אור החמה על ספר הזהר ג:שיט

ויעלו בנגב. בתורה שבכתב. ויבא עד חברון בתורה שבע"פ דהיינו קארי ושני ביה דקאמר. מקרא ומשנה ומלת בנגב אהדר לויעלו בנגב ומפני שעשרה למקרא וא' למשנה לכך אמר ויעלו ויבא:

אחימן ששי ותלמי. היינו כחות חיצונים מסטרא דגבורה והם גורמים האיסור והחיוב והטמא שהם ג' דברים כי מצד הימין שאין הקליפות גוברות יחייב דבר פלוני טהור ומצד הגבורה מבחי' ענף פלוני שמשם יונק כח פלוני ומטמא נפש האוכל דבר זה מחייב אסור ועד"ז הוא ענין זה וזה סוד אע"פ שאלו מטהרים ואלו מטמאים אלו ואלו דברי אלהים חיים דהיינו הבינה שהיא משפעת בימין ובשמאל ומצד הימין מטהרת ומצד השמאל מטמאת.

אורייתא אית לקביל אורייתא. כלומר כמו שיש ששה קצוות לת"ת תורה שבכתב כך יש ששה קצוות לתורה שבע"פ שהיא מלכות והיינו שבע שנים וכו' שיש בה ז' ספי' עליונות. נבנתה מלשון ויבן ה' אלהים את הצלע דהיינו שהיא מאירה ומקושטת.

דתליין מסטרא דמהימנותא. כפי הכנת האדם באמונה כן הוא דורש ואם אין אמונתו שלימה דורש אגדות של דופי ואפשר שעל דרשות דרך הנסתר קאמר שהאדם דורש בה כפי הכנתו ואין מוסרים לו אלא ראשי פרקים והם מתבררים בקרבו עד למעלה.

שרשא חד ועיקרא חד. היינו לשון ואשכול ענבים אחד רימונים תאנים אילן שחטא אדם הראשון.

ויספרו לו וגו' אלו דברי הפורשים מדברי תורה לעוסקי העול' אומרי' דברי' אלו בינם לבין עצמם כנגד קונם:

כמא דידענא באורייתא. כלומר כמו שהוא נכר מתוך התורה.

דלא יחשיב כל עלמא כלל וכו' כלומר כל עושר שבעולם לא יספיקהו ללמוד תורת ה' שכל עושר שבעולם חשוב כאין לנגד צרכה:

דאשתכח תמן תדירא. כלומר להתמיד בלימודה לעולם מפני ריבוי דקדוקיה באסור ובמותר בפסול ובכשר.

ויניאו וגומר מי ששנה ופי' לאחרים שלא טעמו ממנה.

אם חפץ בנו ה' ר"ל אם יתן בנו ה' חפץ וחשק לעסוק בה יספיק וז"ש כיון דאשתדל בר נש ברעותא דלבא וכו' או ירצה אם חפץ בנו אם חשק יש בקרבנו לה' ובתורתו יספיק. ויסתמרו ההוא רשימא קדישא וכו' לא דריש מקראי הכי אלא נשמר שלא נאמר שעם היותו עובר במצותיה ירש שכרה: