אור החמה על ספר הזהר ג:שכב

עזרות סחרן וכו'. לאו דוקא שהרי לשכת הגזית היתה כנוסה בהר הבית אלא מפני שהיתה ראויה להיות כלה מן העזרה ולכך היה לה פתח לעזרה אלא מפני שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד לבד לכך היתה חול כדי שיוכלו הסנהדרין לישב אמנם היא פנימה לעזרה נידונית שהנשיא במקום המלך ובית דין היא בית דינו של מלך והיא רמז למקום גבוה פנימי לעזרה וז"ש דתמן סנהדרי גדולה יתבי. ותנינן וכו'. וכל אומן סחרן הכא לא יחוייב שיהיה ממש סובב אלא הכונה שהיא קדושה פנימה מקדושה כענין שיהיה דא מוחא לדא ודא קליפא לדא.

והכא הוא ליבא דכל עלמא. שבנקוד' זו עיקר ההשגחה וכלי לשפע ומשם מתפשט לכל העולם. ימא עילאה לקבל דא. מלכות שמים נקראת ים בהיותה כוללת כל מה שלמעלה אפילו החיצונים שהם מצולות ים תחת הים ולפעמים בחינה זו לא תכלול כל כך שלא יוכללו בה (הקשים) [בכ"י הקלים] ולפעמים תהיה פרטית יותר שתהיה בחי' המלכות לבד בסוד הקדושה וז"ש ואית ימא לעילא מן ימא ואפשר היה לפרש שעל בינה וחכמה קאמר שהם ימים וראשון עיקר.

נהר דינור. הוא ענין הנעשה מזיעת החיות והוא הולך ומתפשט עד גיהנם כדפירשו רז"ל א"כ מחוץ לו הם הקליפות והוא סובב מדרגת הקדושה והיא בחינה ראשונה אל הים ממטה למעלה והיא בחי' ים ובתוכו ישוב ע' שרים נגד הים הגשמית הסובבת לישוב שבעים אומות:

שבעין סטרין גליפין הם ע' שרים ולא שיהיו הם ממש ע' שרים אמנם הם מציאותם בתוך הקדושה שהרי נהר דינור אין מציאותו בחוץ אלא אחר התפשטותו למטה והכנסו אל החיצונים. אמנם מציאותו למעלה ים רומש כמה כחות והם מחנות קדושים מקבלים ע' סטרין ר"ל שבעים בחינות מז' בחינות הדין שהם נשפעים מגבורה למלכות וממנה לאלו. וז"ש מז' דליקום שהם נדלקים מאש הדין הבוער וז' כל א' כלולה מי' הם שבעים כענין שהם מדרגה א' הים מדרגה ב' שבעים מדרגה ג' ושמשין הפנימי' אליהם מדרגה רביעית תוכיות ההיכל ששם ד' חיות.

שמשי דלגו מנייהו המלאכים המשרתים הקדושים. ד' רתיכין הם ד' חיות ההוא קרתא וכו' מלכות על כסא הכבוד. עזרות לגו מעזרות. בחינות אלו פנימיות מאלו. מלכיהון דבית דוד שהם ירשו המלכות. וסנהדרי גדולה הם ע' בחינות שבם הדין לנהל התחתונים ובזוהר שיר השירים פי' ע' מלאכים לזה וכן בפ' וה' המטיר על סדום ואינם אלו הנזכרות כאן שאלו פנימים באצילות כנגדם לאלו החיצוני' בעולם הנפרדים ואלו כסא לאלו אמנם יש בכסא ע' שרים עליונים שהם סוד נקודות לעשרה שמות שבסוד כסא. בי דינא היא נקודה אמצעית לשבעים כי שבעים הם שבע מדות וזו נקודה אמצעית לכלם:

דמשמש (וה') [בכ"י וכו'] שהיא מתייחדת עם הת"ת בסוד ו' קצוות וזהו סוד וה' הוא ובית דינו. לקדישי עליונים. לכל בתי דינים דלתתא בעולם המלאכים בעולם המרכבות. עד דמטא וכו' כלומר והמדרגות הם בזו לפנים מזו עד הגיעם אל הבינה שהיא נק' קדש קדשים שיש עוד בחי' זו לפנים מזו.

דבי כלא. כל בחי' האצלות המתפשט למטה בדקות גדול וגם נכלל שם כל מה שלמעלה וע"י אותם המציאיות אשר שם שואבים שפעם כל הנאצלי' כי אותם המציאיות הנעלמי' הם שורש למציאות' המתגלה וז"ש דבי כלא. מוחא עילאה חכמה וכל זה בסוד המלכות בעצמה כגוונא דא לעילא לעילא באצילות בעצם ממלכות ולמעלה עד הגיע הדברי' עד החכמה שבכתר שהוא מוחא סתימא בענין שיהי' כל הנדרש באצילות עד החכמה ומשם אהדר לבחי' הכתר בעצמו ומוחא סתימא היא חכמה שבכתר ובזה רצה לקשר כל העולמות עד נקודה אחרונה ולהכי קאמר תא חזי כד אנהר עתיקא סתימא דהיינו כתר במוחא דהיינו חכמה ליבא היינו בינה.

כדרך נעם ה'. הוא סוד אור חוזר בינה מתפשט עד המלכות וכן דרשו בזוהר פ' תרומה בפסוק לחזות בנועם ה' כח אדני דהיינו אור עליון במלכות כדפי'.

דיתרבי ויסגי לעילא. במקורו ואמר דיתרבי ויסגי להיות (אלו) [בכ"י לו] שתי גדולות האור בעצמו וגדולת כלי המחזיקן שאור החיות המתרבה שם נמשך מתלבש באור הספי' בעצמו וז"ש דיתנגיד ויתמשך דהיינו שתי המשכות אור פנימי ולבושו.

כאשר דברת. פירושו דמה דאקימנא והיינו סדר י"ג מדות של רחמים שדבר הקב"ה למשה להתפלל בהם על מעשה העגל בשעתא דע"ק וכו' כלומר בהיות הכתר מאיר אור למטה שמתגלה י"ג מקורות עליונים למטה דהיינו שמתגלה סוד הרצון להרפות הדין דהיינו כד אתפשט מצחא דרעווא. בשעתא דרוחא. כלומר בשעתא דנשיב זיקא בעוקבא דפרדשקא מעתיקא קדישא לז"א והיינו סוד רוח חיים ואפשר לפרשו לשון ריוח. דהיינו שיש ריוח והצל' כאשר יאיר אור הכתר בז"א כדפי' והיינו שעת רצון כי שעת שהכתר מתגלה ברצון כאומרו בשעתא דע"ק ברעוא היה ממש שעת ריוח והצלה למטה שעת גילוי י"ג מדות תחתונות שהם סוד כ"ב יחד:

אמאי אסתלק אין ספק שכאן לא ניכרו י"ג [בכ"י מדות] אלא ט' דז"א כדכתיב באדרא א"כ עאי קשיא לי' שהרי אין מדת אמת בט' דוקא אלא ודאי הכי פירושה אמת אסתלק מתמן ולפי' לא הזכיר עתה משרע"ה י"ג דאריך אלא ט' דזעיר מפני שבי"ג אות אמת ואלו הם גרמו שאמרו שקר לכך הזכיר ט' דזעיר שאין בהם מדת אמת מן הטעם שפי' באדרא וכן שאר אוחרי מה שבין אריך לזעיר.

כדבריך ממש כדפי' רז"ל משום מה דאמרת:

אלו המאמרים קבץ אותם בזאת הפרשה של בלק במעשה הינוקא

וכתב בתחלה וזה לשונו ומצאתי בזוהר מאמרים מועתקים מעלין קרועים מבולבלים ובכלל אותם המאמרים מאמר הינוקא שהוא מתייחס לפרשה זו לכך באתי להעתיקו הנה ואי אפשר לעמוד על תוכן ביאורם כראוי מפני שהעיקר חסר מן הספר ועם כל זה נבאר בחוזק היד כדי שלא יחסר דבר בקובץ זה הן חסר הן יתר:

דא עם דא מה דלא יכלין למללא. וכו' במדבר הזה יתמו הא באתר וכו' כלומר אם זכו ליכנס לארץ לא היו מתים לעולם. וא"ת שמא ימותו קודם וישארו קצתם לכך אמר ושם ימותו הא באתר אחרא לא היו מתים כלל אלא היו קיימים לעולם. וא"ת [נימא] מייתורא דקרא במדבר הזה יתמו בגופם ושם ימותו בנשמתם לז"א ודא בגופא דרשה זו ראוי שתדרוש בגוף לבד. כי בנשמתא אי אפשר כגוונא דבני גנתא דהיינו שהיו חיים בג"ע והמציאות יכריח הפירוש וצדיקים אלו רובם היו מדור המדבר כדמוכח לקמיה: