אור החמה על ספר הזהר ג:לא

א"ר יהודה אימתי וגומר פליג עליה דר"י ומכריע כדברי שניהם שהתשובה היינו בתיקונא עם החכמה ותשובתה על בניה וז"ש ראשונה תשובה כדברי ר' יוסי שנק' תשובה בערך החכמה וז"ש כד אימא מתכסייא בחכמה וקיימא בחידו מרוב שפעה דכתיב אם הבנים שמחה ולא אמר משמחת אלא שמחה דהיינו דתבת בקיומה שהיא עצמה ומה דהוה מקור החכמה סגור תב לאתריה וזהו תשובה סתם אמנם אח"כ נשפע השמחה אל הספירות וכלא תבין חד לחד ולא שראשונה מתתקנין למטה כדפי' ר' יצחק אלא ראשונה למעלה ואח"כ למט' על הבנים ותקונם ואז היא תשובה שלימה בענין ששתי בחינות הם כדקאמר ר' יצחק הא' תשובה סתם בערך הבינה עצמה ותיקונה והב' תשובה שלימ' בערך המשכתה אל התחתונים וקשרם יחד ודקדק באו' וכלא מתבסמין היינו תיקון הדין והמתקתו שבכל ספירה וספירה בעצמה. וכלא תבין וגומר היינו קשרם יחד ומתברכין וגומר היינו השפע הנשפע ע"י ייחודם ותשובה שלימה יהיה כאשר אין פגם בשום מקום מהספירות אפי' התחתונות כנז':

א"ר יצחק וגומר בא להוכיח שאין שתי תשובות כדברי ר' יהוד' אלא הכל בענין א' ובבת אחת וז"ש כד מתכשר מהפגם או מתקשר שהכל ענין א' אינו מתכשר בשתי בחינות אלא בבת א' וברגע קל מתתקן הכל ותחלת הכשרו הוא מעל הבינה ונמשך למטה כנזכר וזה יוכרח מלשון הכתוב באו' מעל שמים חסדך והענין שחסד אל עם נבראיו הפרוס בכל העולם היא התשובה ותיקון הפגם אמר כי גדול מעל שמים שמים היינו ת"ת מעל שמים בינה ומ' דמעל מורה ג"כ על תחלת הענין כאו' ממקום פלוני והיינו חכמה והכוונה כי גדולת החסד והתשובה תחלתו מהחכמה ומתפשט בשמים ורצה עוד שהתקון עולה ממטה למעלה וז"ש דסלקא לעיל כנזכר לעיל עד דסלקא תקונא מאתר וגומר והיינו עד החכמה כנזכר:

ור' יהודה פליג עליה שאין מ"ם דמעל מורה כדדייק ר' יצחק אלא מעל דייקא ואין חכמה במשמע וז"ש אלמלא כתיב על שמים משמע ההוא אתר דקיימא על שמי' דהיינו חסד על ת"ת לבד כיון דאמר מעל שמים היינו בינה על חסד שהיא על הת"ת וז"ש משמע ההוא אתר דקיימא מעילא לעילא ומאי ניהו אימא לברה והיינו דאקרי תשובה סתם דאמרן לעיל דאפשר שתתקן אימא לברה הפך דברי ר' יצחק דקאמר מתכשר כלא כחדא וכבר היה אפש' לפרש דברי ר' יצחק לעיל שדעתו הוא שאין פגם עולה לבינה כלל אלא בחסד שהוא מסך מגן בעד הבינה וע"י הפגם בחסד היא מתגלת והיינו ערות אמך לא תגלה והיינו דקאמר הכא מעל שמים וגומר ולא דייק מ' ור' יהודה סבירא ליה לעילא גם בבינה הוא הפגם והיינו דדייק מעל דהיינו אימא כנזכר ושיטה זו עם שאר הפרטים שפי' בשיטה הקודמת נאותה יותר עם דברי התוספתא שמביא ר' יהודה לראיה אל דבריו שהפגם עולה למעלה ולאידך פירושא פליגא אכולהו וכבר היה אפשר לומר דר' יוסי ור' יהודה ור' יצחק לא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אלא דוקא במשמעות דרש מעל שמים ובהכי אתי האי תוספתא ככלהו כאשר נבאר.

ואימא בחדוותא ממעשה התחתונים עולה התעוררות אל המ' והמ' אל הבינה וז"ש כד מתכשרן עובדין דלתתא כדי להתעורר המ' ואימא בחדוותא מתעוררת המ' אליה: כלא בחדוותא מצד הבינה והשמאל יכלל בשלימו מצד האמצע ת"ת סוד שלמים כנזכר לעיל. כלא בברכאן מצד החסד. ורחמין זמינין מצד ג' ראשונות ששם רחמים פשוטים ועלמין למטה שהיו בדין הם כלם בחדוה שהוא הדין המתמתק בסוד רננת הלויים. וכלא איקרי תשובה פי' בין מה ששב אריך להשפיע בין מה ששב זעיר לקבל כל ענין זה כק' תשובה ולפי זה נראה תשובה אפילו בכתר לזה תיקן ר' יהודה ואמר כלא בכלל כלא סתים פי' באו' תשובה הכל משמע כי הכל נסתם זה מלהשפיע וזה מלקבל וראיה לזה דכתיב למען ישוב אף ה' וזה לא שייך באריך דלית תמן אף אלא בזעיר אלא ודאי דתשובה שייך הכא והכא ואפשר ג"כ שנמשך מתוספתא שהודה ר' יהודה לר' יצחק במלת תשובה נכלל הכל וזה כפי שיטה ראשונה וז"ש ר' יצחק כלא הוא ודאי והכל נכלל במלת תשובה שהוא קשר הספי' כלם או אפשר דמר דייק כשמעתיה ומר דייק כשמעתיה: והשיב את הגזלה ולא יתיר. כפל הגנב. דא דגזיל וגומר הענין כי המ' בה כל ענייני נכסי ממון והיא גזלה אבדה גנבה וזה הגוזל פוגם במ' לבד שמבדילה מן הת"ת ולזה והשיב וייחד את הגזלה עם בעלה אמנם גניבה פגם בשני מקומות בממון שהוא סוד המ' כנזכר ופגם ג"כ שהבדיל דעת עליון ממקומו שהורה שאין דעת למעלה ולזה תשובתו בהשבת שני פעמים השבת הדעת אל מקומו והשבת הגניבה אל בעלה ולזה משלם כפל ולזה המודה בגניבה פטור מן הכפל שהוידוי מכפר מה שבינו לבין קונו אמנם מה שבינו לבין חבירו אין נתקן עד שישיב הגניבה.

נפש כתיב ולא רוח ונשמה שאלו הם מסתלקים ממנו ואין פגם נמצא בהם ואפשר כי הנפש היא המתפתה בחברת יצה"ר וחוטאת אמנם רוח ונשמה אינם חוטאין ולא מתפתין אחר יצה"ר אמנם נפגמים על כרחם מסבתם. והכא גופא ונפש ששניהם יחד נפתים אחר התאוה ולכך והיה כי יחטא בגוף ואשם בנפש ולעיל פי' ואשם לשון תיקון וז"ש שהתיקון אינו ממלת ואשם אלא מעצמו. מאן דבעי לתקנא עובדוי והשיב וגומר. מאי והשיב וישוב מל"ל כי והשיב פועל יוצא לאחרים שהוא משיב בתשובתו וז"ש בגין דיתיב מבועי מיין והיינו שגזל מימי השפע שנסתלק בסבת הפירוד שהפריד והפגם שפגם בין המ' והת"ת כנזכר לזה יחזור המ' אל מקומה ויחזיר המקורות להשפיעם מהבינה:

ר' אבא הוה יתיב וגומר דהא מכל אילני וגומר וא"כ אינו שבח אלא גנאי לא בעאן לגלאה שבו תלוי סוד הגאולה דכר ונוקבא שע"י שחזר שכינה אל מקומה פרח הת"ת והוציא פירות לעולם. צדיק דא קב"ה הה"ד כי צדיק ה' ת"ת צדקות תרין ההין ומייחד ומקשר. וכתיב ה' צדיק מ'. קיצץ עבות רשעים בדיניה. וכתיב אמרו צדיק כי טוב יסוד. והרי בג' פסוקים ג' מדות הייחוד נקראות צדיק ועליהם נאמר צדיק כתמר וגומר. דא קב"ה ת"ת בסוד הדעת ולהכי קאמר דיתיב על כורסייא דיעקב שלימא שהדעת נשמה לת"ת והיינו כורסי' דיעקב יר' על אותה המדה שיעקב מרכבה אליה ובאותה הבחינה שהיא שלימה דהיינו שכולל חג"ת. בלבנון ודאי דהיינו לובן העליון והוא בחינת החכמה שבכתר הנקרא' עדן עילא' שאינה מושגת אלא לבינה הנעלמת בכתר והיינו אלי"ם זולתך ושם מתמצא סוד הדעת הזה והענין שהגאול' שעברה היתה ע"י הת"ת והיינו צדיק כתמר אמנם גאולה זו העתידה תהיה ע"י הדעת הנעלם כארז וגומר כנזכר:

יומא ושרותא דיומא אחרא הא' הוא יום א' ועוד יעבור מיום שני הלילה שהיא חמש מאות שנה ויזרח השמש ויעשה צל בנהורא דיממא דהיינו אחר אלף וחמש מאות שנה מה שגלוי לפני הקב"ה וכדי שלא יתיאשו בזמנם לא רצו חברייא לגלות סוד זה ועתה אנו קרובים ב"ה:

מבועא מחכמה ונהרא מבינה להשקות בזעיר ונוקביה ארז דא קב"ה ז"א שבו נכללי' ט' מדות ולזה המשילו לארזים רבים כאו' בחור כארזים וא"כ שתולים אהדר לט' ספירותיו שהם שתולים ומתמצאים במ' הנק' בית ה' וזה בגאולה אמנם אחר התחיה שיתרבה הזכות למטה בחצרות שהם בחינות למטה מבית ואח"כ שיזדכך העולם יותר עוד ינובון בשיבה בעתיק יומין ברוב רחמים ואח"כ שיזדכך העולם יותר בחידוש העולם דשנים וגו'. מהרמ"ק זלה"ה: