אור החמה על ספר הזהר ג:שלב

מרקמן באשא חוורא. מחסד ודהבא ירוקא. בינה. ושורש האותיות בספירות בבינה ובחסד. תרי אלפין ומאה הם סוד יה"ו. שני אלפים י"ה ומאה ו' מנרת' ודאי ספי' ולהיות השרגא המלכות ובה בחי' שלשה אותיות שהם יה"ו ולכך הם תרי אלפי ומאה שרגי מכל (צדתה) [בכ"י מנרתא] ומנרתא דהיינו מצד המלכות יה"ו בי' ויה"ו בה' ויה"ו בו'. דלקין ביממא מצד אור הת"ת שאין גלות וחושך משיג שם אמנם בלילה שהיא מלכות שהוא בגלות מתדעכי שמשם החושך שהוא הגלות ובה העדר האור:

וכד אתי צפרא. שמתעורר החסד שבה אור החוזר כנודע לפקדא כל חד לגו קבריה וכו' ענין זה דבר מתמיה מה היו אלו המדברים עם ר"ש היו נפשות או רוחות אם היו הנפשות א"כ איך אמר עד פלוג ליליא וכו' וכדין כל חד וחד פרח לתמן כי הנפש אינה נכנסת בג"ע אלא בר"ח ושבתות ואם היו הרוחות א"כ איך אמר לפקדא כל חד וחד לגו קבריה שאין רוח פוקד הקבר אלא נפש לכך נראה שודאי היו הנפשות ובחצות לילה שמתחדש הרוח בשעשוע הקב"ה בג"ע יש כח לקצת נפשות לעלות (ולהתעדן בשעשוע) [בכ"י ולהתעדן בג"ע בשעשוע] ההוא ומה שנמצא בזוהר דוקא בראש חדש ושבתות היינו לקשר נפש ברוח ורוח בנשמה בסוד והשביע בצחצחות נפשך אמנם סתם יש מקום לקצת נפשות להתענג שם:

אפיק תהומא בי מקדשא נראה שהוא גנוז בתהום (כדי) [בכ"י כמי] שנותן דבר באוצר כדכתיב באוצרות תהומות ולפי שעה עשה הקב"ה זה שהוציאו כדי שיראה ר"ש וישמח והצדיקים כשרואים אותו הקב"ה מראה אותו להם ומוציאו אליהם שדוחק הוא שנאמר שיכנסו הצדיקים למטה בתהומות.

חדי ר"ש מפני שהם הגדילו הענין הרבה ולכאורה נראה פשוט והם אמרו אי חסיד וכו' כי עם היות שהם דברים קצרים הם דרושים נעלמים והשתא פריש רב מתיבתא למה הנשמה אינה מצלחת במקום אחד והיא מצלחת במקום אחר כי מה ייחוס המקומות לנשמה ודבר זה הוא פירוש אל מלות קצרות שאמר מתחלה וכך הם עניינם בג"ע מביאים בישיבה של מעלה מלות קצרות כמו משנה ואח"כ מאריכים בביאורם כמו תלמוד ובו הוא משאם ומתנם ומי שחדד שכלו בהשכלת העניינים בעולם הזה ישכיל יותר בעולם ההוא ויהיה ראש ישיבה לכמה שלא הצליחו כמותו וזה טעם רב מתיבתא דקאמרי: