אור החמה על ספר הזהר ג:שכז

בצלאל רביעאה. הכונה שהכתוב אמר ואמלא אותו רוח אלהי"ם דהיינו שהאצילות העליון נכלל בו דהיינו בחכמה י' ובדעת ו' בתבונה ה' ובכל מלאכה ה"א ובצלאל הוא במלכות שהיה מרכבה לשכינה והיינו ואמלא אותו רוח אלהים שהוא שכינה דר בתוכו שהוא כוללת ד' אותיות דהיינו שם יהו"ה בתוך שם אדנ"י ונודע שהיא רביעאה לנהורין עילאין רגל רביעי למרכבה ודאי וזהו סוד בצל אל היית כי (בצלו) [בכ"י צלו] של אל הוא המלכות ודאי כי אל חסד וצלו על המלכות דהיינו אסתר שחוט של חסד משוך עליה או אפשר אל ממש מלכות והוא חופפת כבצלאל כענין שה'א בצל אל ולפיכך משרע"ה הוא התור' ומצדו ארון דהיינו התורה ואח"כ משכן שהיא מלכות כי משרע"ה הוא בסוד זכר ממדרגותיו (ממעלה למטה) [בכ"י ממטה למעל'] ובצלאל אמר משכן ואח"כ כלים בסוד הנקבה שמדרגותיה (ממטה למעלה) [בכ"י ממעלה למטה] ולכך תחלה משכן ואח"כ כלים ולזה אמר לו בצל אל היית כדפירש:

מה דלא אסתכל. הם מה למעלה מה למטה א' מה לפנים ב' ומה לאחור ג'. אתפתח מדה כנגד מדה. מאן דעאל. פירשו בזוהר כי תפלה מלכות שני פתחים הם נצח והוד והמעלה ונכנס המלכות על שני פתחים אלו שהם שני כרובים נקראים שערי צדק תפלתו מקובלת בתרי דרועי מלכא וז"ש אתדבק במארי' שהשכינה היא מתייחדת בת"ת. ורעותיה אתעביד. מפיק שאלתו משם מאן דמעיין וכו' שאומר ראויה היא שתקבל אין תפלתו נשמעת. לא נמצא סוף מעשה זה ולא תחלתו של הבא אחריו:

אלעזר ברי שפיר קאמרת כפום מה וכו' ראש דבריו אי אפשר לפרשם מפני שהם מקוטעין. לבר מארעא. חוץ מן היישוב. מתה חוה בקדמיתא. ועכ"ז לא נקברה סמוך לכותל המערה אלא נקברה לצד חוץ בענין שהניח שם אדם מקום לו בין חוה ובין כותל המערה וזהו שדקדק ותמן ידע דהא דוכתא אתחזי ליה ולכך הניח לו מקום קבורתו מות אדם אתקבר בגוה סמוך לכותל המערה בין חוה וכותל המערה סמוך לחוה וז"ש בחבורא חדא. והוה חמאת וחדאת צ"ל דהיינו אחר שפייסה אברהם כדדרשו בזוהר בפסוק ואחרי כן קבר אברהם שלא רצתה חוה שתהיה שרה אצלה עד שפייסה אברהם. וקבלה לה. שנקברה שרה סמוכ' לגבי חוה אשה לגבי אשה. מת אברהם אתקבר בהדה בצד שרה בענין שחוה ושרה בין אדם ואברהם. מתה רבקה אתקברת וכו' ועם היות דקאמר שקבלה אותה שרה עכ"ז לא נקברה אצלה שהרי אברהם סמוך לשרה מצד א' וחוה מצדה השנית. אמנם נקברה רחוק מאברהם ונשאר בין רבקה ובין אברהם מקום ליצחק מה יצחק וכו' נקבר בין אברהם ורבקה סמוך לרבקה מתה לאה וכו' נקברה סמוך לרבקה מת יעקב נקבר סמוך ללאה אשתו מצד כותל המערה וכלהו דכר ונוקביה כחדא אלא שאינם כסדר זכר ונקבה זכר ונקבה אלא כדמסיק סדורא דלהון וכדפרישת אדם ברישא דהיינו חכמה חוה סמוך ליה דהיינו בינה בבחינתה שהוא בת זוג לחכמה ולכך אדם קודם לחוה כד קדימת חכמה לבינה שרה לגבי חוה דהיינו בחי' הבינ' שמשם יונק החסד וחסד מצד חכמ' משפיע בה וחסד שלמטה ממנה יונק ממנה ולכך אברהם סמוך לשרה יצחק דהיינו גבורה סמוך לאברהם שהוא חסד דהיינו המים הרו וילדו אפלה. רבקה שהיא בחי' בינה המשפעת לגבורה וגבורה שבחכמה משפעת בה לכך רבקה סמיך ליצחק שהיא בת זוגו כדפירש. לאה סמיך לרבקה דהיינו בחי' הבינה שהיא משפעת לת"ת ויונקת מצד הת"ת שבחכמ' לכך היא סמוכ' לרבק' גבור' שבבינ' עם הת"ת שבבינ' יעקב סמיך ללא' דהיינו הת"ת יונקת מהבינ' כדרכו נמצא חכמה אדם בסטר' דא ויעקב שהיא ת"ת בסטר' דא דא רישא ודא סיפ' וביניה' ב' בחי' אל הבינ' כדפיר' (ומחי) [בכ"י ושתי] הספירות שהם חסד וגבורה אמנם לפירוש זה קשה כי הת"ת הוא סוד קו האמצעי ואנן מוקמי' לי' בסיפא אמנם בספרא דשלמה מלכא פירש דרך שכיבה ממש על דרך זה כדקא יאות אלא שתקן שיעקב יהי' באמצע והכי איהו והוא פי' יפה והגון. יצחק ורבקה לזיוא אחרא כשבא יצחק לקבור את רבקה אשתו לא קברה אצל אברהם שלא היה ראוי וגם עצמו לא רצה להקבר אצל אביו מה עשה קבר רבקה בשורת הקברות עצמם אלא שקברה בראש השורה בזויות האחרת אם היה אדם בראש שורת הדרום וכן שם אברהם קבר הוא רבקה בראש השורה בעצמו לזויות צפון והניח בין רבקה ובין הכותל מקום ליצחק שכן ראוי שאין הבינה צפונית הגבורה שהרי הגבורה דין חזק מדין הבינה כשבא יעקב לקבור את לאה קבר' צצד רבקה שכן בחינת בינה שמשפעת לגבורה בצד בינ' שמשפעת לת"ת ויעקב עצמו נקבר בין לאה ובין אברהם שכן יעקב ת"ת אצל החסד באמצע ודאי נוטה לימין:

יצחק לגבי אבוה לאו אורח ארעא. ומטעם זה לא רצה יצחק לקבור את רבקה ואת עצמו אצל (אברהם) [בכ"י אברהם ונשאר מקום פנוי בין אברהם לרבקה ויצחק ללאה ויעקב וא"ת ולמה יעקב שהיה בן בנו נקבר אצל אברהם] ולא עשה כמו שעשה אביו שהרחיק עצמו אלא אדרבה נקבר בין אביו ובין אבי אביו לזה אמר ועכ"ד יעקב אצטריך באמצעיתא ולכך אין חשש לדבר עתה בזה וא"ת מה להם קבורתם אם יקברו נשים אצל אנשים או בדרך אחר וכי היש בענין הקבורה דרך העולם הזה לזה אמר כי הוא מקום מיחוש בין לעת התחיה שיקום כל א' בבת זוגו ולא אצל אשה אחרת וז"ש הכא יקומון כדרך שכיבתם ועוד גם כן לענין היותם שם בעולם ההוא שהנפשות נמצאות בקבר ולכך ראוי שתהיה נקבה אצל נקבה וזכר עם זכר וכל א' עם בת זוגו. וז"ש והכי ישתכחון בזמן זה קודם התחיה. לאה תחדי וכו' קשר הענין לא ידעתי אמנם משיח בן דוד הוא בסוד האצילות היוצא מבינה דהיינו לאה ולכך אין עמו מלחמה שהוא נחלה בלא מצרים רחל הוא המלכות ותחדי במשיח בן יוסף שהוא ענף יוצא מיוסף ממנה בסוד ויהי בצאת נפשה כי מתה שפי' בזוהר פ' ויצא ולכך יש בו מלחמות גדולות שהוא למט' ובתיקונין תרין משיחין הם נצח והוד וקרוב הענין למה שפירשנו שנצח משכן הזכר בסוד אור ישר והוד משכן הנקב' בסוד אור חוזר. מכאן ואילך מעשה אחר שהיו שתי נשמות צדיקים באים לר"ש ומקדימין לו שלום ומספרים לו מעשה ב"ה של מעלה ועניינים אחרים שהיו עוסקים בהם בג"ע וראשו לא נמצא כלל:

מגדל עז דא כ"י שהוא נק' מגדל ודאי והיא עז שממנה הדין כי עוז הוא לשון חוזק ודין. בו ירוץ. לשון רצון והיינו רעותיה דקאמר. כמה דהוה שנפל בגלות כדכתיב נפלה ולא תוסיף וגומר תיבה מלכות ס"ת ת"ת ופירש טעם שיקרא הת"ת עוז ואמר דאיהו עז לשואה בה וכו' הענין שההיכל היא בינה כדמסיק דומיא דהיכל פנימאה והנה הרוצה להוציא אליו שאלותיו מבינה אין דרך לו אלא ע"י הת"ת וכן הרוצה להכניס שם עניינו וז"ש. לשואה ביה כדי להכניס להיכל ולאפקא ביה להוציא מתוך ההיכל הת"ת הוא עז ותוקף להפיק עניינים אלו. וההוא מגדל שם ה' איהו הכי פריש קרא מגדל של עז שהיא הת"ת הוא שם ה' דהיינו המלכות בענין שמלת מגדל אינו כינוי למלכות ממש אלא קרא פריש ואמר מגדל שהוא כתיבה שבה מניחים הס"ת שהוא הת"ת הוא שם ה' דהיינו מלכות ואצטריך בשית דרגין שיהיו ששה מעלות לתיבה וכן נוהגין כמגדל או כס"ת כי בו ירוץ אפשר דאהדר למגדל או למלת עז למגדל מפשטיה דקרא צדיק רץ כמגדל בס"ת דמסתמא צדיק למעלה ממגדל א"כ מרוצתו הוא לעלות בת"ת והיינו בו ירוץ במציאת הת"ת דאי למלכות אליו ירד הול"ל. ותירץ דתרוייהו הוו אם נפרש למגדל יהיה הכוונה בו ירוץ אצטריך צדיק כי היכי דלהוי חזן הכנסת כלומר צריך שיהיה הצדיק הנמצא שם עולה ורץ בתיבה להיותו ש"ץ כי היכי דלהוי חזן הכנסת הצדיק כענין שהוא למטה צדיק חזן הכנסת כעניינו למעלה יסוד ראש למלכות ואם נפרש דאהדר לת"ת דהיינו לס"ת והכוונה בו ירוץ קורא בו צדיק צריך שיהיה צדיק שלא יקרא בתורה אלא מי שהוא צדיק והטעם וצדיק איקרי כי הקורא הוא מרכבה ליסוד ומפני שעולים שבעה ביום השבת והששי מאותם השבעה הוא ממש במקום היסוד כי שבעה הם בשבע ספי' כהן לוי ישראל הם חג"ת רביעי חמישי נצח הוד ששי הוא יסוד דהיינו צדיק וז"ש מאן איקרי צדיק מכולהו ר"ל מכל אותם העולים מי (הוא) [בכ"י שהוא] במדרגת היסוד ופי' שתיתאה וכו' כלומר הששי שעולה מאותם הז' וכדפירש: