אור החמה על ספר הזהר ג:לב

מדון הוא הקטטה והפגם. אלופו של עולם מסלק השגחתו מן העולם ונמסר לחצונים. ישלח מדון אין פי' זה כקוד' ישלח ממטה למעלה עתה פי' ישלח ממעלה מהבינה פותח מקור הדין ונוטל מקורי הרחמים והיינו או' וינקן מסטרא דדינא ונרגן וגומר היינו מה שפירש קודם במלת מדון וז"ש כמה דאמרן דעביד פגימו וגומר ויפריד ת"ת ממ' ולא זו דף זו מלכא מן מטרוניתא כי ג"כ פוגם בו ואפי' האחדות לא יצדק בהם וז"ש דאחד לא אקרי וגו'.

קיומא דלעילא כביכול מעמידים הספירות בקיומם במצותם. אמנם בעלי תשובה יותר מזה שאם הם פגומות מתקנות אותם וז"ש זכאין יותר אינון מאריהון דתשובה שאפי' כשנפסדות תייבין כולא לאתרייהו. אתר עילאה בבינה. דאקרי צדיק דהיינו ביסוד להמשיכו במ' והוא אתר זוטא ודאי ועוד אמר שאלו בלא אלו לא מהני אלא צריכין שניהם לקיום העולם עשום דבינה עד הוד אתפשטת ושם ממשיכים השפע לבד אמנם משם ולמטה נמשך ע"י הצדיקים וז"ש עד ההוא אתר דאקרי צדיק וצדיקים גמורים וגומר אלין עילאין ואלין לתתא ושניהם יחד שיעור הקומה העליונ' ולפי זה זכאה חולקיהון שאלו ואלו צריכים למרכבה העליונה:

או מצא אבדה מ' כדמסיק ואם היה משיבה אל הת"ת היה מייחד ולא רצה להשיבה אלא וכחש בה ואדרבה המשיכה לחצונים ונשבע על שקר סוד שבועה על שקר שהם החצונים וגרם פגם לכל ז' מדות פגם על פגם וז"ש בג"ד אסתלק קב"ה מכלא גם הפגם בו בעצמו וז"ש כביכול קב"ה לא אשתכח בקיומיה מפני שהוא תלוי בה וז"ש דהא כ"י וגומר כנזכר לעיל וז"ש אבדה האמונה ר"ל האמונה שהיא המ' אבדה אל הת"ת שהוא אבוד וכן הצדיק אבד השכינה שהיא אבודה או ירצה שניהם אבדו תועלתם כנז'. מהרמ"ק זלה"ה:

גליון. וע"ד תנינן אתר דבעלי תשובה יתבי וגו' חיי שרה קכ"ט. עכ"ל: