אור החמה על ספר הזהר ג:שכא

אמר ר' שמעון וכו' שהוקשה לר' שמעון מה הועיל תפלתו של מרע"ה אחר שנענשו ישראל כל מה שנענשו לזה מה עשה גלה חומר עון לשון הרע בב' חלקים הא' העונש שדברו סתם לשון הרע הב' חומר עונשה בעצמו וז"ש ר"ש הכא וכו' וכשנבא לראות עונש שנענשו ימצא שלא נענשו אלא קצת העון דהיינו סתם עון לשון הרע לא חומר העון. כל חד אוליף מלה בלחודוי מלת ויספרו מורה מה שלא יורה וידברו ויאמרו ומלות אלו יורו מה שלא יורה מלת ויגידו וכדמפרש ואזיל:

ויאמרו אמירה בעלמא וכו' ירצה אמירה יבא על א' מג' עניינים או אמירה בעלמא כפשוטו על האמירה או על המחשבה והרהורא דלבא כאומרו ויאמר המן בלבו או על המצוה כגון ויאמר ה' ולנן ירצה ויצו דהיינו תפקידא ויספרו פרישותא ירצה באר היטיב על (הבינה) [בכ"י הכוונה]:

אלא באנו עאלנא לתמן וכו' ירצה אלו היה הכונה לשבח היו אומרים הלכנו וכיוצא אמנם עתה שהוא לגנאי יאמר באנו על כניסתם למקום וראו עניינו:

ר' יצחק אמר. פליג אדר' חייא דאיהו דריש ליה לגנאי ור' יצחק דרש ליה לשבח:

ר' חייא. הוצרך ר' חייא לחזור על דבריו לבאר איך הוא לגנאי שמפני דוחק זה נד ר' יצחק מדעתו (ופירשו) [בכ"י ופירשו לשבח] כל מה דאמרו אפי' וזה פריה כדדרש ר' חייא.

ההוא דאגח קרבא בכילא. כדכתיב מלחמ' לה' בעמלק וכן כשבא עמלק לנגד ה' בא וכדפירשו רז"ל:

אתר זמנין לאעלא ביה. פתח כניסת א"י כדכתיב עלו זה בנגב. א"ר יוסי עיטא וכו' אזיל לשיטתיה דר' אבא. מאן יכיל. אפילו כלפי מעלת וכתיב עמלק יושב וכדדרש ר' אבא. כדין גרמו כל האי שאם לא כן לא גרמו רע לישראל כ"כ ונתחייבו כליה:

אתרעי בהו ירצה בהו מכל האומות. ואתהני בהו. אלהי ישראל פרטי ואתפאר בהו, כדכתיב ישראל אשר בך אתפאר כי מה שנק' אלהי ישראל אינו לבד לשבח ישראל אלא הקב"ה מתפאר שיהיה אלהי יש' כמו שהוא מתפאר שהוא אלהי המרכבות כלם ויותר. דהא עלמא וכו' א"כ ראוי שיקרא אלהי ישראל כמו שנק' אלהי העולם כלו בכלל מפני שישראל סבת העולם:

בגין דחד בחד אתקשרו. ישראל עם התורה מפני שהתורה הוא מהת"ת ומלכות תורה שבכתב ותורה שבע"פ ומשם ישראל מזווגא קב"ה ושכינתיה. ישראל לתתא בהאי עלמא. כלומר טעם נשמתן של יש' למטה בגשם החומרי הוא לסבת קיום העולם ושאר הנבראים כולם. בזמנא דעבדי. שאז הם מושכים השפע לתחתונים לזווגם שאין הקב"ה משרה שכינתו שהוא קיום ונשמת העולם למטה אלא בסבת ישראל במצות בסוד מיין נוקבין כגוונא עילאה. בצלם אלהים דמות הנאצלים כלם בו ומתוך היותו בצלם אלהים גרם לו להיות תמציתו על הדרך הזה דהיינו יהב חיליה וכו' ולפי זה הם ב' בחינות הא' הגשמי שהוא כעין הגוף הב' הרוחני נפש וחיות אל הגוף וכעין זה לעולם גוף ופרטיו ורוחניות למעלה שופע עליו וכעין זה למעלה בצלם העליון יהיה כגון גוף ורוחניות שותפים עליו כענין שהם שלש של שתים שתים שתים. ובזה יתיישב כל השמועה ומה שבא בה כפול ומכופל והכי באדם דבר עד ואתאחד במוחא עילאה ואח"כ דבר בעולם ואמר כד ברא וכו' עד מכון לשבתך וגומר ואח"כ דבר בצלם העליון ואמר כגוונא דא לעילא וכו' ות"ח חוזר לפרט הדברים ממט' למעלה. מזונא דגופא. החיות המעמיד הגוף כי העורקים הדופקים המתפשטים בכל האיברים הם מהלב ודאי. כל גופא. הוא חתירת הגוף ושאר שייפי גופא הם הזרועות והשוקיי' והראש וכשהאדם פושט ידיו ורגליו בכל כחו נמצא הלב אמצע הגוף והגוף אמצע שאר האברים והידים והרגלים הקצוות הרחוקי' יותר וכשיגביה ראשו מעט ימצא גבוה מהלב דהיינו מוחא על לבא וגם אם מעומד יפשוט ידיו ורגליו יהיה בענין זה: