בתוכן בפנימיותו ואותה הבחי' בהסתלק ממנה שתי מדות אלו ח"ו הוא חלל ולזה כאשר העמודים האלו סלקו לגבי הת"ת ונחתו לגבי המלכות מתמלא חללים מאורם נפקו מינייהו שלהובין דנורא כגווני חזור ושושן דהיינו כפתור ת"ת ופרח מלכות ושלהובין דנהורא דהיינו להב אש תשוקתם בחשך ייחודם תלת תפוחין הם ג' אבות מצד הת"ת הנק' תפוח כדכתיב כתפוח בעצי היער דבטשי בהו כלו' שהתפוחים בטשו בעמודים תלת (גוונין שבתפוח) [בכ"י תלת גוונין שהם שפע ג' אבות ופעולתם סומק גבורה ירוק ת"ת חוור חסד והם גי גוונין שבתפוח] כנודע. ואפשר לפרש שהגוונים הם בטשו דא לדא (בעמודים) [בתפוחים] עצמם והכי קאמר דבטשי בהו בתפוחים תלת גוונין והגוונין בעצמם בכל תפוח ותפוח הוא מכה זה בזה כענין שהאותיות מצטיירות מהכאתם ותערובות גוונם והאותיות אינם לבנות ולא אדומות אלא ירוקות להיות שהאותיות התור' בת"ת ולכך הם מגוון ירוק שבו ומרוב צירופם אלו לאלו אין מי שיעמוד בקריאתם כי הם מצטרפות בכח הצירוף במהירות גדולה ומתגלגלות צירוף אחר צירוף:

ארבע גלגלים מתחמן הם סוד שם אדנ"י שבארבע אותיות אלו הם ד' בחי' שבה א' לדרום ד' לצפון נ' למזרח י' למערב והם מתחמן לד' תחומי העמודים כדפי' ולהיות הבחי' באותיות לאין תכלית לכך הם עובד ציור והם גלגלים לרמוז אל סבוב בחי' המלכות לקבל מהת"ת או מהמדות העליונות ע"י היסוד שהוא העמוד.

פליאן רברבן מצד החכמ' והבינ' והכתר על גביהם ואלו אינם נגלות מרוב עילויים אלא למט' במלכות כד מסתחרן לקבל מהבחי' העליונות מפקין מינייהו בסוד הייחוד העליון.

זוגין דדהבא ואבני יקר. דהיינו סוד פעמון זהב ורמון והענין כי המלאכים הם בסוד פעמון דהיינו השמעת קול בשיר ושבח לפני קונם ולא יגעו ולא ייעפו אמנם נשמתם של צדיקים הם רמונים כדפירשו רז"ל כפלח הרמון רקתך אפילו ריקים שבך מלאי מצות כרמון ופרודי הרמון הם ממש אבני יקר והם סוד מעשה המצות לצדיקים שהם להם אבנין יקרות לעוה"ב כנודע ומציאות המלאכים והנשמות מתמצאים מהמלכות בסוד היחוד ולכך נפקי מינייהו זגין דדהבא ואבני יקר והם לד' (גלגלי' ד' בסוד) [בכ"י גלגלי' כסוד ואות ד' ליתא] המלאכי' (לד') [בכ"י ארבע לד'] מחנות שכינ' ובסוד פרצופי הנשמות לד' אותיות כדפי' בתיקונים והיותם מתכנשי לגווייהו ולא נפל לארעא אפשר על שתי דרכים הוא בסוד הכל הי' מן העפר והכל שב אל העפר זאת נחלת עבדי ה' . אפשר דאהדר שכל כבוד המקדש מזומן (לשמח) [בכ"י למשיח] ישראל ואפשר דאהדר לזגין דדהבא ואבני יקר שהם מזומנים להעשיר ישראל ואפשר דאהדר לרמז הדבר כי כמו שאותם האבנים יוצאים מהגלגלים וחוזרים ומתעלמים כן נשמות הצדיקים יוצאים לעולם וחוזרים אל בית אביהן:

תרין אריין. הם שני הכרובים אשר תחת המלכות ונודע היותם א' ימיני וא' שמאלי דהיינו חד מסטרא דא וחד מסטרא דא להיותם יונקים מקו האמצעי המזווג מימין ושמאל לכך הם אש ירוק גוון מעורב מאודם ולובן ובהיות הנהגה זו ע"י הגלגלין בסוד היחוד מתחבקן ומתדבקן כד סלקין עמודים להדבק למעלה מנהמן אריין לטרף ולשפע ותפוחין שהם סוד הת"ת פרחין באוירא שהוא אויר אור י' וכללותם בכתר כנודע. ובטשי אילין וכו' היינו השפעת בחינה בבחינה בהיותם שם עדי רדתם אל מקומם (על) [בכ"י אל] היסוד ומשם יורדים בבחינתם למלכות דהיינו שם יהו"ה בשם אדנ"י ואורו מתפשט עד הכרובים והיינו אריין פשטן וכו' תרין נשרין . הם סוד שני כחות על האריות והם מקורות לאריות אורם מתגלה וחוזר ומתעלם לכך בפלגו יומא שאז תוקף השמש דהיינו אור הת"ת אז מתגלים ומפני העלם מציאות שורשם לא ידיע אתר דנפקו ולהיותם שרשים לאריות שהם בבחינת נשר הגדול בבינה על אריה שהוא בחסד לכך שריין על רישיהון דאילין אריין ולהיות ענין זה הוראת אימא עילאה דפרישת גדפהא על בנין לכך משתככי עמודין וגלגלין ותפוחין שהם סוד בחינת הת"ת הנמשך משפע אימא לכך נפלי מפומא לפומא כדי שהנשרים התחתונים יקבלו מאור הנשר הגדול ע"י התפוחים: