אור החמה על ספר הזהר ג:לג

אם הכהן וגומר ר' אבא פתח הגידה לי וגומר כד"א את שאהבה נפשי ראיתם רצה בזה שלא נפרש שאהבה נפשי פי' ת"ת אתה האוהב נפשי שאינו כן אלא למלכא קדישא שהוא ת"ת אמר שאהבה נפשי הכוונה אהוב נפשי וההכרח לזה מקרא דכתיב את שאהבה נפשי ראיתם דכיון דאיהי תבעה עליה והיא חושקת אותו וז"ש ולמלכא קדישא אתמר שאהב' נפשי. אשתכחת ביה בקב"ה שעיקר השלמות הוא בהיות המ' למעלה בת"ת לא בהיות הת"ת למטה במ' שאז הוא שלימותא. והטעם שאין בה חצאין כל א' משתלם בחבירו הת"ת למעלה והמ' במציאות הת"ת למטה:

ורעי ברעותא ליה ולאוחרי ומלת תרעה ר"ל ירעה הוא בעצמו וירעה לאחרים ועוד לשון רצון רעוה משפיע מהכתר הנקרא רצון ומרצה לעצמו ולאחרים ממה שמקבל מהרצון העליון:

קביל ליה לגרמיה אית דגרסי זן ליה לגרמי' והכל ענין א' והכוונה לתת טעם לב' הפי' שפי' דהא בהא תליא קביל לגרמיה מההוא יניקו דמלכא דאימא עילאה לפי שהשפע מתבשל בדינא ומשתנה אל חלב בסוד הפיכת הדינים דם לרחמים חלב וז"ש יניקו דאימא ומההוא יניקו דאיהו יניק ממש הוא משפיע לשאר הספירות אחר ההמזגה ושינויו אלמים כדי להשקות הנטיעו' ולפעמים בלא שינוי והמזגה וז"א ויניק לון. ולכל הדרכים מרעה עצמו ומרעה לאחרים כנזכר בחידו מצד השמאל בינה מקום השמח': בשלימו מצד האמצע שלמים ברכאן ביה שריין מצד הימין כי עיקר השפעתו לאחרים ע"י הימין כלפי חסד כאו' הזן את העולם כולו בחסד ולז"א ברכאן ביה שריין ונפקי וגומר: אוי לי וחסרון נמשך לי על שהחרבתי את ביתי שהיא מ' וכבר נודע פי' אוי בפ' אחרי מות. מהרמ"ק זלה"ה: