אור החמה על ספר הזהר ג:לד

איך תיזון גרמך מעמיקא היינו בינה האחוזה בחכמה. איך תיזון גרמך מנהירו וגומר היינו מה שמאיר הכתר בחכמה. והכתר עדן עילאה בבחי' חכמה הנעלמת בו. איכה תרביץ לשון תרבץ החצר לשון רביבי מים המשקים מקום היבש הצמא וז"ש איך תיזון לכל אינון וגומר. ומלת צהרים לשון אורות שהם שאר הספירות למטה ממנו ואפשר שהת"ת נק' צהרי' שהוא בן בקר דאברהם וערב דיצחק וע"ש שיונקים ממנו נקראים על שמו צהרים וז"ש לכל אינון דאשתקיין מינך תדירא ואין להם מקום אלא ממך ונקראים צהרים על שמך תדירא שהם מאירים תדיר כצהרים איך יעמדו עתה אפי' רגע בלא אור אחר שהיו צהרים מאירים תדיר.

ואנא הוינא אתזנא וגומר היינו בחינת שפע מזונא ממש שע"י היא מתפרנסת ומעמדת עצמה שלא תהיה סוכת דוד הנופלת. ואפשר שבחינה זו נכללת באומרו שלמה אהי' כעוטיה מצד עצמה ומצד זולתה. ומתזנא הוא מזון ומשתקייא הוא שפע המתרבה לה להשקות נטיעות הגן שבה והוא תוספת על המזון ואשקינא לכל אינון תתאי נטיעות הגן ובכללם השרים הממונים על פקודת העולם ובכללם שרי האומות מקבלים ממנה כל א' לזון ולפרנסה אומה שלו. וישראל אתזנו בי שאינם ניזונים מהשרים אלא מהשכינה ולא נקט בהו אשתקיין מפני שאינם נותנים לאחרים כמו שרי האומות אלא זנים עצמם:

כד יצטרכון וגומר לתקן מלת אהיה ולא אמר אני עם היות שכבר היתה יוצא' בגלות אלא אהיה כד יצטרכון.

היך אקום עלייהו היינו מלת על עדרי ועניינו שולחה אמכם גלו לבבל שכינה עמהם והם עדרים שצריכים רעיה והיינו מלת עדרי וז"ש ולאו אהיה רעיה עלייהו. דאינון רתיכא וגו' והיינו חבריך כאומ' למען אחי ורעי הקב"ה נעש' שותף וחבר לעובד. או יר' שהנשמות הם ד' עדרים בסוד ד' פרצופין כדפי' בתיקוני' אריה חסד שור גבורה אדם נשר ת"ת ומ' ולכך נשמות ישראל קדושות חברים עם הת"ת בסוד המרכבה וז"ש אינון ישראל וגומר.

דהא דידי מלה טמירא וגומר הענין כי הוא ע"י בחינת המ' שבו בסוד שימני כחותם על לבך יש לי דרך ויניקה קצת לכך אמר שביק דידי שאין הגלות בחוזקה אליו אלא בדרך נעלם אמנם לגבי דידה דאסתלק ממנה מציאותו הוא אומר לה דרך להמציאו ולהשיגו בתורה כדמפרש ואזיל:

היפה בנשים כד"א וגומר קשיא ליה אם היא בגלות בלא שפע יופיה לז"א כד"א הנך יפה ירצה ששיר זה בעת תיקונה נאמר אלא שהיא הזכירה אז הגלות העתיד לראות אם יתקן בעת שמחתה איז' דבר מהצורך העתיד לבא. ועכ"ד ורעי את גדיותיך הענין דתרוייהו צריכי וז"ש ועכ"ד שתמצא עקבי הצאן עכ"ז ג"כ ורעי את גדיותיך כי בכל א' חדא לטיבותא וחדא לריעותא אם יש צדיקים יש בהם חדא עם היות שהם ענוים נדושין עכ"ז אין צדיק בארץ וגומר ואין תורתם בנקיות כתנוקת שיש להם בחינה טובה שהוא (א') הבל תורה בלי חטא אמנם אין תורתם תורה שלימה מקרא משנה ואגד' ותלמוד ומדרש לכך תורת עקבי הצאן היא עיק' מפני שהיא עול' לאין תכלית מרוב גובהה ולזה אמ"ל צאי לך עשה מזה עיקר שבזה תעלה לאין תכלית אמנם מפני שאלו יש להם חטא ויערערו המקטרגים עליהם ורעי את גדיותיך שבאלו לא תמצא מקטרג אלא אדרבה בהבל פיהם ישרפו ויטעו כל המקטרגים ושניהם כא' טובים אלו לבער המקטרגים ואלו לעלות למעלה וז"ש ועכ"ד ולז' גבי עקבי הצאן אמר יהא לך חילא לקיימא בשפע ומזון מלמעלה ולגבי ורעי את גדיותיך אמר יהבין חילא לכ"י בגלותא דהיינו לסבול הגלות מהמקטרגים כדפי' ע"י שקידת הלימוד שאינם מתבטלים כלל וזה שאמר על משכנות הרועים אלין בית רבן שרוע' אותם תדיר וז"ש אתר בי מדרשא וגו'.

בשעתא דצדיקייא אשתכחו די צורך להגין וכן תינוקות של בית רבן משתכחי די ספוק לגזרות המתחדשות לעונות הדור. ואי לאו יר' שאין די הצורך בזכותם או מפני תוקף הגזרה לרוב העונות או מפני מיעוטם או מיעוט זכותם אי זכאין אשתכחו אינון איתפסן לכפר או להעביר המגן ואי לאו אינון גדיים לכפר אם ישובו או איפכא. רחיק מיניה אם אינו זמן הגלות ואם הוא זמן הגלות מוסיף ריחוק על רחוקה:

אם הכהן ת"ת כדמסיק מצד החסד ימיני כהן ומצד החכמה משוח בשמן ואז הוא רחמים גדולים וזה דרכו וכשיחטא ויגרע דרך זה הוא לאשמת העם עון הדור גורם שיחטא הטוב ויושפע הדין על הטובים וז"ש ודאין דיניה ולא לאשמת דידיה שאין לת"ת חסרון בההנהג' וההשגח' העליונ' אפילו רגע ח"ו:

שמאלא אתכליל בימינא בכל אתר יר' בין בפעולת הדין כענין ימינך ה' תרעץ אויב בין בהצלת ישראל כאומרו ימינך ה' נאדרי בכח לעולם שמאלא נכלל בימין וגומר.

אבל ישראל וגומר למה לא כלל גם הת"ת עמהם ואמר שאדרבה כדי להזכיר הת"ת בבחינת היותו הוא כולל החסד והגבורה לא הזכירו ונכלל עמהם וז"ש דא כתרוייהו כי בהיותו זוכה ראשונה שניהם נקשרים ואח"כ הוא לבדו הורה על שיש בו כדי להיות שקול כנגדם וז"ש כתרוייהו והטעם שהוא אוחז בהם וכוללם בעצמו וז"ש דאחיד לון בגדפוי שהם חסד וגבור' שבו וע"י יש בו כח לאחוז בהם להפעיל' כרצונו. והוא שלים בכלא הת"ת עצמו נק' שלם מפני שהוא אמצעי המשלים הכל ועם היות החסד כולל הגבורה כנזכר אינה משתלמת שם אלא ע"י הת"ת המשלים הכל הכולל הקצוות בעצמו וממתקם כראוי ולהכי הזכירו לבדו שקול ככלם כנז':

אומאה אומי וגומר הענין שאברהם ויצחק היו מרכבה אל חסד וגבורה ממש ואין משם עיקר ההנהגה וההשגחה אלא בקו האמצעי כאומ' ויאמר ה' וירא אליו ה' וכיוצא וכשבא לישבע על ענין הארץ היתה הספירה מתעטרת על ראש האבות חסד באברהם וגבורה ביצחק ואז ת"ת נשבע וכשנשבע השבועה היתה לאברהם הגשמי ולאברהם הרוחני וז"ש אומאה אומי לאבהן דלעילא ואין ראוי לנשבע לישבע לאדם בחיי עצמו אלא בחיי הנשבע א"כ כשנשבע לאבות שהם חסד וגבורה נשבע בחסד וגבורה שבו וענין השבועה היהה סוד שבעה מ' יתייחד עם הת"ת בג' פנים שבו שהם חסד וגבורה שבו כל זמן שישראל על הארץ וכשאין ישראל בארץ אין ייחוד אל השבועה שהיא מ' עם הת"ת בג' פנים שבו והיינו בך באינון דעמך. ארבה את זרעכם הם הנשמות פני אריה פני שור הנמשכות ע"י הייחוד.

קב"ה אמר כך לאבהן נסח השבועה ואמר אמרתי מפני שכבר אמר או תו פעם אחרת וז"ש זמנא ותרין ואמר אמרתי כל עצמו להורות השבועה בהסכמת הדעת מהרצון וז"ש ברעו' נפשי והדעת נפש לת"ת:

ונחלו לעול' שמכאן יתקשרו בסוד הבינ' שהיא נקרא עולם ששם יניקת הכל א"כ בהיות ישראל על אדמתם ומתייחד קב"ה בשכינתיה בזרע האבות דהיינו נשמות בכל הפרצופין בשבוע' תליא ואם יחטא בשבועה לאשמת העם וגומר שההנהג' העליונ' קיימת היא לעולם:

ר' יצחק אמר וגומר דא כהן דלתתא כפשוטו. מהרמ"ק זלה"ה: