אור החמה על ספר הזהר ג:שכו

ודא בחבורא דחמור וכו' מדרגות חמור היא קליפה קשה יותר ובתיקונים נראה שהיא קליפת ישמעאל מימין ויהיב ביה סימנא חמור חומר מים רבים והכה בהתייחד שני קליפות אלו מתפשטות כל הקליפות האלו שהם מתפשטין עד למטה.

אל"ף רזא דוא"ו הכוונה על הת"ת שהוא וא"ו שבשם והוא חתן וכלה היא המלכות הנק' תם ואולם בייחס אלף בת"ת אפשר לומר דהיינו שכיון באומרו רזא דוא"ו כלומר וא"ו במילואה שיש בתוך שני ווי"ן אלף שמורה שיש אלף בת"ת ובמקומות הרבה פירשו כי אלף דכורא ובזוהר שיר השירים פירשו כי הת"ת הוא אלף דהיינו וא"ו שבאמצע אלף ושני יודין שמשני צדדין חסד וגבורה ואפשר דהיינו אומרו א' רזא דוא"ו דהיינו וא"ו שבאמצע אלף סוף דבר אלף באמצע וא"ו וא"ו באמצע אלף ואם תאמר והא קיימא לן בכמה דוכתי בתיקונים כי אלף בינה והיא נוקבא וכל שם שבראשו י' דכורא כגון ידו"ד וכל שראשו אלף כגון אהי"ה אדנ"י (מורה) [בכ"י דכורא מורה] שאלף היא נוקבא וי"ל כי אל"ף מורה על בחינת הנקבה אמנם באמצע הוא"ו מורה על בחינתה שבזכר ואות וא"ו שבאמצעיתא מורה על זכר שבתוך הנקבה ומה שמורה על הנקבה לאו דוקא נקבה ממש שאינו אלא יו"ד יש בה שני עוקצים א' למעלה וא' למטה וגיו באמצעיתא מורה על שלש בחינות שהם באלף בגילוי כגון י' למעלה י' למטה ו' באמצע וג' חלקים אלו מורים על שלש בחינות שהם חסד דין ורחמים ימין ושמאל ואמצע והיינו סיד ה' שבה ג' ווין ויסע ויבא ויט והנה באו ג' בחי' אלו בג' צורות או צירת יו"ד או צורת אלף או צורת ה' והנה בבוא הצורה ה"א ודאי הי' נקבה ומורה על מציאות שלשה אלו או בבינה או במלכות דהיינו ה"א עילאה וה"א תתאה ומציאת יו"ד ודאי הוא זכר שמורה על מציאותם מהחכמה בהעלם טפה א' זרעית כוללת ג' בחי' אלו שהם כבן זכר וכבת נקבה ומציאות אלף יורה זכר ויורה נקבה שהיא בחי' אמצעית והכל לפי מקומה הנה במילוי וא"ו יורה זכר ובבחינת מילוי ה"א יורה נקבה הכל לפי המציאות. אשר הוא שם וא"כ כל מציאות אלף יש בו שתי בחינות זכר ונקבה לפי מקומה אמנם לפי צורתה יורה זכר דהיינו ימין ושמאל חסד וגבורה וא"ו ת"ת אוחז בשתי זרועות כדפי' בזוהר שיר השירים ומפני כך יתייחס לזכר והוא ודאי דכורא ומפני שבשמות ראשם י' שמורה היות טפת הזכר דקה בלתי מראה התולדות בהיות במקומה אל"ף כגון ראש אהי"ה או אדנ"י שמורה גילוי ברום המעלות מורה על הנקבה שהיא (מראה) [בכ"י הבנים] מצויירים ציור מתגלה אמנם האלף בעצמה (שכך) [בכ"י שהיא] הבנים שבה לעולם זכרים:

זכר ונקבה כחדא ולא זכר ונקבה בכל בחי' הנקבה אלא שלימו דכולא דהיינו בחי' הנקודה בעצמה בלי שאר מדרגותיה (הנקראים) [בכ"י הנקראים ים] כדמסיק ואין שלמות בייחוד זכר ונקבה באצילות:

לא אתפקד על פריעה כדפי' לעיל שלא עלה במדרגת הזכר שיוכל להכניע ולהעביר קליפת הפריעה שהיא עליונה מכסה אל היסוד ולכך לא נכנס למעלה בסוד הספירות העליונות כדי שיוכל להכניע שור שלא יגביר הקליפה אלא נכנס בסוד המלכות דהיינו תם ובסוד דרגין דילה דהיינו י"ס שהם בחינות המלאכים והמרכבות כדכתיב זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר וכו' ואם תאמר והא קיימא לן כי אברהם בחסד באצילות למעלה לזה תירץ ואמר לבתר אסתלק אברהם ועאל וכו' והסוד אומ' תתן אמת ליעקב חסד לאברהם דהול"ל תתן חסד לאברהם ראשונה ואח"כ אמת ליעקב אלא שלא נסתלק אברהם לימינא עילאה עד שנולד יעקב שהיה תם יושב אוהלים והיינו תתן אמת ליעקב וע"י יזכה אברהם לחסד והיינו חסד לאברהם וז"ש לבתר אסתלק אברהם ועאל וכו':

כמא דאיהו תמים כללא חדא. כלומר שתהיה מלכות נקשרת עם מרכבותיה כמה אתעביד וכו' נמשך עד השתא פירוש מאן דפרש. שפירא איהו וכו' זהו מדתה ממש שהיא רחמים גמורים מפני שמדתה כמדת הת"ת בסוד קו האמצעי קו הרחמים וכל גוונים מנצצין בה שהיא מקבלת שפע כל הספירות וכולם פועלות ע"י בענין שכל הפעולות דהיינו הגוונים מנצצין בה ומפני שבה ממש בחינתם אמר ומרקמן בה כלומר מנצצן מה ששאר ספירות משפיעות לה ומרקמן מציאותם אשר להם בה ממש וא"ת א"כ איך אמרת שפירא איהי כחוורא שאינו אלא מרקמא מכל גוונין לזה אמר שעם היות שהיא מקבלת מכולם ופועלת ע"י כולם עכ"ז פעולתה ממש הוא כחוורו וז"ש ואיהו כההוא שפירו וחוור שמשא ממש כנודע שהיא סיהרא ואור סיהרא משמשא:

ובההוא ימא דילה. הם המדרגות המרכבות אשר למטה ממנה נק' ים כדפי' לעיל.

גו שבעין שנין. הם ז' היכלות שהם נגד ז' מדרגות וכל א' כלולה מעשר עולה שבעין או אפשר שהם ע' שרים ובתוכם נפקא נונא חדא הענין כי הכחות שהם גדלים במדרגות הים נק' דגים כדכתיב זה הים גדול ורחב ידים וגו' והנה נונא דא הוא סוד מכך מבדיל הנעשה בין הקדושה ובין הקליפות והוא סוד קליפת ונוגה לה סביב דכתיב והנת רוח סערה באה מן הצפון הרי קליפה א' ענן גדול הרי ב' אש מתלקחת הרי ג' והם חיצונות הנקראות מצולת ים ואח"כ ונוגה לו סביב היא הקליפה הדקה המבדלת בין הקליפות לקדושה והם סוד התכלת הזה והוא סוד מדרגות מלאכים משתלשלין בין אלו לאלו והיינו דקאמר ואתחפא לבר כהאי גוון לאו דהאי גוון לבושא דילה שאין אלו ד' מחנות שכינה או שאר המדרגות הרואות פני שכינה דהא שש וארגמן לבושה דהיינו שש סוד שש כנפים לאחד דהיינו השרפים "ארגמן "אוריאל "מיכאל "גבריאל "רפאל ן' נוריאל ויש מפרשים ן' פני אדם אלו הם לבוש לשכינה פנימה לסיד קליפת נוגה והיינו דכתיב ומתוכה דמות וכו' מצולות ים ר"ל שמרי כל המדרגות הטהורות דכר ונוקבא סמא"ל ולילי"ת עינא בישא שמקטרגים ומבלבלים ומערבבים שמחת הקדושה בקטרוגם. וכד מסתכלאן. שרוצים לכלול עצמם בקדושה ולתבוע מזונם בין הקדושים זמין לעינייהו גוון תכלא. שאינם עולים אלא עד הפרוכת הזה שהוא קליפה זאת שמצדה הא' היא קרובה לחיצונים ומצדה השנית טהורה ונקיה:

ולא יכלא עינייהו לשלטא. שאינם נכנסים לקדושה ולא נהנים מזיו השכינה כלל בנל גוונים מרקמן הם מדרגות המרכבות אשר לה בבחינת הספירות ומפני כללותם אלו באלו אמר מרקמאן ברוקם הזה שהוא כלל גוון בגוון אחר כן הספירות למעלה וכחות המלאכים למטה כוללים אלו מאלו ואלו מאלו מתחתמא לד' סטרין דעלמא הם סוד מיכאל פני אריה לדרום גבריאל פני שור לצפון אוריאל פני אדם למזרח רפאל פני נשר למעוב וכן ד' רגלי הכסא כדפי' בכמה מקומות:

תם דבד' כנפים שהם סוד אותיות אדנ"י א' לדרום ד' לצפון נ' למזרח י' למערב וד' אותיות אלו נקראות ד' כנפים וד' אותיות ידו"ד שהם התפילין נקראות ד' פנים כדפי' בתיקונים:

ים בההוא גוון תבלא. שרומז לשאר החיילים שהם מתפשטין ממנה עד הגיעם למדרגת ונוגה לו סביב ומשם ולמטה אין לאדם בהם אחיזה כלל והטלית בעצמו סוד הכסא בד' רגלים עם ה' אלהיו ממש בתקונא וכו' כלומר בעת שאדם מתקן עצמו בתיקונים אלו כביכול שכינה מתתקנת למעלה ע"י ממש כמו שמתקן למטה עצמו וכן' מתקן למעלה בסוד נשמתו כענין שהוא עם השכינה שניהם כא' עושים סוד תמים והיינו עם ה' אלהיך.

לבתר אסתלקת. דהיינו שאחר שהיא מתקנת בתיקוני' אלו היא עולה אל הספירות העליונות להתייחד שם.

בתפילין קב"ה לגבי שכינתיה. תפלה של ראש מתייחדת ונקשרת עם תפלה של יד והיינו ד' פרשיות ידו"ד על ד' כנפים אדנ"י:

בשעתא חדא. כשיעור שאדם מתעטף ומניח תפילין. כל אילין דהכא. נשמות דור המדבר שראו במדרגה זו. כגוונא דא. כי הם נטהרים מזוהמת הנחש ראשונה ע"י אותם הקברות שהם נכנסים בהם כדפי' לעיל כי כל קבר וקבר כור מצרף לצרף. זוהמת הנחש וכן לכל (הנזכרים) [בכ"י הנקברים] וזהו כיעפר אתה ואל עפר תשוב. וכן ונחש עפר לחמו ואח"כ נכללי' בסוד ת"ם י"ם בסוד נפש דעשיה רוח דיצירה נשמ' דבריאה ואח"כ נכללים בדרגין עילאין בסוד נפש רוח ונשמה דאצילות כדפי' שם ויצה"ר נטהר וניתקן בסוד היותו נכלל באותה הקליפה הטהורה שהיא סוד התכלת כדפי' (לעיל) [בכ"י לעיל והיינו] ונוגה לו סביב:

בארעא קדישא וכו' הענין כי כל העולם בכללו הוא כמציאות האדם ממש דומה בדומה כמו שיש לאדם גוף כן לעולם גוף הוא החלק הגשמי העכור הנראה לעינים שאין אדם משיג מן העולם הזה אלא חלק זה הגשמי כמו שאינו רואה בחבירו אלא חלק הגשמי שבו. וכמו שיש באדם יצה"ר שהוא מן הקליפות הטמאות נן העולם הזה הגשמי מתלבש בתוכו אויר טמא בו משכן החיצונים הטמאים וחלק זה הוא כניסת המכשפים שהם מזככים ראייתם ומשיגים ראיית השדים ולפעמים פתאום לבני אדם ישיגו אותם יסתלקו מראות הגשמי ויעלו לראות חלק האויר הרע הזה ולא יראו מעולם הגשמי כלל מפני שיוצאים מן הגשם ונכנסים בחלק הזה שפירשנו וכמו שיש באדם על יצה"ר נפש טוב קדוש כן לעוה"ז חלק יתלבש בו הוא סוד נפש דעשיה ובו משכן נפשות הצדיקים והוא הנקרא חצר מות בגמרא שנתפשט שמואל מחלק הגשמי ונכנס בחלק זה וכן הצדיקים האלו במעשה זה וכן ר' פרחיה במעשה שהביאו במדרש רות בסופו. וכמו שיש באדם חלק רוח כן לעוה"ז רוח קדוש והוא סוד ג"ע ארצי וכמו שיש באדם חלק נשמה כן לעוה"ז מתלבש בו חלק נשמה. והנה חלק נפש שבארץ ישראל הוא יפה מחלק נפש שבחוצה לארץ וזה טעם מיתת ארץ ישראל היותה משובחת וזה טעם שאם זכו היו נכנסים בארץ והיו בסוד זכות נפש הדרה בא"י כי המלכות שהוא נפש בה בחי' (כסא) [בכ"י רבות] ובחי' אמצעית הוא נקודה אמצעית בה עיקר הייחוד אל הת"ת ואור הת"ת מתגלה באותה נקודה אמנם שאר בחינותיה שהם נפש לשאר מציאות העולם אין ת"ת מגלה שם אורו בעצם והיינו דקאמר שאינם בת"ת פנים בפנים:

הני תרי מערתי. אין לשונו כראוי ואין מקום להגיהו, כדתנדעון דמדידו וכו' עם היות שהוא סתם הענין אפשר לפרש כי יוסף הוא היסוד והוא מסתלק בסוד החכמה הנק' אדם קדמאה ולכך היסוד הוא י' דהיינו יו"ד מחכמה ומאורות החכמה הם מתפשטין עד היסוד וזהו י' חכמ' בינה וי"ו ת"ת ה"י היא המלכות אמנם י' שבה"י הוא היסוד בענין שהוא רביעאה לנהורין דאדם קדמאה [בכ"י ונהורין דאדם קדמאה] הם ד' יוד"ן שהם בשם ז"ה יו"ד ה"י וי"ו ה"י הם ד' נהורין גו אדם קדמאה ודאי שהם ד' מוחין ד' חכמות הא' חכמה ראשונה וממנה מתפשטין ג' חכמות הא' בבינה דהיינו ה"י א' הב' בת"ת דהיינו וי"ו הג' במלכות דהיינו ה"י שהיא יו"ד שביסוד שבתוך הה"א שהיא המלכות והנה היסוד עולה עד החכמה שמשם מושך סוד הטפה הזרעית אל הזווג וז"ש סליקו דלעילא חביבו דכולא עליה ודאי דהיינו הזווג העליון ונסכו מקום שהוא נוסך ושופך אותו השפע הוא רביעית ההי"ן דהיינו ה' תתאה מלכות רביעית ודאי דהיינו ה"י יסוד בתוך המלכות והיינו בקדש שהוא חכמה ששם זה בו יו"ד ה"י וי"ו ה"י בסוד חכמה קדומה ודאי כנודע: