אור החמה על ספר הזהר ג:שיח

עלמא קדמאה. הוא עולם זה הוא עולם העשיה ובו משכן הנפש אפילו לאחר הפטירה.

עלמא תניינא. הוא עולם היצירה שג"ע של מטה בו גם כן תפיסת המלאכים והוא אמצעי בין יצירה לעשיה לכך נפשות שהם בסוד העשיה הם נכנסות לשם.

עלמא תליתאה. הוא עולם הבריאה והוא תחת כסא הכבוד והוא אמצעי בין יצירה [בכ"י יצירה לבריאה] לכך נשמות הם שם ולעתים הרוחות.

וכלא כגוונא עילאה קדישא. ירצה דומה לא"ס כענין מציאות א"ס בג' עולמות אלו כך מציאות האדם בג' עולמות אלו אלא שא"ס מתפשט ממעלה למטה והאדם הולך להתעלות אליו ממטה למעלה אמנם מגיע לא"ס (מתפשט) [בכ"י מתלבש] באצילות ששם נק' כן בסוד זווג הנעשה בספי' ויהיה פירוש בנים אתם לה' אלהיכם אל הא"ס הנק' כך בספירותיו וכן מה שאמר בצלם אלהים ירצה הא"ס הנק' כך בספירות שהתפשטותו בעולמות אלו הם סוד צלם עליון והיינו אב עילאה שהוא אבינו בספירות:

אלמלא לא חב וכו' אלא היה מזדכך בגופו והיה נכנס מעולם לעולם בלי מיתה וגם מיתתו עתה אינה אלא מסתחיא לקבלא עונשא וכו'.

בחדשו. כאלו אמר בחידושו דהיינו חדוש הלבנה באור המתחדש בה מהת"ת אמנם בשבתו לא שייך הכי אלא בשבתו ת"ת ממש ודרך כלל השיב ר' אבא לשאלת ר' יהודה ממה שקבל מר' שמעון אחר שהוכיחו שלא יכניס עצמו בהסתכלות העיון בדברים הקשים שאין ראוי והרשות נתן לר"ש כמו שפי'. והתשובה היא שאי אפשר שיהיה האדם בעולם העליון ולא ירד שהרי עיקר שלימותו להמצא בכל העולמות להדמות לאביו דהיינו סוד צלם אלהים כאומרו כי בצלם אלהים עשה את האדם ולזה אלו לא נמצא בעולם התחתון הרי אינו בצלם כי העיקר הוא היותו בג' עולמות שהם דומים לג' עליונים שהרי זה דומה ליצירה ממה שהוא (יסודות) [בכ"י מארבע יסודות] גשמיות דומין ממש לד' חיות וג"ע תחתון דומה אל הכסא ששם צורת אדם והנשמה דומה לאצילות דק נעלם ואינו שלם אלא להמצא בשלשתם בצלם העליון ודרכו הוא לעלות מעולם לעולם אמנם מה שנוסף לו עתה הוא צער הסילוק דהיינו העדר הנפש והרוח והנשמה מהגוף והיינו דמסיק תא חזי אלמלא חב אדם לא טעם וכו' כי הסילוק טוב הוא להעלות מעולם אל עולם ועוד היה ראוי שירד גם אחר סילוקו אל העולם הזה כי ישיבתו בעולם הזה לא יחטיאנו אמנם עתה שהוא חטא לא ירד לעולם אחר עילוי ואדרבה צריך טהרה והיינו דקאמר (עניים) [בכ"י עניינם] שיש לאדם בסילוק הגרוע הזה שהוא אחר העונש הא' טעמא דמותא וכו' הב' שהיה תמיד נקשר ומעלה כל חלקיו יחד מעולם אל עולם וז"ש ואתפשט רוחא מהאי גופא. הג' מפני היות החטא מצוי לו בעולם הזה צריך רחיצה וז"ש ורוחא אסתחיא וכו' מה שקודם החטא לא היה צריך רחיצה כלל. הד' היותו ערום והוצרך אל לבוש א' מה שלא היה כך קודם חטאו שכל לבושיו תמיד עמו וז"ש ואזדמנא ליה וכו' הה' שקודם חטאו היה מתעלה מעולם אל עולם תמיד כפי רצונו עתה אינו עולה אלא דוקא מידי חודש בחדשו ומידי שבת וכו' והרשע גרוע מכל אלו מכל וכל:

אילנא דחיי (ס"ת) [בכ"י ת"ת] צרירו דחיי. בינה. אזילו אלילו ההוא עלמא. היינו שלח לך אנשים ויתורו ארץ כנען ירצה ארץ שמקבל שם האדם שכר על מה שנכנס בעבורה אמנם אין (כל) [בכ"י הכל] זוכים לעמוד על עסק התורה כדכתיב אחד מאלף מצאתי וכדפי' רז"ל ולהכי איש אחד איש א' למטה אבותיו תשלחו שאין עולים אלא איש א' לאלף לעמוד על חקירת הענין ע"י ענין העיון בתורה ואפילו אותו שזוכה אינו אלא אותו שכגזר עליו חכם מלמעלה שע"י החכמה יוכל לחקור חקירת הענין וז"ש כל נשיא בהם וישלח אותם משה ע"י התעוררות רוחו של משה המתנוצץ בחכמי ישראל להצליחם בלימוד התורה ממדבר פארן מדבר המפואר שהוא דרושי התורה הנתונה על פי ה' וכל אותם החוקרים צריך שיהיו אנשים באים בימים מלומדי מלחמה בתורה לחקור המחקר הזה ראשי בית ישראל מאלף שנכנסו למקרא יצא א' להצליח בתורה ואח"כ כשתקרא שנים עשר מפוזרים למשפחות ע"כ לא כולם יצליחו להנצל מן הטעות כענין ד' שנכנסו לפרדס אם לא ע"י א' משני עניינים הא' זכות התורה שהיא מסייעת הרבה כשעוסק בה לשמה וז"ש ויקרא משה שר התורה ליהושע תלמיד ותיק של התורה או זכות אבות דהיינו כלב שנשתטח על קברי אבות והיינו סוד רמז המרגלים אמנם העשרה מצאו עשר פרצות פרוצות לצאת מהתורה לא רבים זוכים אל העטרה להתעטר בסוד עולם הבא כאומרו ראיתי בני עליה והם מועטים וכו' שאפילו שזוכים אל התורה אינם זוכים להשיג הטוב הצפון והנה עתה נכנס בציווי המשלח ואמר עלו זה בנגב דהיינו ע"י זו הנגובה מענייני העולם הגשמי תדעו סוד עולם הרוחני וז"ש אשתדלו באורייתא ותחמון דהא הוא קיימא קמייכו והיינו עלו זה הרי היא לפניכם כמורה באצבע ומשם ועליתם את ההר דהיינו סוד מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו:

את הארץ מה היא. תחמון מינה וכו' ירצה תדרשו ענין ג"ע ומעלותיו ומדרגותיו ואת העם היושב אינון צדיקייא דבגנתא דעדן דהיינו כחות הצדיקים בג"ע ושכרם כל כת וכת כמה היא ומקומה כמה וכמה וכיוצא דהיינו ערך בחינתם. ביקרא עילאה. כלם לטובה לפי בחינת שכרם. בדרגין עילאין רמוזים החזק היא הרפה שני פירושים הא' שכר עזיבת החטא דהיינו כד אתתקפו על יצריהון הב' שכר מצות דהיינו כד אתתקפו באורייתא. דהיינו סור מרע ועשה טוב.

אי סגיאין. שלשלת הדורות הצדיקים וענין כמה הם המתגלגלים ולא זכו לעלות שם עדיין בענין שהם מעט.

אי אסגי טיבו עילאה דהיינו שמנה מצד שמן העליון דהיינו השמן הטוב ולמטה הוא סוד שמן ה' אם רזה שאינה מקבלת מהחכמה דהיינו סוד (חיבוק) [בכ"י תיקון] אור הלבנה באור החמה אלא רזה רז ה' מצד המלכות מהיסוד דהיינו מיעוטה של לבנה וז"ש אי אזעיר מינה כלום ויש לדקדק פסוק ומה הארץ אשר הוא יושב בה הטובה היא אם רעה מה יפרש בו וי"ל שיוכלו ע"י התורה לדעת ענין ג"ע אם שולט בו יצה"ר דהיינו שליטת החיצונים בו או במתים חפשי והוא מצד עץ הדעת טוב והיינו הטובה היא אם רעה ומה הערים דהיינו היכלי ג"ע שהם עיירות עיירות. הבמחנים ד' מחנות שכינה שכולם מאירים בג"ע אם במבצרים היינו סוד ג"ע עליון שהוא מבצר עליון ולזה הם שני בחינות אם ג"ע תחתון או ג"ע עליון היש בה עץ הנה ג"ע מאיר בלי ספק מצד השכינה וכאשר יאיר בו הת"ת יהיה בו סוד התפשטות האור מתפשט בכל העולמות דהיינו אילנא דחיי מתפשט לעולם דהיינו בחי' ההיכל השביעי שאין בו מדור כלל אלא נעלם:

ולעלמי. היינו הו' מדורין הם נגד שש קצוות שבו משכן כל צדיקי עולם. עלמין היינו היכל תחתון משכן הגרים שהם נגד המלכות ועוד יאיר פעמים בו הארת הבינה בשלש ראשונות והיינו אם אין דהיינו סוד אין שלש ראשונות צרורא דחיי אשתכח וזה אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה לעתים כאומרו ולבקר בהיכלו אמנם לחזות בנועם ה' לפעמים וז"ש אי לא ואפשר דמלת אין קאמר או לא. ויקשה צרורא דחיי אין הרמז בכתוב אם לא שנפרש דהיינו היש בה עץ וזה דוחק וסיפא דקרא והתחזקתם המחזיק עצמו כשני הפירושים שפירש החזק הוא הרפה ולקחתם גם בעוה"ז הגשמי תזכו מעין עולם הבא דהיינו מפרי הארץ והיינו כדפי' בהנהו עובדי דינוקי כענין ותלבש אסתר מלכות ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות והן בפ' תרומה פי' שבהיותם בעוה"ז עומדים בעוה"ב והימים ימי ביכורי ענבים ירצה. עמידת האדם בעולם הם ימי ביכורי הם ימים שהאדם מתבכר (ומתתתק) [בכ"י ומתתקן] בסוד ענבים שהם ת"ח מלאים יינה של תורה או ירצה ימים שהאדם מבכר מן החכמה העליונה הספירות העליונות או ירצה. ימי יצה"ר שמפנה אותם כדמסיק: