אור החמה על ספר הזהר ג:של

כנהירו דשמשא. שהגפן מלכות מקבל מת"ת הנק' שמש. שבכין סוד השבכות גדול וסבכות שעשה שלמה יוכיחו שהיו עמודים. יכין ובועז נצח והוד. כותרות על ראש העמודים. גדולה וגבורה שהם על נצח והוד שבכות שעל הכותרות הם חכמה ובינה נמצאו שבכות אלו הם בסוד שבכה הנעשה בקרום המוח והיינו סוד החוט בסוד הדעת מתבחן בכמה מציאיות ומסתבך ונכלל זה בזה לאין תכלית והם סחור סחור לעזרה להשכיל מהם חכמת הדעת הנזכר. גוונין סגיאין. הם מציאיות הספי' כדפי' ד' זיני נהורין חוור אוכם סומק ירוק. בטשי אילין באילין סוד וקרא זה אל זה שהם מתרבים באורם ומשפיעים זה בזה ומתנוצצים זה בזה אגנין הם סוד אגן הסהר והם מציאיות למלכות במציאות הספירות והם שית מאה מכללות ששה ספי' אלף מכללות הבינה והם מקבלים (שפע השבכות) [שפע מן השבכות] ארבע גוונין לד' סטרין. חוור לדרום חסד. סומק לצפון גבורה ירוק למזרח ת"ת אוכם למערב מלכות והם ד' תחומי העזרה והם עיקרים והשאר הם ענפים ולכך אמר אילין אינון רברבין:

נביעו דמיין חיין: סוד שפע היוצא מכל ד' פאות שהם ד' קצוות שבחכמ' למלכות. סוד האגנין כדפי' ולכך אינון נפלי באינון (גוונים) [בכ"י אגנין] ובלעו בסוד היות המלכות כלי בית קבול לכל השפע כדכתיב כל הנחלים הולכים אל הים וגו' באמצעי דעזרה. היא בחינה אמצעית שבמלכות תמן יקומן ישראל שהם מצד הת"ת בסטר דרום מצד החסד דתמן חכמה כדאמרינן הרוצה להחכים ידרים. חד מעיינא דמיא מימי החסד המושכים מחכמה ישטפון כל עלמא. מורה על ריבוי השפע אמנם מתצמצם כדי שיושפע למלכות ע"י היסוד לכך אי יעיל בהו גבר רב דהיינו ת"ת הוא עד (כוכבים) [בכ"י ברכים] דהיינו נצח והוד שהם טוחנים מן לצדיקים והם מבשלים הזרע מזכר לנקבה ואי תינוק בן יומו דהיינו (יסוד תינוק בין יום) [בכ"י יסוד בן יום] ו' דהיינו תולדות יעקב יוסף השפע מתצמצם בו עד ברכים דהיינו נצח והוד תרין ביעין דדכורא. אתחכם שכן הם מחכמה, מרגלא זעירא יו"ד של שם שהיא נקודה נעלמת כותלא דדרום חסד דהיינו חסד נחית תמן אבא אתעביד חסיד חסד י' ואפשר דהיינו מלכות שבמלכות כי כותל היא מלכות ומרגלא דבכותל הוא י' שבה והכל בסוד החכמה כדפי'. בלעין גו אחרא מלכות למטה דהיינו סוד מערבית דרומית. נחל השיטין. הוא סוד משעול הכרמים הנעשה חוץ מן המקדש והוא סוד התמצית הנתן לקליפות ואותן המים מפני עכירותם מגדלים זימה שהם כח לחיצונים והיונק משם נדבק (מהם) [בכ"י בהם] ומהיות מים אלו שמצד ימין באות לאותו מקום מכבות דין החיצונים ומטהרות אותן המים והקליפות נטהרות בסוד בלע המות לנצח:

יתפקחו למנדע וכו'. להשתעשע בסודות הנרמזים במציאות הנמצאים שם. ענפא היינו ת"ת שהוא עץ החיים והוא גדל במימי החסד והחכמה והיותו באמצעות המים להיותו קו אמצעי כנודע:

אסתלק ענפא להתעלם להיותו בלתי מושג.

יסודא ושורשא הוא סוד היסוד והמלכות.

במיא חסד. עם היות מדות אלו של דין כאן הם של רחמים שרשיו של מים.

חפי עלמין שז' ספי' הם ז' עולמות כולם תחת הת"ת ומכ"ש שאר הנבראים ונוצרים ונעשים:

כל גווגין דעלמא. שכל בחי' הבינה הם מצטיירים במציאות הת"ת איבא דיליה שהוא מחכמה לא ידיע מהו לרוב העלמה כנודע וסוד אילן זה הוא ממטה למעלה ה' שרשא ו' ענפא גוף האילן ה' ענפיו י' איבא דיליה. לאיש משענתו בידו מרוב שנים. (הענין באדם הא') [בכ"י הענין כי אדם הראשון] אכל פרי עץ הדעת טוב ורע שהוא המות כי העץ המלכות ופריו מות וגרם קיצור שנים ומיתה לו ולכל הבאים ועתה (כי תגלה) [בכ"י כשיתגלה] המקדש יתוקן הכל וכדי לתקן המיתה צריך שיאכלו מעץ החיים כי עליו כתיב ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם והנה ענף זה הוא סוד עץ החיים דהיינו ת"ת ופריו מחכמה דכתיב והחכמה תחיה בעליה ופריו תתקן קלקול אכילת עץ הדעת טוב ורע הא כיצד כשאיש שהוא ת"ת יכניס משענתו (שהוא בידו) [בכ"י שהוא יסוד בידו] שהוא מלכות מרוב ימים דהיינו (מסוד) [בכ"י מצד] א"א דמתמן אריכת ימים ושנים וישפיע שם פרי צדיק עץ חיים דהיינו פרי זה הנה בזה בלי ספק יתוקן מיתה אשר בה והפגם ויתבערו הקליפות ויאיר חשכה ואז יאכל כל אותם שחיו שנים קצרים וטעמו טעם מיתה (מפרי) [בכ"י מפני] ענף זה שהוא עץ החיים ואכל וחי לעולם ויהיה איש משענתו בידו מרוב ימים וכאשר תאיר נשמתם מבחי' הייחוד הזה יתקיימו בגופים לעולם:

רקיע חד. בינה שהוא על הת"ת אזיל (על) [בכ"י טל] טל אורות דנחית מרישא דמלכא שהוא סוד בינה וחכמה ודעת אותיות יה"ו דסלקין ט"ל יו"ד ה"א וא"ו ונחית ההוא טלא על החסד שהוא א' לקבל מהבינה וז"ש על ההוא מעיינא:

כד אסתכל בר נש לההוא רקיעא מרחיק. שההשכלה בבינה מרחוק היא ולא בה בעצמה אלא בספי' שבה משרשות והיינו רמי תכלא דהיינו מלכות קריב יתיר רמי סומק דהיינו גבורה קריב יתיר רמי חוור דהיינו חסד.

אשתאיב ההוא ענפא שהת"ת יונק הטל מלמעלה מהבינה הנשפע דרך החסד לעשות פרי זה שהוא סוד הזרע מהמוח והיינו דקאמר פתחי לי אחותי רעייתי בעת הזווג שראשי נמלא טל דהיינו זרעא קדישא פרי עץ החיים:

אזיל בגלגולא. מגלגל בחינותיו מחסד לגבורה מגבורה לת"ת מת"ת לנצח וכן בכל ו' קצוות זכורך אבר הזכרות שאינו פגום בגין אבהן קדמאי וכו' ג' פעמים בשנה הם ג' אבות אברהם חסד פסח. יצחק גבורה סכות. יעקב ת"ת שבועות תם שלים מכולא כדפי' לעיל כי תם למעלה מתמים ומה גם איש תם והנה אברהם קבל הברית בהיותו בן צ"ט שנה יצחק נשלם יותר שקבלו בן ח' ימים יעקב נשלם יותר שנק' תם דהיינו שפרע כדפי' לעיל:

ואמר רב מתיבתא וכו' הוצרך לפרש משום דאיהו קאמר כי תמים היינו דהוה רשים וכו' ואין ענין זה שבח על הדור כדי שינצל מהמבול לזה דקדק רב מתיבתא מלת בדורותיו הנוסף בפ' ואמר בכל אתר דכתיב תמים פירושו דרשים ברשימו. ואין זה מעלת נח לבד אלא ובגין דנטיר ברית דא ולא פגמו איקרי תמים בדורותיו מה דלא הוי וכו' והוסיף עוד את האלהים התהלך וכו' באברהם כתיב הנה לפי זה הם ג' מדרגות הא' הוא האדם הכשר והטוב שלא מל ולא פרע שאינו עולה במדרגת המלכות ומכ"ש היסוד אמנם הוא בסוד המדרגות הקדושות התחתונות למטה מהשכינה לפניה ממש וזהו התהלך לפני כבן קטן שאמו משליכתו לפניה והצדיק שהוא נימול אבל לא פרע עולה במדרגת המלכות שהיא נק' תמים והולך ממש עם השכינה וזהו (את האלהים) [בכ"י ב' תיבות אלו ליתא] התהלך נח והצדיק שהוא זוכה יותר שמל ופרע הוא נכנס ביסוד כענין שהשכינה למטה ממנו והשכינה לפניו כדרך שהיא לפני היסוד וזהו מדרגות תם ובהיות שיחטא האיש יאבד מדרגה זו. וזהו כי שב מאחרי וכו' וזהו ליחידים אמנם לרבים כגון ישראל עם היות שמלו ולא פרעו עכ"ז זכו למעלה הגדולה דהיינו וה' הולך לפניהם יומם והם אחרי השכינה שנכנסו למעלה: