אור החמה על ספר הזהר ג:שיז

דהא מטא זמנא. אם לא יעוותוהו המרגלים ולכך לא בשרם אלא דמטא זמנא לבד. ולא עוד אלא דקב"ה מכפר וכו' מפני שיש עון שאין הקרבנות מכפרין ותורה מכפרת על הכל:

כיון דידע קב"ה וכו' בשתי בחינות שאל שאלתו הא' כיון שהוא היה יודע ואין פקפוק שידיעתו לא תשוב ריקם ובודאי יחטא וימות (עם) [בכ"י עם היות] הבחירה בידו אמאי ברא ליה היה ראוי שמתחלה יהיה עומד בעולם ההוא שנברא בו ולא יבוא לעולם הזה ולא יחטא ולא יסתלק ממנו שנמצא ביאתו וסילוקו לבטלה אחר שיחזור אל עולמו הקודם ואין לו ריוח אלא חטאו זו הוא שאלתו ולא שיעדר בריאתו מכל וכל ח"ו שנודע שאם אין אדם אין עולם ואין נמצאים כלל שכל הנמצאים תלויים באדם ואין לשואצ שישאל שיעדרו כל הנמצאות שכבר פירש וכל שיח השדה טרם יהיה וכו' אלא הרצון שיהיה האדם בעולם העליון אשר הוא אחר מיתתו כיון שסוף סוף שם עיקר עמידתו אחר ענשו כדפי':

דהא אורייתא וכו' דוחק גדול שנאמר שבא להוכיח על ידיעתו ח"ו שיכריח ידיעתו מצד מה שנכתב בתורה והתורה קדמה שהרי ידיעתו מוכרח' מצד עצמ' אמנם יש לדקדק שאם התורה היא בעוה"ז אל האדם בהיותו בעוה"ז לא יצדק השאלה הנזכרת מפני שיחייב ביטול האדם מן העוה"ז ביטול התורה אחר שאם אין אדם לעבוד אין (אדם) [בכ"י תורה] כלל לזה אמר שהרי התורה אינה תלוייה באדם בעולם הזה כלל שהרי היא קדמה לעולם אלפים והיא מחייבת לאדם המיתה והסילוק א"כ כבר אפשר היות האדם מסולק מן העוה"ז שבו החטא והתורה עמו למעלה קודמת אל היריד' הזאת שירד האדם והתורה וז"ש מאי קא בעי לבר נש בהאי הנה שדקדק ואמר בהאי עלמא אמנם בעולם העליון טוב הוא ובעי ליה קב"ה התם לעבדה ולשמרה ואפשר היה בזה להיות שע"י העסק בתורה שהיא עץ החיים יהיה קיום האדם בעוה"ז ג"כ לעולם ואחר שהתורה שהיא עץ החיים מעידה על מיתתו הרי התורה לא תועילנו כלל אל המיתה מוכרחת ועם כל זה אינו עול מפני שעיקר השכר לעולם הבא וז"ש:

בר פרישותא דההוא עלמא וא"ת כיון שנתן הבחירה בידו היה אפשר שע"י בחירתו יגבר ויחיה ואין ידיעתו מוכרחת א"כ גם מצד [בכ"י מצד בחירתו לא וכו'] לא יגבר שהרי הכתיב בתורה אדם כי ימות וגו' מפני שהתורה מורה על הבחיר' גם כן על מה שכבר חטא באדם ברוע בחירתו א"כ מאי בעי קב"ה לבר נש בהאי עלמא. ואם תאמר וכי יחוייב שיהיה האדם קיים לעולם ואמר שבראו ממש למות לזה אמר שנמשך מזה חורב' דאפילו אם ישתדל וכו' ונמצא האדם יוצא מהדרך הטובה וחושב עול בחיק ההשגחה.

וסתרין גניזין עילאין. דהיינו הפעולו' הנמשכות משלש ראשונות דהיינו חכמתו ובינתו ורצונו וידיעתו אין ראוי לדקדק בהם.

שמא קדישא עילאה.

יהוה ד' אותיות קדושות. הנסתרות.

יה. והנגלות וה דהיינו מו' קצוות ולמטה. בדעתו סתימא. שהוא הדעת הוא היודע הוא הידוע ואין ראוי לשאול בידיעתו כלל. ובכלא הוא. לא מבעיא במציאות אבריו ובחינת נשמתו אלא אפילו במקום שכינתו בעולמיו:

עלמא קדמאה. היא עולם האצילות שהם י' ספירות שאינם מושגות רק אל מאצילם המשתעשע בעולמות ההם וקראם קדמאה עילאה טמירא להראות על שלשה מעלות שיש אל הנאצלים על הנמצאים התחתונים הא' קדמאה שהם נמצאים ראשונה לכל נמצא ובאמת יצדק בהם ראשון שהם מחודש ראשון הב' עילאה שהם עליונים לכל הנמצאים התחתונים שמורה שכולם עלולים מהם והם עילות עליונות לכל הג' טמירא ששאר הנמצאים מהם מתגלים קצת אמנם האצילות לא יתגלה כלל ולכך לא יצדק בנאצלים [בכ"י בנאצלים מספר אלא כו'] אלא על צד מה שיתפשט מהם למטה בכסא.

עלמא תניינא. הוא סוד כסא הכבוד דתמן אשתכח שכינתא וי' ספירות מתלבשות בי' אורות והוא בית כניסת המלכות הנק' צדק והיינו פתחו לי שערי צדק שערים כדי ליכנס לצדק שהיא המלכות:

עלמא תליתאה. הוא עולם המלאכים ד' חיות נושאי הכסא וההיכלות הקדושים שהם משכן המלאכים והם סוד היצירה. ובזה לא אשתכח תדירא מפני שלא יחוייב שתהיה ההנהגה ע"י היצירה כבר אפשר להיות ע"י הבריאה לבד אמנם שתהיה מאצילות שלא ע"י הבריאה אי אפשר כלל לרוב הדקות והפגם מגיע אל ההיכלות. אמנם מהיכלות ולמטה אין הפגם מגיע מפני שז' היכלות נגד ז' ספירות והכסא יתייחס לשלש ראשונות ואין פגם מגיע שם כדפי' בכמה דוכתי. וג' עולמות אלו אב"י הם כלי ההנהגה המתפשטת אלינו מא"ס לכך אין אנו חייבים לייחד בסוד שמע וברוך שם אלא עד כאן לבד ומכאן ולמטה אדרבה אנו (מסלקים) [בכ"י מחלקים] מפני ששם סוד אחרים סביב רשעים יתהלכון א"כ סוד שיעור קומה לתמונת ההנהגה מגעת עד כאן לבד: