אור החמה על ספר הזהר ג:שכה

והא לית בהו דחילו וכו' כמו שהיה לר' אלעי ובנו שמתו כדפי' בריש שמעתין. דכיו טלא קדישא בסוד כטל חרמון שיורד על הררי ציון. משח רבו. בסוד כשמן הטוב היורד וכו' והם בצד ימין לכך אהרן הכהן איש החסד זוכה לזה מצד מדתו דרחימין וכו' כי אהבה מצד החסד דכתיב אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד הפרגוד הזה הוא סוד הבינה ומרע"ה בסוד הדעת לפנים מהפרגוד ופני משה נגד חכמ' ובינה שהם פני הדעת ודאי ואין מי שישיגם אבל אהרן עלה גו פרגודא כלומר בתוכיות הפרגוד בעוביו ממש עד שנשאר בינו ובין מרע"ה קצת עובי הפרוכת: ושאר ראשי (ישראל) [בכ"י ישיבות] חוץ מהפרוכת מכל וכל שאינם נכנסים בעביו של פרוכת מפני שאינם נכנסים לבינה כלל אמנם עולים למעלה מז' ענני יקר שהם נגד ז' ספי' ושאר בני (הישראל) [בכ"י הישיבות] הם למט' מז' עננין:

כפום חידושי וכו' כי כפי עסקם בסודות כן יתרבה אור הספי' ויזכך אליהם ויאירו המסכים אשר ביניהם האמנם יש לדקדק מה יהיה הדבר הגורם שפעמים יעסקו באלו ופעם באלו. וי"ל כי הכל תלוי לפי הענין כפי סדר הזמנים יש יום שיתגל' בספי' מדת פלונית ותאיר בחי' פלונית יתגלה סוד פלוני. ויש יום שהוא יום רעה שלא יתגלו סודות כ"כ מפני שאין הספי' מאירות למטה כמה פריש. כלומר מהיכן נתן כח לאהרן לפרש דברים אלו הסתומים ותירץ כשפע הנשפע עליו מאותם מעיינות חכמ' שנסתמו (אז) [בכ"י שם] ממשה והשתא איהו מהדר להון וכו' ואהרן מקבל משם ומכח זה מפרש דבריו. פליאן מהכתר. מקורין מחכמ' מבועין מבינה. נחלין שש קצוות. כתמרות עשן. כיון שהם נקבות תיקונם בתיקון המלכות שנאמר בה מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן. וכדפי' פ' בזוהר בכמה מקומות. אילין דאתחזו. שהיה להם בעוה"ז נשמה שתעלה לישיבה של ג"ע העליון:

פתח ר' אלאי ואמר תמים תהי' עם ה' וגומר דהא פריע' הוה ביה כי אברהם לא נצטוה על הפריע' אלא על המיל' לבד. ומילה ופריעה הם ב' בחי' מילה מלכות ופריעה יסוד ואברהם לא נסתלק אלא במילה ונשאר' בו קליפת הפריעה ויעקב אשתלים שפרע ונסתלק ביסוד והנה בזמן אברהם עדיין לא היה הכסף העליון סוד הנשמות צרוף מכל סוג לכך לא הוזהר אלא על המילה לבד אמנם כשהגיע השלשלת ליעקב היה טהור מכל וכל לכך נפרע וז"ש בגין דלא אשתאר ביה פסולת כלל תדע דהא פריעה הוי ביה ואם לא היה טהור ונקי לא היה ראוי שיהיה נפרע שלא יפגום מקום הפריעה וזו היא הסיבה שישראל בצאתם ממצרים מלו ולא פרעו:

כמה אתפרע וכו' לסבת הטהרה קא מבעיא ליה והיינו דקאמר במה אתפרע ואתדכי מכל פסולת. והענין שאין לתלות סבת הטהרה בחסידות ויושר המדות שאם כן נמצינו פוסלים אברהם ויצחק אלא ודאי סבת הענין הזה הוא סבה אחרת א"כ מה הוא הסיבה ותירץ כי הסב' הוא שהערלה וקלקול שלשלת הנשמות הוא (מצא) [בכ"י מצד] שיושפע מלמעלה נשמ' (פלונית) [בכ"י בלתי] טהורה עד שיצא מאברהם ישמעאל ומיצחק עשו ונודע שחוזק הקליפה היא מצד הגבור' וז"ש ההוא אתר דאתקיף לפסולת דלגאו קליפה הפנימית שכנגדה הפריעה וז"ש אתר דפריע' שארי כי שתי קליפות הם קליפה חיצונית ערלה ואינה דבקה כל כך אל הגבורה קליפה פנימית פריעה והיא דבקה אל הקדושה ויונקת ממנ' איהו שור היינו גבורה ומהדר לפרש להם ר' אלאי זה ואמר דיוקנא דשמאלא וכו' כלו' שמאל הכסא (הוא) [בכ"י קריא] פני שור דהיינו הגבורה והוא שמאל כסא הת"ת ודאי וז"ש דיוקנא דשמאלא דכורסייא דיליה כלומר כסא הת"ת דהיינו גבירה שבמלכות שבה כינוי ת"ם כדמפרש לקמיה:

איקרי שור תם ופירש טעם למה נק' תם ואמר כי מלת תם הוא כינוי למלכות בבחי' פנימי כדמפרש לקמיה וא"כ שור זה שהוא מרכבה לכסא היסוד דהיינו מלכות ראוי שיקרא תם סשם המלכות וז"ש דהא רתיכא דכורסייא דברית אית ביה כלומר כסא הברית נק' תם והשור מרכבה לכסא הברית א"כ ראוי שיקרא השור תם על שם מקומו ועל דא זוהמא דפסולת כלל כך נמצא בכל הספרים ואי אפשר להתיישב אמנם כוונת הענין במה דמסיק כי באברהם עם שרה נאמר פקידה שמורה היות הענין מהמלכות וביעקב ברחל נאמר זכירה להיות הת"ת מדרגת יעקב ויש בידו כח להכניע שור תם שהוא כורסייא דההוא ברית שלא יגביר הקליפה הפנימיות מפני שהוא איש תם בעל ואדון לתם שהוא המלכות ששם השור ובמדרגת הזכר מדת יעקב ובידו להעביר הקליפה לכך אין ערלה בזרעו שהכניע הגבורה שלא ישפיע לחיצונים והיינו גבורה שבמלכות שהוא שור תם אמנם אברהם נאמר בזרעו בשרה פקידה דהיינו מצד מדת שמור ואינו למעלה איש תם אדון ובעל לתם כדי שיוכל להכניע שור תם שלא ישפיע הגבורה שבמלכות לחיצונים ולפיכך מילה היה בהם דהיינו ביטול הקליפה התחתונה אמנם פריעה דהיינו ביטול הקליפה הפנימית לא היה בהם מן הטעם שפירשנו וזה כוונת דבריו בקצרה בלי דקדוק לשונו מפני שאין דרך להגיהו.

שאיה מפרשי בגמרא לדידי חזי ליה ומנגח כי תורא: