אור החמה על ספר הזהר ג:שכד

אוף הכי כתיב. ואין אתם צריכים ללמדו מאדם הראשון שבו בעצמו נכתב כדמפרש ואזיל. מאריהון דאגדתא כאן משמע שמעלת בעלי אגדה גדולה מכלם שהרי לעיל פירש בעלי משנה ולא הפליג כל כך במעלתם ואפשר שאגדה זו היינו אגדה (נסתר) [בכ"י נסתרת] בסודות. והנכנס בה כבר מלא מרזי תורה מהכל לכך מעלתו גדולה כמעלת מארי קבלה על הכל כראן קיברין וכו' ואפשר שאין זוהמתן בטילה עד תחיית המתים אם לא יעשו זה בכל יום ויום לבטל דבר יום ביומו ואין ספק שאין ענין זה לכל בני הדור אלא כתה ידועה שקלקלו בארץ בעון המרגלים שהגברו זוהמתן הרבה ולפיכך לא ראו כן בכל הישיבות אלא באלו לבד.

חד משכנא וכו' אין ספק שהדברים שהם מצות גשמיות פועל פעולה רוחניות בבחי' נפש ולכך בעולם הזה שהוא עולם הנפשות היה מציאות רוחניות מעשה המשכן כעין שיש למטה והיינו המשכן הזה שראו כאן שהוא סוד נפש למשכן התחתון. דלא חמו מתמן ולהלא'. בסוד קדש הקדשים שהפרוכת מפסיק.

בצלאל רביעא' וכו' כולהו מפרש להו ר' אלעי לקמיה תפוח א' אפשר דלעיל היו יהבו להו (ודרא) [בכ"י וורדא] הוא סי' כניס' מפני שהמלכות נק' שושנה והוא פתח כניסה ודאי. אמנם עתה שיצאו מכל וכל נתנו להם תפוח שהוא הת"ת והוא יורד למטה לומר להם שיצאו עוד כי הורדא אין בו אלא ריח והוא כולו לנשמה אבל התפוח יש בו מאכל שמורה בה ירידה אל הדברים גשמיים ואפשר שנתנו להם (התורה) [בכ"י התפוח] כדי שלא ישכחו מה שראו והתפוח בת"ת שבו זכירה: