אור החמה על ספר הזהר ג:שלו

שירתא דימא וכו' ענין זה אינו מדברי הנפשות אלא הוא ממעשה אחר שנים שהיו מהלכים במדבר וראו ענין זה מישני דור המדבר:

ארבע דיוקנין הם מציאות ארבע חיות שהם אריה שור נשר אדם ונודע היות פני אדם על כלם והיינו חד מינייהו רב עילאה מכולהו ולהיות פני אדם בת"ת ובו חשק המלכות לכך הוא אומר על כנסת ישראל הדרה בעם בני ישראל זכרתי לך חסד וגו' כי במדברא קבילת שכינתא תכשיטהא קם אחרא . היינו פני אריה ועל צד החסד כתיב וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך והיינו והולכתי עורים בדרך לא ידעו ולהיות מצד ימין האור לכך כתיב אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור במדת החסד:

פתח אידך פני שור וממנו השמחה בסוד שיר הלויים לכך כתיב ישושם מדבר וציה שהם ציה מצד הגבורה החזקה ועתה ישושם מצד הגבורה בשמחתה. כה אמר בוראך היינו פני נשר שהוא מלכות בהיותה בת"ת והיינו בוראך יעקב ויוצרך ישראל והוא סוד הגאולה גואל ישראל ת"ת גאולה מלכות יעקב ובה גם כן סוד הנותן בים דרך דכתיב הלא את היא המחרבת ים ובה ג"כ הנני עושה חדשה ודאי. ובה ג"כ היא תכבדני חית השדה כי היא נק' שדה ותחתיה כל הקדושים חית השדה והחיצונים * נ' דצ"ל תנים. בנים ובנות יענה:

בר קלין דאורייתא וכו' כלומר תלת קלין הן דלא אתאבידו בזולת קלין דאורייתא שגם הם אינם אבודים אלא שהם עולים וכו' וגם אינם אבודין ומה שאנו מחשיבין שלשה אלה הכוונ' שאינם אבודים וגם אינם עולים למעל' והם ג' כדמפרש ואזיל וטעם אל שלשה קולות אלו לפי שהם קולות של זעקה כי החיה תצעק בחבליה ואין הדבר על ענין ידוע לה אלא על עון חוה וכן המיתה לאדם שמתמרר במרירות פרידת הנפש מהגוף והנה קול צעקתו עולה ואינו על עון ידוע פרטי לו אלא כולל על חטא אדם וכן הנחש כאשר האדם ממיתו הוא א' מעשר קללותיו כדכתיב הוא ישופך ראש והנה ג' קולות אלו הם קולות של צעקות ממש ואינם עולים כדרך עליית שאר הצעקות אלא הם עומדות גנוזות שם כדמפרש ואזיל. וז"ש אילין קלין דצערא אינון ומן הראוי שיעלו למעלה כדרך שאר הצעקות ואינון אזלין ומשטטין באוירא שהם רוצים לעלות ומבקשים פתח אל כניסתם פנימה לרקיע ולכך הם הולכים מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא ואחר שרואים שאין להם כניסה אותו המציאות הנעשה מהם עלאין גו נקקין וכו':