אור החמה על ספר הזהר ג:שיד

ולא אמר האי מגרמיה. כלומר אינם דבריו אלא מספר דברי הרשעים בנפשותם.

מקרה האדם ומקרה הבהמה. בבחינת ההשגחה כמות זה כן מות זה בבחי' התכלית שהם סוברים שאין דין וחשבון אחר המות אלא שהרוח יכלה באסיפת הגוף ועוד אומרים מקרה האדם ומקרה הבהמה מקרה א' להם בענין שהם סוברים שהכל במקרה ואין חלוק למקר' האדם ולמקרה הבהמה ולזה אומרים מקרה האדם ומקרה הבהמה הרי שניהם במקרה ואין הבדל בין מקרה למקרה אלא מקר' א' לכלם להם יחד דהיינו שלא הובדלו מתחלת בריאתם לא בגוף ולא בנפש דהיינו אומרו כמות זה כן מות זה ורוח א' להם. והנה היה אפשר להם לטעות בדרך אחרת ולתת מעלה אל הבהמה כמעלת האדם ואינם עושים כן אלא מורידים האדם אל הבהמה וז"ש קרא לון בהמה דאינון עבדין גרמייהו בהמה. בהמה ממש בגין דאמרין מילין אילין להשוות עצמם לבהמה להמשך אחר המותרות הבהמיים.

ומנלן. שאינם דברי שלמה אלא דברי המינים.

קרא דעליה אוכח. כדמפרש ואזיל:

אמרתי אני בלבי. וחשיבנא וכו'. אן הכוונה לתור ולחקור על דבריהם דהא פשיטא שאין בדבריהם ממש (אלא על) [בכ"י אלא לאסתכלא על] ההוא טפשותא מה שכרם ועניינם ועשה הקב"ה בהם שני עניינים. הא' לברם האלהים. ירצה שהם לבר חוץ משתוף בני אדם שמינים כאלו לא תמצא אלא שהם לעצמם חוץ מדעת בני אדם וזה נס עשה הקב"ה שלא יטעו הרבים בהם וז"ש בלחודייהו ולא יתחברו בהם בני אדם הב' שהראה לבעלי שכל שטותם שלא יטעו בהם וז"ש ולראות בהו בני מהימנותא שהם בהמה שאינם בעלי דעה והמה גרמו להם זה שאחזו בכפירה זו ולכך נבדלים מהם והמה להם (לעצבון) [בכ"י לעצמן] וז"ש וע"ד וכו'.

ומי יודע דאינון טפשי לא ידעי. כלו' לא אמר ומי יודע שיש להסתפק בזה ח"ו אלא מי מהם שידע נפש האדם בסוד עלייתה לאור ושם שכר עשיית הטוב.

לאתר קדישא לאתזנא מנהירו עילאה סוד הנפש במקום מעמד נפשות הצדיקים.

מנהירו דמלכא קדישא. בג"ע של סוד מעמד הרוח למיהוי צריך וכו' היינו סוד מעמד הנשמה בג"ע של מעלה. עולה תמימה מלת העולה היא למעלה מפרש השתא לשון עולה ממש כענין מיכאל הכהן הגדול המקריב נשמתן של צדיקים: