אור החמה על ספר הזהר ג:שלט

כיון דרוחא דקודשא. דהיינו הרוח מהת"ת מיד רתיכין דיליה דהיינו המלכות (והכי) [בכ"י יהבי] חילייהו דהיינו הנפש כאשר [בכ"י נבאר] ואפשר דהכא לאו בנשמה נפש רוח דאצילות קאמר שהם בבינה ת"ת ומלכות אלא בנשמה ורוח ונפש דבי"ע שהם רוח מרוחא דקודשא דהיינו רוח מהחיות שמהם נמשך רוח הקודש לנביאים נשמתא מגו אילנא דחיי דהיינו מפנימיות עץ החיים דהיינו עמוד הנאחז מג"ע של מעלה לג"ע של מטה כדאיתא בזוהר פ' תרומה ודרך אותו העמוד עליית הנשמות מג"ע של מטה לג"ע של מעלה והוא עץ החיים בתוך הגן (ופנימיותו) [בכ"י שהוא ופנימיותו] עולה ונכנס בתוך הכסא מקום מושב הנשמות שהוא בג"ע של מעלה ונפש הוא מהאופנים שהם מרכבה לח ות דהיינו רתיכין דרוחא דקודשא וז"ש מיד רתיכין דיליה יהבין חילייהו.

חילא דילהון וכו' כל עניינם הנז' הנה אינו ממש האיברים הגשמיים אלא רוחניותם כאשר נבאר והנה הנפש יש בו צורת הנפש הגשמי ממש והיינו דקאמר גרמין ושייפין וכו' דהיינו הכח שמהם נעשו אלו כאשר אבאר ואמר ד' דברים שמצטייר הגוף מצד הנפש הא' גרמין שהם רמ"ח איברים. הב' שייפין שהם איברים ראשיים שאינם בשר אבל הם משכן מקום הנפש בעצמות שהם המוח והעינים והלב והלשון והברית וכיוצא משאר איברים הקדושי'. הג' סטרא דילהון כלומר צד עמידת האברי' כגון המוח בראש והעינים למטה מהם וכן מקום מתייחס אל האיברים האלו לפי רמיזתם בין העצמות. הד' ותיקונייהו דא על דא. כי רמ"ח עצמות הם ויש להם תקון אלו על אלו לפי עניינם ולפי רמיזתם ואפשר לפרש סטרא דילהון מי ראוי לימין ומי לשמאל ותיקונייהו דא על דא מי ראוי להיות עליון ומי ראוי להיות תחתון ואחר שירד הענין אל מקום הקליפה גם היא נתן כחה כי ברדת הנשמ' אל היצירה הוא מתחבר עם הרוח וברדת אל העשיה הוא מתחבר עם הנפש וברדתם אל הקליפות הם מתחברים עם היצה"ר שהוא כח הגורם הבשר ומשכנו בו וז"ש סטרא אחרא יהבת בשרא וכו' דהיינו כח שממנו הבשר ועדיין ענין זה אינו לא בשר ולא עצמות כלל אלא כח השורה בהם וגורם להם להתהוות:

רתיכין דילה שיש היכלות לקליפות (שיש היכלות לקליפות) כמו שיש היכלות לקדושה ומצדם כח הגורם לגידים ולורידין וכיוצא. שמיא יהבו חילייהו היינו צל החופה על הכל שממנו נעשה העור והוא כח הגורם לעור כדפי' ועדיין כל זה ברוחניות שהרי כל זה הוא מצד הרוחניים אמנם ברדת ההויה הכללית הזאת אל מקום היסודות דהיינו שתוף השמים והארץ הגשמיים אז נעשה גוף א' (היקף) [בכ"י תיק] והיכל להויה הרוחניות והיא מורכבת מד' יסודות גשמיים שהם מים ואש ורוח ועפר והרכבתם יחד הוא מתנועת הגלגלים א"כ בשיתוף השמים דהיינו תנועות הגלגלים ושתוף הארץ דהיינו ד' יסודות שכלם נקראים ארץ יתהוה הויה זאת להיותה גשמית והוא לבוש לרוחנית דהיינו אומרו לאגנא על כל אילין ולחפיא על כלא כענין ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וכו' וכתיב ועשו לי מקדש כי הדברים הרוחניים צריכים לבוש ותיק להם בעולם הגשמי:

נטיל חולקיה ואתבטל. כי השמים נוטלים כחם המעמיד הרכבת היסודות והארץ מכלה ד' יסודותיה כמנהגה והקליפות נוטלים כח מהבשר ולכן בערך אלו אתבטל. אמנם מה שהוא מצד הקדושה אינו מתבטל וז"ש רוחא דקודשא דהיינו הרוח ורתיכין דילה דהיינו הנפש וכן הנשמה אינם מתבטלים מפני שהם מצד הקדוש' והיא קיימת לעולם. וז"ש רוחא דקודשא דילי' קיימא והדרך כך כי נשמתא קדישא סלקא לג"ע של מעל', רתיכין דרוח קודשא דהיינו הנפש ג"כ מקום משכנם למטה שהוא בעצמות גרמין דילהון קיימין לעולם שאינם בטלים ועם היות שהעצמות מתרקבים באריכות הזמן סוף סוף יסודם שהוא עצם ידוע שהוא כשאור לעצמות בזמן התחיה אינו בטל לעולם ואגבו נאחזת הנפש בקבר כנודע. וע"ד חשיבו דגופא גרמין וכו' מפני שהם מצד הקדושה ולא כן הבשר שהוא מצד החוצה כדפירש וכשהאדם חוטא והנפש נפגמת גם העון מצטייר בעצמות כדפירשו רז"ל להורות הפגם בנפש כדכתיב ותהי עונותם על עצמותם. וכל זמנא דבשרא וכו' מפני שיש אח זה לקליפה שם ע"י בשרו שהוא חלקו כדפירש אע"ג דשף מלישנא דשפו דריש הכי. אע"ג כלומר מפני שנתעכל הבשר ושף:

אי נמי ה"ק אע"ג דשף כל חד וחד מדוכתיה. ולפי זה אין להם (ראיה) [בכ"י רמיזה] במקומם הגבוה אחר שכבר נתבטל סדרם שהם מסודרים על סדר מעלות הרמות ומפני זה היה אפשר שישלטו בהם הקליפות עכ"ז שופו עצמותיו לא ראו ולא תבע עלייהו וכו' כיון שאין לקליפה אחיזה שם ע"י הבשר שכבר נתעכל. וא"ת לפי הנראה כאן אין דין אל האדם אלא עד עכול הבשר ואנן קיימא לן משפט הרשעים בגיהנם י"ב חודש ודוחק לומר שיתעכב עכול הבשר עד י"ב חודש לכן נראה שענין עכול הבשר אינו סבה אלא להסטין השטן אפילו לצדיקים כענין יהושע בן יהוצדק וכיוצא שהבשר מעכב לבישתו אמנם אם הבשר מתעכל במהרה מפני טבע המציאות כגון לרשעים הגמורים הנדונים לעולם כגון רשעי אומות העולם אין ספק שהם נידונים עם היות שבשרם נתעכל בקבר נפשם נידונית שם וכיוצא בזה ג"כ לרשעי ישראל הנידונים י"ב חודש אף אם בשרם מתעכל לג' חדשים או ששה אין דינם נמנע עד י"ב חדש והכי דייק לישניה דר"ש דקאמר יאות הוא לאסטנא עם היותו צדיק גמור דהכי מיבעיא ליה לעיל כי אחר שהוא צדיק גמור מה תועלתא אית ליה לההוא שטן וכו' שמורה שאין לו דין ותובע ומשטין כענין שהוא משטין אותו בהיות בחיים כדפי'. א"ל ר"ש וכו' כל ענין זה אין בו הבנה מפני שחסר רובו. ע"ב ק"ל ענין זה נתבאר בזוהר ברעיא מהימנא וז"ל:

פתח ר"ש ואמר סיני דא סל"ם ואיהו ק"ל ורזא דמלה הנה ה' רוכב על עב ק"ל. ע"ב יו"ד ה"י וי"ו ה"י ועוד ע"ב דא י' י"ה יה"ו יהו"ה. ק"ל יו"ד יו"ד ה"א יו"ד ה"א וא"ו יו"ד ה"א וא"ו ה"א. אתוון קדמאין סלקין ע"ב אתוון דאינון תולדין דילהון סלקין ק"ל. מאתן ותרין ע"ב ק"ל כחושבן ב"ר ואנת הוא רעיא מהימנא עלך אתמר נשקו ב"ר ואנת רב לישראל לתתא רבן דישראל רבן דמלאכין בר לעילא ברא דקב"ה ושכינתיה עכ"ל:

ואין ספק שהכוונה שהדעת שמשרע"ה מרכבה אליו מציאותו במלכות והוא שם יהו"ה סוד מדת הת"ת בתוך המלכות וממנה מסתעפים בה ענפים אלו דהיינו ע"ב ק"ל כדפי' התם. ונמצא דעת שבמלכות ע"ב ק"ל והיינו סיני דסליק ק"ל וכן סל"ם סליק ק"ל להורות שהשכינ' שהיא סיני והוא סלם בה סוד ע"ב ק"ל דהיינו דעת שבה וכמו שהדעת העליון קאים באמצעיתא שהיא נקודה אמצעית לשש קצוות כן הדעת הזה בתוך המלכות שהוא כלה יראת ה' דודאי שם ה' שריא בגוה דהיינו חתן לגבי כלתו:

בהאי עזרה אית י"ב פתחים. הענין שהעזרה היא המלכות ונודע שהיא י"ם העומד על י"ב בקר שהם סוד י"ב שבטים ולפיכך לה י"ב חלקים לי"ב שבטים ולכל חלק וחלק פתח ידוע ליכנס לאותו החלק ולפיכך כל שבט ושבט לכנס לחלקו אשר לו בה במלכות והיינו סוד י"ב שבטים י"ב פרצופים לנשמות כדפי' בתיקינים ולפי' בי"ב פתחים שבעזרה אין פתח מהם קולט אלא פרצופי נשמות שבטו ולפיכך כשבא אדם ליכנס בפתח העזרה אם הוא מאותו השבט המתייחס לה קולטתו ואם לאו אינו קולטתו לפי שאינו מכלל אותם הנשמית המיוחסות לה כדפי':

תלת מאה ושתין וחמש כמנין ימות החמה. והטעם כי העמודים הם סוד היסוד שהוא העמוד שהעולם עומד עליו והוא יונק ממדת יום שהוא סוד הת"ת וא"ו שעל העמוד בסוד ווי העמודים וחשוקיהם כסף בסוד הרחמים וכמו שמדת יום הוא החמה כדכתיב כי שמש ומגן ה' צבאות והוא מתייחד עם הלבנה דהיינו סוד העזרה הנז' לכך בכל יום ויום יש בו בחי' מחודשת ליסוד והיינו סוד ובטובו מחדש בכל יום תמיד וכו' ולפיכך הם שס"ה עמודים ולהיותם ד' בחי' בה אם מצד המזרח אם מצד הצפון אם מצד הדרום אם מצד המערב לכך הם שס"ה לכל א' מד' סטרין ולהיותם מצד עץ החיים שמשם נק' היסוד אל חי לכך הם נק' חיים שהם יונקים החיים מהת"ת אל המלכות ולהיות סודם להשפיע בסוד בלולה בשמן כדפי' בזוהר פ' פנחס בענין בלותי בשמן רענן וכן שמן זית זך כתית והיינו סוד התנועות שהיסוד עושה להשפיע במלכות הזרע העליון כדפי' שם לכך הם נקראים חיים דלא קיימא נהורא וכו' סלקין ונחתין אלו לקבל מלמעלה ואלו להשפיע למטה: